45 ימי השפלה

נ' עבדה כמזכירה במשרד פרסום שש שנים. "הייתי שפוטה", היא אומרת. "עשיתי כל דבר שהתבקשתי, במסירות ואפילו בהתלהבות. אהבתי את מקום העבודה". השמיים התחילו להתקדר כאשר הודיעה שהיא בהריון. הערה פה, הערה שם. כשרצתה לחזור מחופשת הלידה לא היה לה לאן.
הסיבות לפיטורי נשים לאחר חופשת לידה מגוונות: מצאנו מחליפה יותר זולה, את לא תוכלי לתרום כמו פעם, איך תיסעי למרחקים, איך תישארי שעות נוספות. בדרך כלל מדובר בנשים שהיו עובדות מצוינות במשך שנים, וראו במקום העבודה את ביתן השני. אבל הבית הזה הוא בית חם רק עד ההריון. אז היחס משתנה, ולא חשוב כמה טובה ומסורה היתה העובדת: עכשיו יש לה משהו אחר, משמעותי, בחייה, משהו שהיא עתידה להתמסר לו, ואת זה מעבידים רבים לא יכולים לשאת, גם אם לא יודו בכך.
הכנסת חוקקה במרס 1998 חוק שאמור היה למנוע, או לצמצם, פיטורים לאחר חופשת לידה. נקבע כי אסור לפטר אשה לאחר חופשת הלידה אלא בחלוף 45 יום מתום חופשת הלידה. מטרת החוק היא להראות למעסיקים שהעובדת, למרות התינוק בבית, עדיין מסוגלת לעמוד במחויבותה לעבודה, ולתת 45 יום כדי לבחון זאת. עוד הוסיף המחוקק וקבע, כי 30 הימים שקודמים להודעת הפיטורים לא ייספרו בתוך אותם 45 יום. כלומר, מי שמפטר אחרי חופשת לידה, צריך לשלם 45 יום ועוד 30 יום. מתברר כי החוק הזה, לאחר חמש שנות קיומו, פוגע בנשים ומרע את מצבן.
מעביד שרוצה לפטר עובדת אחרי חופשת לידה, מודיע לה שתחזור, ובמקביל מבשר לה ש-45 יום אחר-כך היא תפוטר. ובכן, אנשים לא אוהבים לבוא למקום עבודה שלא רוצה אותם, ו-45 "ימי החובה" הללו הופכים לעונש. הדבר נכון שבעתיים לגבי אשה לאחר חופשת לידה. עליה למצוא מטפלת לתינוק, להפסיק הנקה ולגייס את מיטב המשאבים כדי לחזור למקום עבודה שכלל לא מעוניין בה, למשך חודש וחצי. מחפשת האשה מוצא, ומבקשת מהמעסיק מכתב פיטורים כדי שלא תצטרך לשוב לעבודה. אבל זה אסור על-פי חוק.
אם תחליט האם הטרייה בכל זאת לא לחזור, היא תיחשב למתפטרת, תאבד את זכותה לשכר עבודה של 45 יום, ולא תקבל דמי הודעה מוקדמת ומכתב פיטורים, שהיה מאפשר לה לקבל מיד דמי אבטלה. וכל זה למה? כי המחוקק כופה על הצדדים יחסי עבודה. החוק הזה, אם כך, הוא מיותר ומזיק. הוא לא שיכנע מעבידים להעסיק נשים לאחר חופשת הלידה, אלא רק שכלל את השיטה המאפשרת פיטורים מבלי לשלם לעובדת את זכויותיה.
אם יבוטל החוק, ייאלץ מעסיק שיפטר אחרי חופשת לידה לתת מכתב פיטורים והודעה מראש של 30 יום, כפי שהיה קודם. זה לא נטל כבד מדי. אם עובדת תחשוב כי פיטוריה נעוצים באפליה פסולה והיא פוטרה בגלל אמהותה, היא יכולה להגיש תביעה לפיצוי בגין פיטוריה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ולעתור לפיצוי של 60,000 שקל ללא הוכחת נזק, ועוד הפסדי השתכרות. בינתיים היא תוכל לקבל דמי אבטלה ולחפש בנחת עבודה אחרת, בלי שכבודה ומעמדה ייפגעו. לא המעביד ולא העובדת צריכים את החודש וחצי האלה.

עו"ד מיה צחור, מנהלת פורום "אמהות עובדות" ב-ynet