שביתה כללית, עוינות אישית

פרץ מנהל את השביתה בצורה שערורייתית. נתניהו מנהל את המשא ומתן בצורה שערורייתית.
פרץ מתקשה להשתלט על הוועדים החזקים. נתניהו מתקשה להשתלט על הפקידים החזקים.
נתניהו הולך על קמפיין פוליטי נגד ההסתדרות; פרץ הולך על קמפיין אישי נגד נתניהו.
פרץ מאיים להרוס את אמינות שר האוצר. נתניהו מאיים להפקיע מהאיגוד המקצועי את נשק השביתה – גם שביתה המוכרת כחוק. אתמול דיבר על חקיקה חדשה שתפקיע מ"הוועדים המונופוליסטים" את הזכות להכריז על שביתה. לדבריו של נתניהו היה צליל מתכתי של "פרוניזם".
פרץ משוכנע שנתניהו ואנשיו מסכנים את ליבת ההישגים הסוציאליים של ציבור העובדים השכירים בישראל. נתניהו משוכנע שפרץ והוועדים שלו מכנים את עצם קיומה של כלכלה ישראלית מודרנית.
קשה לחשוב על שני אנשים שונים יותר מנתניהו ופרץ. האחד בן למשפחה אשכנזית ירושלמית מיוחסת ביותר, אליטה שבאליטה, השני בן למשפחה מרוקאית מעיירת פיתוח ענייה, ישראל השנייה שבשנייה. נראה שהם באמת מתעבים זה את זה.
מר נתניהו מחפש לריב בפרהסיה עם החבר פרץ. הריב משתלם לו ציבורית: הפופולריות שלו עולה ככל שקולו רועם מזעם ומציף את המיקרופונים. נתניהו נוגע בעצב הרגיש של האזרח הקטן. השביתה הזו עברה את שיא ההזדהות איתה. העייפות גברה על ההזדהות. ההתנגדות של השדולות החברתיות לתוכנית הכלכלית מתמוססת. נתניהו מנצח. וכשריח הניצחון באפו, הוא מחריף את הטון. למה לא פשרות עכשיו? הוא לא ייכנע ל"שביתה כללית".
השביתה העכשווית אינה, כמובן, "כללית" ולא חצי כללית ולא רבע כללית. שובתים, לכל היותר, 10% מהעובדים השכירים במשק. אלא שהמספרים מטעים: במבנה הרגיש של כלכלה מודרנית קטנה וחשופה כמו ישראל, אפילו אלף שובתים יכולים לשתק חלקים משמעותיים מן הפעילות הכלכלית. לא כל שכן רבע מיליון שובתים.
אין שביתות נוחות ונחמדות. כל שביתה גורמת למישהו סבל וטירחה ומכעיסה אותו. שביתות במגזר הציבורי מרגיזות במיוחד, משום שהמגזר הזה מספק את השירותים לכולנו, וכולנו משלמים תמורת שירותיו באמצעות המיסים. זו, בעצם, שביתה נגדנו.
ככל שהזמן חולף, הפערים בין האוצר להסתדרות מעמיקים. הדיונים הליליים לא מובילים לשום מקום. אפשר שבתחילה ניסו שני הצדדים להעמיד פנים שהם יהיו גמישים ונכונים לפשרות. אך בפועל, הפשרות המתבקשות מעל ליכולתם. נתניהו, לשיטתו, לא יכול להסכים לקיצוץ סך כל שכר העובדים במיגזר הציבורי שיפחת מ-5 מיליארד שקלים, בחישוב שנתי. בלי קיצוץ כזה, אין לנתניהו תוכנית הבראה מקיפה, בעלת מסר אידיאולוגי.
פרץ, לשיטתו, לא יכול להסכים לקיצוץ שכר שנתי שיעלה על מיליארד שקלים. הסכמתו למהלך עוד יותר מכאיב תשמיט את הקרקע מתחת לרגלי מנהיגותו בקרב השכירים בסקטור הציבורי. היחיד שבו ההסתדרות עדיין נחשבת. מאחורי מסך העשן של המשא ומתן, אין משא ומתן. יש רק עשן.