כשר אבל מסריח, ומסוכן

בשבוע שעבר בחרה "העבודה" את הלשכה שלה, הגוף האמור לנהלה. מה שהיה לפני שנים אירוע מסעיר למדי נדחק לשוליים של עמודי החדשות האחוריים, ואולי הגיע לשם רק בזכותו של הנבחר מס' 3 – הזמר נסים גרמה. אגב כך כמעט ולא נזכר כי הלשכה החדשה נבחרה כ 11 שנים אחרי קודמתה. בין הזמנים היו לישראל 4 כנסות ו 6 ממשלות, ול"עבודה" עצמה היו 5 יושבי ראש וסדרה של שלטון-אופוזיציה-שלטון-התרסקות. אבל הלשכה נשארה דבוקה לכיסאותיה (וקיבלה,פה ושם, החלטות די משמעותיות), ואיש לא צפצף.
בראשית השבוע הזה החליטו ועד ההורים הארצי ומועצת התלמידים הארצית להשבית את הלימודים בבית הספר התיכוניים, והרבה כיתות אכן נשארו שלשום ריקות. בין השאלות שלא הוצגו בהן היו גם אלה: מי הם בכלל הוועד והמועצה שהחליטו על שיבוש הסדרים במערכת החינוך? מי שמם? מי העניק להם סמכות להשבית (במיוחד לתלמידים, המוגדרים לכל עניין משפטי כ"קטינים"?) ובעצם, מי בדיוק בחר בהם והעלה אותם למעמד "ארצי"?
מחר עלולה הנהגת "ההסתדרות החדשה", בראשות עמיר פרץ, לסגור את משרדי הממשלה ואת נמלי התעופה, לשבש את התחבורה הציבורית ולפגוע קשות בשירותים שמספקת מערכת הבריאות, לדפוק מובטלים וקליינטים אחרים של מערכת הרווחה, להשאיר אותנו בלי דלק ובלי מזומנים בבנקומטים, לתקוע לנו ערימות זבל מתחת לאף. ובמקרה הזה אנו יודעים לפחות מהיכן נשאב כביכול הכוח לחולל מהומות. כ- 120,000 חברי הסתדרות (בערך 1 מכל 5) הצביעו בעד רשימתו של פרץ בהסתדרות ב 7 במאי 2002; כ- 87,000 אזרחים (בערך 1 מכל 50) שלחו אותו לכנסת לפני חודשיים וחצי.
כל הדוגמאות האלה צריכות להזכיר כי הדמוקרטיה הישראלית נתונה במצב שביר עד מסוכן. יש מפלגות (שמזלזלות בחבריהן). יש עיתונות שמקיימת שיח ציבורי. יש מערכת משפטית עם ביצועים לא הכי רעים. יש בחירות ממלכתיות, פחות או יותר תקינות. ויש בין אלה לאלה חסכים קשים במנטליות דמוקרטית (אילולא היו, איך נשארה לשכת "העבודה" על מכונה כל כך הרבה זמן; שלא לדבר, למשל, על ה"פריימריס" האחרונים של הליכוד). וגם הרבה פרצות הקוראות לאלמנטים שתלטניים ומקבלות אותם, כמאמר הרב, בצורה כשרה ומסריחה.
הדעת נותנת שוועד ההורים הארצי ומועצת התלמידים הארצית נבחרו, פורמלית כדין. שתי חבורות זעירות של עסקנים הבחינו בגומחות ריקות, ניפחו את בית החזה, זינקו פנימה והתחילו לעשות רוח. ברור לגמרי שעמיר פרץ וחבורתו מחזיקים את מפתחות בית ההסתדרות שלא בניגוד לחוק. הם אשמים שהמערכת ההסתדרותית הישנה פשטה את הרגל, ולא קמה תחתיה מערכת בריאה שתייצג נאמנה את העובדים ואת האינטרסים שלהם? הם האחראים לכך שהרוב המכריע של חברי ההסתדרות לא הלכו להצביע והותירו בידיהם את השליטה במנופים פוליטיים חזקים (כמו קומץ ועדים היושבים בצמתים קריטיים של המגזר הציבורי)?
כך או כך, בינתיים הם מוכיחים בחוסר העכבות שלהם בניצול המנופים האלה, בנכונותם למרר את חיי כולנו בלי להעלות לדיון שום חלופה רצינית לתוכנית הממשלתית, כי מעבר לדלת ממתינה אנרכיה.