המהפך: מטקסי לסקסי

קשה היה לנו להאשים את קהל הרב ששלח מבטים מתפעלים לכיוונה של מכונית המבחן. אחרי הכל, קשה היה למתבוננים להחליט מה הם בדיוק רואים כאן. שהרי את סקודה אוקטביה הם כבר מזהים, ובדרך כלל מדובר גם בדגם מוגדש טורבו. אז מה העניין?
ובכן, ה"בדרך כלל" מתייחס אמנם לטורבו, אך כזה המשודך למנוע דיזל רעשן. אתם יודעים, אוקטביה לבנה, קצת פיח שחור מהמפלט ודהירה חסרת מעצורים ברחובות העיר, תוך שיחה ערה עם המשלח. וכן, אנחנו אכן מתכוונים למוניות.
הצליח ליבואני סקודה עם הטורבו-דיזל, ובעיקר הצליח להם בקרב בעלי מוניות. בין היתר מכיוון שהצליחו לשכנע את המשתמשים הרציניים כי מדובר ב"בדיוק כמו פאסאט, רק כתוב סקודה". וממש לא משנה שאמירה זו – לכל הפחות – מוטעית. אבל נהגי המוניות קנו את הסיפור, השתכנעו עוד יותר מהמחיר הקורץ ורכשו בהמוניהם.
ואין צורך להתרגש, אנחנו לא עומדים לבצע מבחן דרכים למונית. אבל, אנחנו כן נבצע מבחן דרכים לסקודה אוקטביה מוגדשת, אלא שבמקרה שלנו, מדובר במנוע בנזין. מדובר גם בהספק מרבי כמעט כפול, והרבה יותר הילוכים, ויכולת, וביצועים. בקיצור, מדובר בסקודה אוקטביה ספורטיבית.

מעט היסטוריה

הצגת האוקטביה ב-96' סמנה עידן חדש בסקודה הצ'כית, בת למשפחה רחבה, עם מכוניות המבוססות באופן מלא על דגמי קונצרן פולקסווגן - במקרה זה הגולף. באותה הזדמנות היא גם סימנה הרחבת מבחר ושינוי מיצוב עבור היצרן, שבעשורים קודמים מכר מכוניות קטנות וזולות יותר. כאמור, המראה המגודל והכבד אף יצר הקבלה מסוימת לפאסאט, והיה מי שניצל זאת לטובתו.
אז כבר סיפרנו כי בארץ הסתערה המשפחתית הזו על שוק המוניות, אבל היבואן הבין שכדי לפצח את השוק הפרטי, בעיקר כאשר לצ'כיות כבר תג-מחיר גרמני, צריך להוסיף תבלין סקסי מסוים. לכן אגב החליט היצרן להתחרות במירוצי ראלי, ולכן הוצגה ב-2000 אוקטביה RS. בדיוק מאותה סיבה היא גם נחתה בארץ, עם מנוע הטורבו המוכר בעל 180 כ"ס, שמשווק כאן גם בסיאט ליאון ואודי A3. תדמית, תדמית, ועוד פעם תדמית.

יותר סקסית

ואיך משפרים תדמית? יש דרכים פשוטות ומקובלות לעשות זאת, עוד לפני שמטפלים בצד הטכני. וכך עשו גם אנשי סקודה, עם מתכון מוכר של פגוש-ספוילר קדמי ואגרסיבי, עם כונס אוויר מרושת. וגם ספוילר אחורי על קצה תא המטען, מפלט בוהק, חישוקים גדולים וצמיגים עבי-גומי ונמוכי חתך.
חדי עין ומתעניינים מתקדמים יבחינו גם בקליפרים ירוקים (צבעה הרשמי של סקודה) השייכים למערכת הבלימה, אם כי כלל לא בטוח שיזהו כי המכונית הזו הונמכה ב-15 מ"מ. ויש גם לוגו ספורטיבי מוכר, ואבזור חיצוני לא מוגזם מדי.
בכל מקרה, האוקטביה עדיין נראית "כבדה", ורבים לא היו מבחינים כי מדובר בגרסה שונה, אם היו מתעלמים מתוספות הפלסטיק. אז כדי למנוע את הבלבול, העניק לנו היבואן אחת שאי אפשר לטעות בה – בצבע צהוב זועק, זה שהפך חביב משווקי המכוניות הספורטיביות בישראל.

