מוסיקה: טינה טרנר תולה את נעלי הריקוד

חודש מאי שנת 1966. המפיק פיל ספקטור, מסווה את זהותו בעזרת משקפי שמש כהים וחליפה שלושה חלקים, נכנס לאולפן "גולד סטאר" בלוס אנג'לס. בחדר הבקרה המתינו המעבד ג'ק ניטשה והטכנאי לארי לווין לתחילת ההקלטה של השיר "River Deep Mountain High".
ספקטור הביט מבעד לזגוגית של החדר, וביקש לשמוע את ערוץ השירה. בתא, העטוף זכוכית עבה, עמדה טינה טרנר, עצמה את עיניה, וחיממה את קולה – "כשהייתי ילדה קטנה היתה לי בובה, בובה זה כל מה שהיה לי. עכשיו אני אוהבת אותך כמו שאהבתי את הבובה ההיא, רק שעכשיו האהבה שלי גדלה, מתחזקת מדי יום... עמוקה כנהר גבוהה כהר". מחדר הבקרה, צמוד לספקטור, התבונן בה אייק, אז בעלה של טרנר, בעיניים אכזריות מלאות בקנאה. היא החזירה לו מבט עצוב בזמן שמסביבה התארגנו מיטב נגני האולפן בעולם וחברו לתזמורת סימפונית גדולה.
ספקטור נתן את הסימן והתזמורת התחילה. "וואו", אמרה טינה לעצמה. ספקטור אמנם ניגן ושר לה את השיר מספר ימים לפני ההקלטה, והיא לא היתה יכולה שלא להתרשם. אחרי הכל, לא מסרבים לעבוד עם האיש החזק ביותר בתעשיית המוסיקה האמריקאית. אבל בין כותלי האולפן, השיר קיבל חיים חדשים. עיבוד המיתרים של ג'ק ניטשה, בהנחייתו של ספקטור, לקח אותו לגבהים אחרים. זה היה צליל שטרם נשמע במוסיקה הפופולרית - שיר רוק עטוף באנרגיות של בטהובן וואגנר, צליל אפוקליפטי מפעים.

אהבה גדולה בגיהנום

זה היה גם שיר על אהבה גדולה ששרה זמרת החיה בגיהנום יומיומי של התעללויות פיזיות ומיניות מצד בעלה. היא חיברה בין יאוש לבין תקווה, מיזגה כאב עם אהבה, וחרטה על סרט ההקלטה את אחד הביצועים המרגשים ביותר בתולדות הפופ. בבריטניה הגיע השיר למקום השני במצעד, והאריסטוקרטיה של הרוק היללה את טרנר וספקטור, אבל אנגליה כמעט ולא נחשבה אז, ובארצות הברית, שם יושב הקהל הגדול, השיר הגיע במצעדים למקום 78 בערך, שהיה כשלון צורב.
נזכרתי בשיר הזה כששמעתי על הפרישה הצפויה של טינה טרנר. היא כבר בת 60, היא נערת רוקנ'רול קשישה. "הופעתי 44 שנים, אני באמת צריכה לתלות את נעלי הריקוד שלי", היא אומרת. "אני לא יכולה להתחרות בג'נט ג'קסון, ואני לא דיווה כמו דיאנה רוס, אני נערת רוקנ'רול ואני רוצה שאנשים יזכרו אותי במיטבי".
יותר מכל שיר אחר בקריירה המפוארת של טינה טרנר, אעדיף לזכור אותה דרך השיר הזה. שם היא באמת היתה הכי טובה. היא עשתה להיטים קטנים לפניו, ולהיטים גדולים אחריו, אבל "River Deep Mountain High" היה יצירת מופת חד פעמית. היה בו שילוב של שיר נפלא עם הפקה אדירה וביצוע קולי נדיר שהקרין נוכחות של אישיות גדולה.
טינה טרנר נולדה בטנסי. קראו לה אנני מאי בולוק, והיא פגשה את אייק טרנר כשהיתה בת חמש עשרה והוא הופיע עם להקתו במועדון לילה. הוא נתן לה את ההזדמנות לשיר ומאז הם נשארו ביחד, התחתנו, וקראו לעצמם "אייק וטינה טרנר - מלכי הקצב". הם הצליחו יפה לאורך הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז , ונפרדו לאחר שההתעללויות של אייק בטינה היו לעניין יומיומי. היא וויתרה על כל רכושה כדי שהוא ייאות לחתום על הסכם גירושין, והחלה שוב את הקריירה שלה מנקודת אפס באמצע שנות ה-70. היא אומנם הופיעה בסרט "טומי" של ה"מי" אך נעלמה לשנים אחדות: חברות תקליטים אמריקאיות המשיכו לדחות אותה, היא הופיעה במועדוני לילה קטנים ולא נחשבים, אבל ב-1979 היא פגשה ברוג'ר דייויס שהפך למנהלה והחל לקדם את הקריירה שלה במסלול נכון. ב–1983, אחרי שהתארחה באלבום של להקת "רקיע 17". ושרה בו קטעים מרהיבים, מיהרה חברת "קפיטול" להחתים אותה על חוזה הקלטות.
למרות שטרנר הגיעה מרקע של שירת נשמה, היא אהבה רוקנרול והפכה לזמרת רוקנרול. היא אהבה להופיע עם מיק ג'אגר ודייויד בואי, והם העריצו אותה. כל מי שראה את מופע ה"לייב אייד" בשנת 1985 זוכר איך ג'אגר הוריד לה את החצאית במהלך המופע. קשה שלא לשים לב לנוכחותה. באלבום הבכורה של "רקדנית פרטית" התארחו מיטב היוצרים של שנות ה-80, בינהם מארק קנופלר מלהקת "דייר סטרייטס" והגיטריסט ג'ף בק. היא אפילו הקליטה דואט מצליח עם בריאן אדאמס ,שהיה לאחד השירים היותר מוצלחים שלו.

