הצבא קם על יוצרו

"אזרחי ישראל הנפחדים – אנא הירגעו. אני סמל ראשון יגאל סרנה, בוגר קורס מצ'וקמק ללוחמה אטומית-ביולוגית-כימית במדור טנקים במחנה הצבאי ג'וליס, בחורף 1971 אומר לכם: לא ביולוגי ולא כימי. לא אבעבועות שחורות ולא חנק. שבו בבתיכם או טיילו בארץ... אל תקימו בית חלופי בטוסקנה ואל תפחדו. כי הסכנה היחידה האורבת לנו היא מהמפחידים ויוצרי גלי החרדה. הם ולא טילי עיראק העלובה. כי משם, מממלכתו המטה לנפול של סדאם לא צפויים לנו לא מטר של מוות ולא אבעבועות שחורות. הסכנה היא מבית. סכנתם של פוליטיקאים שמחשבים רק תוצאות בחירות, רמטכ"לים שמשך שנים התרגלו לאיים כדי להגדיל תקציב ועתה הם עושים זאת כאזרחים שתפקידם להרגיע. מומחי מגפות שבעת אימה כורים להם אוזן. כל אלה מלבים את מדורת הפחד השבטי. כי הפחד משכיח הכל, הפחד הוא מפלטם. לכן אזרחים ואזרחיות ישראלים יקרים, הקשיבו לאיש שאין לו סוכן בבגדד וגם לא קשרים בפנטגון, אך מכיר מעט את נפש המקום – המשיכו בחייכם הרגילים".
שורות אלה, שמופיעות כאן בקיצור מתבקש, פורסמו בעמוד זה ב-6.1.03, לפני המלחמה. למה אני חוזר עליהן? מעבר ליוהרה האנושית של "אמרתי לכם", מדובר בהערת אזהרה. מאחר שאין לי תואר אלוף במיל', ומאחר שאתם, ישראלים יקרים, מתוכנתים להאמין רק לגנרלים, אני חותר לשנות הרגל מזיק זה. ומה פוקח עיניים יותר מנבואה אזרחית מדויקת מהערכות אמ"ן מחקר ושות' (שדיברו על סיכוי נמוך לפגיעה קשה).
לכן, אל תשעו אוטומטית לכל סיפורי האיום האיראני, הלובי והסורי של שר הביטחון מופז וגנרלים אחרים. התייחסו למערכת הביטחון כאל, נגיד, ארגון עובדי העירייה. מערכת הביטחון אינה אלא מונופול מידע וארגון ענק עם ועד עובדים עשיר מאוד, בעל כוח עצום ואחיזה איתנה בפרלמנט ובכלי התקשורת, וגרוע מזה בנפשותינו החרדות. זהו גוף בעל תקציב שדי בו להאכיל את כל רעבי אפריקה, שמפחיד אותנו גם כדי לשמור על הפנסיה שלו.
נכון, יש לו תפקיד חשוב לא פחות מארגון עובדי עיריית תל-אביב, אבל בניגוד לעובדי העירייה שאחראים על שגרת חיינו, אשפה חינוך ומדרכות, ודי להם בזה, הצבא חרג מזמן מן המנדט המוגבל שלו לאבטח אותנו, והוא נזקק להפחדה מתמדת כדי לטשטש ולמנוע. יש לתבוע כי ישוב למחנותיו ויחזור לגודל סביר, כדי שתקציבי הענק יופנו גם להעסקת מורים, למובטלים ולחיינו הנורמליים. קשה מזה: הגולם הצבאי שקם על יוצרו אינו מעוניין עוד בשקט מלא או בהסכם שלום. בשנתיים וחצי מאז ראשית האינתיפאדה, דומה שהצבא הקים מתוכו דור מפקדים שחותר להמשך הסטטוס-קוו המלחמתי, שטוב לצבא. זו סכנתו הגדולה.
לכן קראו את השורות בראש הדברים האלה ושאלו עצמכם מהו ההסבר לפער בין האירועים המתונים שהתרחשו בחודש האחרון לנבואות הזעם של הגנרלים ושותפיהם בתקשורת, ומכאן ואילך הביטו בקצינים בחשדנות השמורה לעסקנים ולפוליטיקאים. וכבר צעדנו צעד גדול חזרה לדמוקרטיה האזרחית שהחלה פורחת פה לפני כמה שנים.