נגמרו המנהיגים

אמריקה הגדולה היא מדינה מסודרת ומאורגנת ושר החוץ שלה מקבל תיקים רבים לפני כל שליחות. בשונה מישראל, היא אינה יכולה להרשות לעצמה "חלטורות" בעניינים כאלה. לכן, מן הסתם, קולין פאוול כבר קרא אלפי מילים, בטרם דרכה כף רגלו אמש על אדמת ישראל, על מי שייפגש עמו היום או מחר בירושלים: קורות-חייהם, דעותיהם בנושאים שונים. אלפי מילים? עם כל הכבוד לשר החוץ סילבן שלום, מן הטובים בנבחרת הממשלתית הנוכחית, אפילו יתאמצו כהוגן כותבי הסקירות במחלקת המדינה, הם לא יצליחו לכתוב עליו יותר מכמה עשרות מילים (ובכלל זה על אהדתו להפועל באר-שבע). נקל לדמיין את עובי הספרים שכתבו על קודמיו בתפקיד, גולדה מאיר, אבא אבן, יגאל אלון, משה דיין, יצחק שמיר ואחרים.
זו דוגמה, אפילו לא קיצונית, למשבר המנהיגות שאליו נקלעה מדינת ישראל בשנים האחרונות. נגמרו המנהיגים. לבד משרון ומפרס, שנמצאים בערוב ימיהם הפוליטיים, אין היום, וכנראה לא יהיה בעתיד הקרוב, שום אדם שההמונים יערגו אליו ויבקשו להמליכו עליהם. שוקת המנהיגות שבורה, והמתרחש ב"עבודה" הוא תמונת-ראי של המשבר הקשה הזה. תמונת המצב בליכוד דומה. אין היום בשוק הפוליטי המקומי שום "מנהיג טבעי" שקורות חייו ודעותיו בנושאים שעל סדר-היום הלאומי מלהיבים את ההמונים. רק משום כך מתיימרים להנהיג אנשים שאפילו לא שירתו יום אחד כסגן-שר במשרד שולי, למרות שה"רזוּמה" שלהם מחזיק חמש שורות, ומהן שתיים על המצב המשפחתי ועל התחביבים.
מנהיג טבעי, כמו זה שאנו זקוקים לו, מגיע בדרך כלל אל המפלגה שבחר בה, לאחר קריירה מפוארת. יגאל אלון, משה דיין ועזר וייצמן – כאנשי צבא; מנחם בגין ויצחק שמיר – כמפקדי מחתרות; שמואל תמיר ודוד ליבאי – כמשפטנים מצליחים. אחר-כך הוא בונה את כוחו הפוליטי, לפעמים עשרות שנים, לומד פוליטיקה ועושה פוליטיקה. השילוב של העבר המפואר ושל ההווה הכרוך בעבודה פוליטית "שחורה" מביא אותו אל הצמרת, גם אם לא תמיד לראשות הממשלה.
במצב הנוכחי יש, בעצם, רק שני סוגים של מנהיגים פוטנציאלים: אלה שעסקו כל חייהם בפוליטיקה ואת תולדות חייהם ומעשיהם אפשר לסכם בשלושה משפטים, ולעומתם כוכבי-שביט, בעיקר גנרלים-לשעבר, שמשוכנעים כי די בכך. אלוף (מיל') עמרם מצנע הוא דוגמה עצובה לסוג הזה. דרך אגב, פרופסור שלמה אבינרי סיפר לי בשעתו איך ישב בעבר עם חבריו למשמרת הצעירה של מפא"י לדיון אידיאולוגי ממושך, שבת שלמה, עם בן גוריון. היום, המתיימרים להנהגה היו מקדישים לכך חמש דקות, בתנאי שיהיה במקום צוות טלוויזיה.
את הסיבות לגוויעתה של המנהיגות הישראלית יש לתלות בבחירה הישירה לראשות הממשלה, שחייבה לחפש "כוכבים" וחוללה בכל המפלגות חולשה וקיצורי דרך. אין זה משבר של מה בכך. על סף הכרעות מדיניות וביטחוניות שכמותן לא היו מאז הקמת המדינה תולים תושבי ישראל עיניים בשרון ובפרס – השניים שעשייה ציבורית גדולה ועבודה פוליטית ארוכה הביאו אותם למקומם הנוכחי בהיכל התהילה.