גלגול חדש של שנאה ישנה

שנאת היהודים העתיקה מתגלגלת לעינינו, בקצב גובר והולך, גם לשנאת מדינת היהודים. ככל שעובר יותר זמן מאז השואה כן גדל מספר ספרי הזכרונות והעדויות עליה, ונדמה שאת האמת הזאת, החקוקה בבשר הניצולים, אי אפשר עוד למחוק מתודעתה של האנושות כולה. אך בה בשעה גדל והולך מספר המכחישים אותה, או מגמדים את ממדיה, לעשותם "נורמליים".
בשבועות אלה מוקרן בבתי הקולנוע סרטו של רומן פולנסקי "הפסנתרן", ובו הזוועה של גטו ורשה ואקציות הגירוש למחנות ההשמדה; האם גורם הסרט הזה למישהו משונאי ישראל, הישנים והחדשים, לחזור בו מאיבתו? האם יחדל משנוא אם יקרא את התעודה המדהימה על מרד גטו ורשה, "סחור סחור", של הסופרת הפולנייה אנקה גרופינסקה, שמתארת, פרט לפרט, את עלילת הגבורה של מעטים המחרפים את נפשם מתוך הגיהנום? האם יזוע משהו בלב השונאים שידפדפו ב"אלבום אושוויץ", שהופיע עכשיו?
הניאו-שנאה כלפי יהודים, במסווה של שנאה כלפי מדינתם, גורפת עכשיו המונים, בממדים שלא היו כמותם מאז שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. גם לאחר שהובס המשטר הרודני בעיראק, ולאחר שכבר ידוע לכל כי ישראל לא היה חלק במתקפה הזאת – מאשימים אותה, ואת האמריקנים, במזימות ההשתלטות על המזרח; ובהפגנות שורפים את דגלה יחד עם דגל הפסים והכוכבים. המחלה של שנאת היהודים מתפשטת מארץ לארץ, בקצב הרבה יותר מהיר מאיידס ומסארס.
אחד הגילויים הקשים ביותר של ניאו-שנאה זו הוא שהנהגתה אינה בידי "האספסוף הנבער" שהיה קורא ברחובות "מוות ליהודים!" לפני מלחמת העולם השנייה, אלא דווקא בידי אינטלקטואלים, הרואים עצמם כהתגלמות הנאורות וההומניות. בחוגי האקדמיה הצליחה תעמולת הכזב הערבית לגרום לכך ש"הנראטיב" הפלסטיני ייחשב לאמת ההיסטורית היחידה, והמשוואה ציונות נאציזם נעשתה לשגרה של הז'רגון הפוליטי התקני. גם אמנים ושחקנים, וכמה מן הסופרים המפורסמים ביותר, נסחפים ל"טרנד" הזה. לא רק גרסיה מארקס, שזה שנים מפיץ ברבים את דעותיו האנטי-ישראליות, ולא רק סראמאגו, שהשווה את רמאללה שתחת הכיבוש הישראלי לאושוויץ, אלא גם ג'ון לה קארה, שערב המלחמה בעיראק טען "בטיימס" הלונדוני כי ישראל היא ה"מקשר" של ארה"ב במדיניות האימפריאליסטית שלה במזרח התיכון; וכן הסופר דיוויד הייד, שהשווה את האכזריות הישראלית לזו של מפוצצי מגדלי התאומים, והביא את המתיישבים היהודים על קרקע ערבית ליד גת שמנים כדוגמה לפונדמנטליזם יהודי רצחני (ואף לא מילה על פונדמנטליזם רצחני פלסטיני). למרבה הפרדוקס, משכילים בעלי השקפות ליברליות חוברים לתעמולה הפונדמנטליסטית המוסלמית, נגד המדינה הדמוקרטית היחידה באזור.
אבל מה לנו כי נלין? חודשים אחדים לפני המתקפה על עיראק פרסמו יותר ממאה אקדמאים ישראלים כרוז ב"גרדיאן" הבריטי בזו הלשון: "אזהרה דחופה, הממשלה הישראלית זוממת פשעים נגד האנושות". ולהלן הם מביעים דאגה שממשלה זו עלולה לנצל את "ערפל הקרב" של המלחמה בעיראק לביצוע "טיהור אתני מוחלט" של האוכלוסייה הפלסטינית – לא פחות!
לפנינו אבסורד גמור. עד כדי כך שכדברי אחד העם על "עלילות הדם" הישנות יש בעלילות החדשות משום "חצי נחמה".