כל מה שטוב ברוקנ'רול

מאז היא כמעט ולא ירדה מן הפסגה ועברה לפנתיאון הרוק – אלה שחיים מעל ומעבר לסכנות הדעיכה. היא הקליטה עוד מספר אלבומים מצליחים, הופיעה בסרטים ("מקס הלוחם בדרכים 3"), וגם כתבה אוטוביוגרפיה חושפנית, כואבת ואמיצה - שהפכה לסרט הוליוודי המתאר את מערכת היחסים הסבוכה שלה עם אייק טרנר.
המתחרה הרצינית היחידה שלה בשנות ה-60 הייתה כמובן אריתה פרנקלין. לשתיהן היה קול ענק, עצום טווח. פרנקלין, אפרו–אמריקאנית גדולת מימדים, נמשכה יותר לתוך מעמקי הגוספל. טרנר, לעומת זאת, קטנה וקפיצית, הייתה תמיד תוססת יותר על הבמה ואהבה רוקנרול.
אריתה הצליחה יותר בשנות ה-60, ואילו טינה עקפה אותה בשנות ה-80, והייתה לזמרת השחורה המצליחה ביותר בכל הזמנים. בעיני, היא מסמלת כל מה שטוב במוסיקת רוקנרול - היא פרועה, מחוספסת, מלאת אנרגיה, שומרת על דימוי קליל אבל היא לא רדודה. אפילו פזמונים קלילים הופכים פתאום, כשהיא שרה, למשהו משמעותי בהרבה. גם שהיא לוחשת היא נשמעת חזקה יותר מרוב הזמרות העכשוויות, הצעירות ממנה בשלושה עשורים ויותר.
והמורשת שלה ממשיכה. זמרות מצליחות וטובות כמו מייסי גריי חייבות לה הרבה - סגנון, צבע קולי, וגישה. היא הקרינה להן ועליהן ועדיין ממשיכה להקרין תחושה חזקה של עצמאות, אופטימיות, עוצמה נשית.
היום היא כבר סבתא. טינה טרנר רוצה לנוח. אולם היא לא תפרוש לפני שתצא למסע הופעות של 23 קונצרטים אירופה ו-40 מופעים באמריקה, היא תיתן לכולם לנגוע בה פעם אחרונה, לפני שתחלוץ הנעליים. הקונצרט האחרון מתוכנן לסן פרנסיקו, לחודש נובמבר.