פחות טקסי

גם בפנים בצעו אנשי סקודה שינויים מתבקשים, המשפרים מעט את המראה הפשוט יחסית של האוקטביה. כך נוסף איפור בגווני קאבלר לקונסולה המרכזית, הגה ובורר הילוכים עוטי עור – כמו עוד חלקים נבחרים בתא - ואפילו דוושות קרביות. אבל השוני הבולט מכולם הוא מושבים ספורטיביים בשילוב בד בהיר ועור שחור. הם נראים נהדר, ונוחים למדי.
חוץ מאלה מזכיר תא הנוסעים את שאר חברות המשפחה, עם סביבת נהג פחות פוטוגנית ומהודרת מאודי למשל, או אפילו גולף. למעשה, אפשר בהחלט לומר כי האוקטביה הזו מעט פשוטה ביחס למחיר הנדרש (עוד מעט אודותיו) שאינו כולל אפילו בקרת אקלים. עם זאת, הסקודה ברורה וקלה לתפעול, ושמחנו לגלות שאפילו מתג ניתוק בקרת היציבות בולט – במיוחד לנהגים שרוצים "קצת יותר".
מרחב הפנים, בעיקר מאחור, אינו שופע אך סביר בהחלט בהתחשב בבסיס גלגלים מהקצרים בקטגוריה הקומפקטית (כמו גולף, להזכירכם) עם 251 ס"מ בלבד בין ציר לציר. לעומת זאת, תא המטען בפירוש ענק עם 462 ליטר של נפח.

במהירות

וביצועים, מה עליהם? ובכן, אות הזינוק לתנועה מזכיר כי למרות הכל, לא מדובר כאן במכונית חמה מהזן המקובל. למרות שמנוע ה-1.8 ליטר טורבו מייצר כאן 180 כ"ס, אלה חייבים להתמודד עם 1325 ק"ג לפחות. כך שלא מדובר בקומפקטית קלילה ועצבנית.
הוסיפו לכך יחסי העברה ארוכים מאוד, כנראה כדי שלא לייצר עומס מוגזם על שלדה וצמיגים ולתרום לחסכנות מסוימת, ותגלו מכונית רגועה מעט מהצפוי. לפחות בשניות הראשונות, לפחות בזינוקים.
התגובות למצערת אינן חדות ומהירות מספיק, וניכר כי עיקר כוחה של הסקודה השרירית הוא בהאצות הביניים המרשימות. יש כאן תחושה מוכרת וממכרת לחובבי מנועי טורבו, מעין הרגשה של ענק לוחש הדוחף בהחלטיות לכיוון מהירויות לא חוקיות בעליל. כך יכולה האוקטביה להטעות את הממהר ולחצות בזריזות מטעה את אזור ה-180 קמ"ש, לפני שתספיקו לומר "הלך הרשיון". מה שכמובן הופך אותה לרכב מצוין לנסיעות ארוכות.
רעש המנוע בסל"ד גבוה אינו מפתה אמנם, אבל זמינות הכוח אומרת כי כמעט בכל מצב, וכמעט בכל הילוך, ניתן להאיץ במהירות גבוהה. יוצא מן הכלל הוא דווקא הקטע העירוני. כי כאן גובים יחסי ההעברה הארוכים מחיר, כאשר בתנועה איטית כמו זחילה בפקק או פניות בין רחובות מצאנו עצמנו לא פעם נדרשים לשלב להילוך ראשון, מכיוון שבהילוך שני המקובל נתפסים המנוע והמגדש עם המכנסיים למטה - מחוץ לתחום האפקטיבי.

