חיי בסן פרנסיסקו, חולם על שדרות סיטי

הדוגמן איתי אטיאס (24), עזב אמנם את שדרות בגיל 16 לטובת מגורים בסן פרנסיסקו, ארה"ב אבל המרחק לא השכיח ממנו את עיר נעוריו. בימים אלה ממש, קפץ כהרגלו, לחופשת מולדת, ואת ימיו הוא מחלק בין העבודה: דוגמנות וצילומים עבור אופנת "כאוס", והמעשים הטובים: איסוף תרומות לטובת משפחות במצוקה ומוסדות חינוך בעיר שדרות.
"הגעתי לקבוצת אנשים שמעוניינים לתרום, דרך ידידה שלי", מסביר אטיאס איך רעיון ההתנדבות התחיל להתגלגל, "מדובר בישראלים בעלי אמצעים, שלא מעוניינים להתפרסם אבל רוצים לעזור, חיברתי אותם לשדרות. הם תורמים בעיקר מוצרים בסיסיים למשפחות במצוקה וצעצועים לגני ילדים". על איתור הנזקקים אמונים בני משפחתו של אטיאס, שבסיוע של תושבים נוספים, מאתרים את המקרים הנזקקים, בודקת את הצרכים שלהם ופועלים למלא אחר הבקשות והחוסרים.
"מדובר בעיקר באנשים שזקוקים למזון או ציוד. התורמים מתארגנים וקונים מצרכי יסוד, כמו קמח, שמן, סוכר, וגם שמיכות וחפצי בית אחרים", מספר אטיאס ומסרב לחשוף כל אינפורמציה על זהות תורמים.

מתן בסתר

ככל הידוע, מדובר בגורמים המשתייכים לתעשיית האופנה בישראל, המתגוררים בשכונות יוקרה במרכז הארץ. "הם לא באים בקטע של עליונות. הכל נעשה מתוך אהבה ורצון אמיתי לסייע לתושבים הנזקקים", מתרץ אטיאס את הסיבות לכך שהתרומות נשמרות בגדר סוד.
"מחלקות הרווחה בכלל לא מעורבות בעניין", הוא מתגאה ביוזמה הפרטית, "הכל נעשה באופן דיסקרטי. שומעים על מקרה מסוים, בודקים ומתארגנים עם כל האפשרויות של הסיוע. אתה שומע סיפורים שאתה פשוט לא מאמין. ממש אין לזה סוף. למשל, נודע לנו על בית בו גרים אח אחות ללא אמצעי חימום, אפילו בלי שמיכות. אנחנו מנסים להגיע למקרים האלה ולעזור להם".

חיי בסן פרנסיסקו, חושב על שדרות

הדרך לדוגמנות נסללה לאטיאס שנה לאחר שהגיע לקליפורניה. "הייתי מלצר במסעדה בסן פרנסיסקו וסוכן של חברת דוגמנים ראה אותי והזמין אותי למיונים", הוא משחזר שש שנים מאוחר יותר את צעדיו הראשונים בעולם הזוהר. ברזומה שלו מופיעים מסעי פרסום לחברות אופנה מהמובילות בעולם ביניהן פיוניר, ורסאצ'ה, קלווין קליין, ארמני, טרוסרדי ואחרות. גם בארץ הוא דיגמן לחברות ידועות, ביניהן המשביר לצרכן, קאמורה ועוד.
במקביל לעבודתו על המסלול, הספיק אטיאס להשלים 12 שנות לימוד, ב"ג'ואיש קומיוניטי סנטר" בסן פרנסיסקו, לחזור לארץ, ולתרום את חלקו לצה"ל, למשך חודשיים בודדים. למרות שאת מרבית זמנו הוא מבלה בטיסות טרנס אטלנטיות עם לוח זמנים צפוף ודחוס, עדיין חשוב לו לשמוע ממשפחתו וממכריו, מה קורה בנופים של ילדותו – בשדרות.
"כל המצב עכשיו, נורא מפחיד. יש בשדרות אנשים שגדלתי איתם והם חברים שלי עד היום. אני שומע על הטילים שנופלים, אחד מהם נפל ליד בית הספר שבו לומדת אחותי הקטנה, ונלחץ". השבוע זכה לשמוע שיגור הטילים בשידור חי.
מהאופן שבו הוא מדבר על פעולות ההתנדבות, ניכר שאטיאס, הבכור מבין ארבעת ילדיהם של רפי וסילביה, עושה את הדברים באמת ובתמים מתוך תחושות עמוקות של שייכות והזדהות. "השורשים שלי נמצאים בעיר הזאת. כל המשפחה שלי כאן וזה ממש בדם שלי", הוא מפליג באמוציות. "מה שאני עושה למען העיר והתושבים זה ממש לא ביג דיל. שדרות זה מקום מאד קטן. כולם מכירים את כולם, והאנשים פה מדהימים. אני עושה את זה כמו שסבתא שלי היתה עושה, עוזרת לכולם. באהבה גדולה".