שבט לוי

לא תחשדו בי שהצבעתי לאגודת ישראל בבחירות האחרונות. גם לא לש"ס. אפילו לא למפד"ל או למימד. האמת – אני כופר כמעט מוחלט, אוכל טרף, נוסע בשבת ואפילו התנסיתי בבעילת נידה…
הקדמתי כך כדי להבהיר שאין בדבריי הבאים כל נסיון להצדיק את אי –גיוסם של תלמידי הישיבות, אלא אך ורק נסיון כן להבין את עמדתם. אי-גיוסם של תלמידי הישיבות בישראל הפך, כך נראה לי, לעניין המעצבן ביותר את החילונים במלחמתם נגד הכפייה הדתית. איסור טיסות אל-על בשבת, איסור תחבורה ציבורית בשבת, איסור פתיחת בתי עינוגים בשבת, השתלטות הממסד הרבני על היתרי נישואין – כל אלה, אשר לכאורה, אמורים להפריע הרבה יותר לניהול אורח חיים חילוני–ליברלי בישראל, כל אלה אינם מרגיזים אותנו, החילונים, כמו אי-גיוסם של תלמידי הישיבות.
בארצנו המיליטריסטית נחשב הגיוס לצבא כחלק בלתי נפרד מההכרזה "אני ישראלי". "איפה שירתת בצבא?" היא אחת משלוש שאלות הפתיחה בהיכרות בין בני ישראלים. העובדה שחבר כנסת מסוים לא שירת בצבא תהיה בעוכריו אם ירצה להיבחר כשר או כראש ממשלה. אני לא בא לשפוט את התכונה הישראלית הזאת, אני רק מציין כאן עובדה.
בימים אלה אני עסוק בהפקת מחזמר חדש ששמו "משה"- סיפור חייו של משה רבנו בעיניים אקטואליות. זוהי הפקת ענק שאמורה לצאת לבמות בעוד כשמונה חודשים. במסגרת כתיבת המחזמר קראתי באופן יסודי את כל ספרי התורה שעוסקים בחייו של משה רבנו.
בני ישראל - במצרים ובמדבר וגם בכניסתם לארץ ישראל - היו כזכור מפולגים ל-12שבטים. משה נותן לכל שבט נחלה בארץ-ישראל, אבל כשמגיע תורו של שבט לוי, אומר להם משה, לכם לא תהיה נחלה. אתם תחיו בין השבטים השונים, תדאגו לשמירת התורה, לא תעבדו אלא את עבודת השם, על מנת לחיות תקבלו מעשר מכל שבט, ותהיו פטורים משירות בצבא.
ואני חושב לעצמי: מה השתנה מאז? הרי אותם חרדים שמאמינים בחוקי התורה יותר מאשר בחוקי המדינה מרגישים שהם בעצם ממשיכי דרכו של שבט לוי. הם לא רואים כל בעיה בכך שאינם עובדים אלא רק לומדים תורה. להיפך – הם בטוחים שמגיע להם מעשר מכל שבט… כאשר עסקני ש"ס דורשים עוד כסף מהממשלה הם עושים זאת מתוך אמונה שזה באמת מגיע להם! לאו דווקא מתוך סחטנות אלא מתוך כך שהם מאמינים שבכך הם שומרים על עם ישראל. כשתלמידי הישיבות מנסים להשתמט משירות צבאי הם עושים זאת מאותו נימוק בדיוק. אני לא מצדיק אותם. אני רק מנסה להבין אותם.
וכך זה יימשך, עד שיקום רב נאור ובעל סמכות שיסביר להם כי מדינת ישראל של היום אינה דומה למדינה הישראלית של תקופת המקרא. שיסביר להם בשפה המובנת להם כי אין בעבודת הצבא בהכרח משום סתירה לעבודת התורה. כך, למשל, יש להניח שחייליו של דוד המלך נלחמו גם בשבת ולא דרשו אוכל כשר במנות הקרב שלהם. ועד שלא יקום איש כזה, הם לא ישתנו ולא יקבלו את דרך המחשבה שלנו!
דווקא כיהודי גאה וכמאמין מושבע במסורת ישראל אמשיך להלחם על כך שהחרדים ימלאו את חובותיהם למדינה בדיוק כמונו. אבל, אני בהחלט גם מציע שנתחיל להבין סוף-סוף את דרך המחשבה שלהם.
זה יעזור לנו להתעצבן פחות ואולי גם לנצח אותם.