באקשן

180 כוחות סוס ומומנט של 24 קג"מ, הלהוטים לפרוץ לפנים דרך הציר הקדמי, מייצרים ציפייה ריאלית לנרקומנית של גומי חרוך. אבל יחסי ההעברה המוזכרים, יחד עם המשקל והצמיגים הרחבים (205/50 וחישוקי "17), מותירים במפתיע את בקרת היציבות ללא עבודה רבה, ואת המכונית עם אופי רגוע יחסית.
אז ברור שבהילוך נמוך ומצערת מלאה ניתן לגרום לסחרור צמיגים, או אפילו לשכנע את חרטום האוקטביה לסרב קלות לפקודת ההגה, אבל אלה באמת דורשים פרובוקציות מהנהג, ומרבית הזמן קל לייצר קצב מהיר ונטול דרמות, עם אחיזת כביש טובה ועמידה מעוררת הערכה בעומסים.
ולמעשה, דרמות הן בדיוק מה שקצת חסרות כאן, בעיקר בגרסה היותר-ספורטיבית של המכונית הזו. כי האוקטביה אינה מגיבה אף פעם בנחישות לפקודות ההגה, וגם לא בחדות להרפיה מהדוושה. כמו כמעט כל אחיותיה לפלטפורמה, היא אינה קוראת לך למשחקים ואת תת ההיגוי הצפוי והמקובל איןבעיה לתקן בעזרת ההרפיה מהמצערת והידוק הקו.
וקליפרים ירוקים או לא, האוקטביה מציגה בלמים מעט עצבניים בנסיעה רגועה, ומאבדת יכולת תחת עומס. כדאי כאן להזכיר כי ה-RS מוצעת באירופה גם עם צמיגים צנועים יותר וחישוקי "16, שמתאימים כנראה יותר לכבישי הארץ המצולקים.
עם זאת, חובה לציין כי למרות הקשחת המתלים והצמיגים הרחבים, מעניקה הסקודה נוחות נסיעה סבירה, בעיקר כאשר נוטשים את ג'ונגל האספלט העירוני. שם, רק רעשי רוח וצמיגים מטרידים ומונעים שיוט נינוח.

סקודה אחרת

ראשית, בואו ונעמיד דברים על דיוקם. למרות הסמלים, הצבעים הפלסטיקה וצילומי הראלי בפרוספקט הרשמי, האוקטביה RS אינה מכונית ספורט לוהטת, ולא מעונינת להיות כזו. למעשה, מדובר כאן במשפחתית שימושית ונעימה (כולל תא מטען ענק), וחזקה למדי. אצנית למרחקים ארוכים שנעים לנהוג בה מהר, ואינה דורשת סבל מהנוסעים. והשילוב הזה, הגם שזה נשמע מפתיע, לא נפוץ במקומותיו. בוודאי שלא בגזרה המשפחתית הכל-כך חביבה בארץ. לטעמנו, אחת המתחרות המעניינות ביותר היא דווקא בת המשפחה סיאט ליאון טורבו, בעלת שילוב דומה של מנוע והנעה, ומחיר זול במעט. אבל היא פחות משפחתית בהגדרה ובמראה, מעט פחות שימושית, אם כי הרבה יותר מושכת ומבצעת.
כי רבים מהפונים לאוקטביה רואים בה עדיין מתחרה למכוניות גדולות ממנה, כמו מאזדה 6 למשל. ולכן קל יותר לעכל את תג המחיר הלא-נמוך של 169,000 שקלים. תג שנראה הוגן מבחינה אחת, אך מוגזם למדי אם זוכרים את מיקומה האמיתי של האוקטביה, ואת רמת האבזור בה היא מצוידת.
אז כדאי לרכוש? כן ולא. אם אתם מחפשים באוקטביה מכונית ספורטיבית שתעלה את רמת האדרנלין לגבהים חדשים, יש לכם טעות בכתובת. כאמור, סיאט ליאון היא לטעמנו עסקה מוצלחת בהרבה. אבל אם אתם מחפשים משפחתית "עם מראה ואמביציה", האוקטביה עשויה להתגלות כבחירה ייחודית, מעניינת ומקורית. וכאן, סביר להניח שלא תתאכזבו.