סמטת הצרות הצרוּרות

רק לפני שבועיים שלושה היה בנימין נתניהו מומחה בינלאומי מאין-כמוהו לטרור. בימים אלה הכתירו אותו הכתבים הכלכליים כמומחה מאין-כמוהו לכלכלה. הוא האיש שבחר אריק שרון כדי להוציא אותנו מהבוץ.
נכון, לנתניהו, יותר מאשר לשרי אוצר אחרים, יש הבנה והשכלה בתחום הכלכלי מיובאות מ-MIT, בוסטון. אבל לא צריך להיסחף. כל הקרייקה הכלכלית שלו הייתה בחברת ייעוץ בבוסטון וכמנהל שיווק בחברת המזרונים והמזנונים "רים". בשבוע שעבר התדיינו אתו בלשכתו כמה מ"ראשי המשק", שלא למדו כלכלה, אבל הצליחו בכלכלה בגדול. ועל הקיר באותו משרד תלויות תמונותיהם של שרי האוצר לוי אשכול ופנחס ספיר, שלמדו בחדרים ובישיבות, ולא הגיעו לתעודת בגרות, ובכל זאת זכו בתארים כמו "בוני מדינת ישראל".
כלומר, ה"ספינים" על יכולת, מומחיות ופוטנציאל עלולים לחזור כבומרנג אל שולחיהם בתקשורת. מגאונים וכל-יכולים שמטפחים סביבם תקוות, הקהל חסר-הרחמים של מדינת ישראל דורש פתרונות מהירים. אנשים רעבים אינם ממלאים את הבטן בכותרות עיתונים על "מומחים". הם מחכים לפתרון אתמול. וכאן צפוי נתניהו לדרוך על המוקש שהטמין לו שרון. למה שלומדים בשדות כפר מל"ל ובדיר של חוות השקמים אין פתרונות ייבוא מ-MIT.
אם יעשה נתניהו באוצר את הדברים הנכונים, אין ספק שיהיה עליו לאמץ תוכנית כלכלית והחלטות קשות ביותר. מדובר בקיצוצים ענקיים, חסרי-תקדים, בתקציב המדינה, ובעיקר בתשלומי ההעברה, ופירוש הדבר יותר רעבים, יותר מובטלים, יותר חסרי-בית. לאנשים שהיה להם משהו יהיה הרבה פחות, ולאנשים שהיה להם מעט לא יהיה כמעט כלום.
בכל מקרה, התוצאות הטובות ייראו רק בעוד שנה-שנתיים-שלוש. עד אז אנו צפויים לראות ערב-ערב בטלוויזיה תמונות קשות של סבל, של עוני, של שנאה, אפילו של אש. עוד לא היה בישראל פוליטיקאי – חוץ מבן-גוריון, ואולי מנחם בגין – שיכול להמתין שנתיים-שלוש ולהרגיע את הציבור בנחמות לעתיד כאשר המקרר ריק והבטן מקרקרת. כיום קשה לראות את ראש הממשלה ושר האוצר עומדים בקיצוצי הענק ובעשן הצמיגים והזעקות העולים מן הרחוב.
התוצאה תהיה שאולי יתקבלו החלטות קשות, אבל בלי שום סיכוי לבצען. החיים, ובעיקר החיים הפוליטיים, יכתיבו מציאות אחרת.
דוגמה אקטואלית: בשבועות האחרונים דיברו על הצורך בקיצוץ מיליארדים בתקציב הביטחון, והסבירו שבלי קיצוץ כזה לא יהיה אפשר לקצץ בתקציבים אחרים. אבל איש לא היה מוכן לקבל עצמו אחריות לכך. הלא ביטחון המדינה קודם לכל, והתוצאה? – לא רק שלא קיצצו בתקציב הביטחון אלא הגדילו את הגירעון. דוגמה אקטואלית נוספת: ראש הממשלה הבטיח לפני הבחירות ממשלה רזה בת 18 שרים, וגם זה יותר מדי. אבל עכשיו יש 23 שרים ועוד שישה סגני שרים.
עד כאן דיברנו בתוכנית כלכלית נבונה ונכונה של שר האוצר. אבל אם יחליט "להיטיב עם העם" בסגנון בגין וארידור, יענישו אותנו השווקים, המקומי והבינלאומי, כך שהימים הנוכחיים עוד ייראו כמו פיקניק על גדות הסחנה.
האמריקנים יכולים להציל את מצבנו הכלכלי אם יעבירו לנו אחרי המלחמה בעיראק סיוע וערבויות בסך 10 מיליארד דולר. יכול מאוד להיות שהם יעשו זאת. אבל לפני החשבון הם יגישו את ה"תפריט": מדינה פלסטינית, פירוק התנחלויות, גבולות 1967.
ועל אף הכל, הלוואי שבנימין נתניהו יצליח. הצלחתו היא הצלחתנו.