בשם האב: המדריך השלם לגרוש הישראלי
לא קל להתגרש, בעיקר כשיש לך ילדים. עופר קניספל, אחד שכבר עבר את זה, מתאר בספר "כל שבת שנייה, מיומנו של גרוש" איך אפשר להפוך את המצב הבעייתי הזה לעסק סימפטי. קצת הומור לא יזיק גם הפעם
"אין דבר מפחיד יותר מהמחשבה לעזוב בית ולפרק משפחה. זאת אומרת יש - הצעד עצמו. ואל תשלו את עצמכם. כמה שאתם חושבים שזה רע, זה עוד לא כלום. ובכל זאת גיליתי שיש דרכים להתמודד. רובן עולות כסף. יש דרכים להתגבר. וגם זה עולה כסף. ולמרבה ההפתעה יש לא מעט רגעים קומיים". הציטוט הכל-כך הגיוני הזה מופיע על השער האחורי של ספרו החדש של עפר קניספל, "כל שבת שנייה, מיומנו של גרוש" (הוצאת עם עובד).
הספר, הכתוב בהומור כפרקים ביומנו של קניספל ומומחש על-ידי חומר הגלם הצילומי המצוין של האמן יואב אפרתי, מיועד לדברי הכותב "לאלה שכבר החליטו, למתלבטים ובעיקר לעצמי... אם כי לאור העובדה ששלושים אחוזים מהזוגות הנשואים מתגרשים, הרי מדובר בעניין ציבורי".
"כל שבת שנייה" היא לא רק כותרת של ספר, אלא גם מציאות עבור הורים רבים, ובעיקר עבור אבות רבים. מה עושים עם המציאות המשונה הזאת ואיך אפשר לעשות אותה סימפטית יותר, ואפילו טובה יותר מהמצב המקורי?
רק שלא ינסה להיות אמא
מתוך הספר: "בהוליווד, כשאת יוצאת ברצינות עם גבר, את שואלת את עצמך אם זה האיש שאת רוצה שילדייך יבקרו אצלו כל סוף שבוע שני" (ריטה רדנר, קומיקאית). כיוון שרוב הילדים שהוריהם התגרשו נשארים במשמורתה של האם, אבות גרושים רבים מתמודדים עם נושא הביקורים. בדרך-כלל מדובר בזמן קצר, מתווך, ולעתים בכזה שניתן לערער עליו. לעתים, זמן הביקורים מוגבל ביותר יחסית לזמן שהאב היה יכול לבלות עם ילדיו בנישואיו, ולכן חשוב שהזמן הקצר הזה יהפוך לחוויה הטובה ביותר גם לאבות וגם לילדים. אז הנה כמה עצות מומחים לאבות:
מתוך הספר: "אבא שלום, אחרי כל-כך הרבה חודשים של ניתוק וברוגז החלטתי לכתוב לך... אם אתה רוצה, תתקשר אלי. הבן שלך". כדאי שאבות גרושים יזכרו שהזמן הוא המרפא הטוב ביותר, אבל לזמן אין משמעות אם לא מפיקים ממנו את המרב. אבות רבים, ובמיוחד כאלה שעברו גירושים מרירים, מרגישים שנקרעו מילדיהם. לעתים הם מרגישים כל-כך פגיעים עד שהם שוכחים את התפקיד ההורי שלהם. מומחים מציעים לאבות גרושים-טריים לגייס בחזרה את החלק האבהי שלהם - הוא יהיה לעזר גם להם וגם לילדים. בזכותו הם גם יוכלו להיות יותר סובלניים ולאפשר לעצמם להסתגל למעמדם החדש.
מתוך הספר: "הסירים לא כחולים. אז מה? אפשר לבשל רק בסירים כחולים. למה? כי אמא מבשלת בסירים כחולים. לא ניסיתי להתווכח, ומיד הזמנתי פיצה. בביקור הבא כבר הייתי מצויד בסיר כחול, אבל אז הילדים הסבירו לי שלמזלג צריכה להיות ידית ירוקה כי ככה זה אצל אמא..."
אבות גרושים הם לא אמא. לעתים, הביקורים הראשונים של האב הגרוש אצל ילדיו יהיו הפעמים הראשונות בהן הוא נמצא לבדו מול ילדיו, כשכל האחריות והדאגה לילדים מוטלות על כתפיו. גם אם האב היה מומחה בטיפול בילדים כבר בזמן הנישואים, לא כדאי שינסה להיות "אמא".
ילדים לא צריכים שתי אמהות, הם צריכים גם את אבא שלהם. אם היית אבא שמאז ומעולם בישל, המשך בכך. אם מעולם לא בישלת לילדיך - לא בטוח שנכון שתתחיל דווקא עכשיו. כדאי להיות כנים עם הילדים ועם עצמכם, ואם אתם רוצים ללמוד משהו חדש (וזה תמיד טוב), שתפו אותם בתהליך.
אם אתם אוהבים לצפות בכדורגל או משוגעים על טיולים אתגריים, שתפו אותם בחוויה או בפעילות. לא משנה מה הפעילות שאתם רגילים בה, אם מדובר בבישול, סריגה, גלישה, קריאה וכו', זה הזמן לשתף יותר את הילדים במה שאתם אוהבים לעשות. הניסיון להיות מי שמעולם לא הייתם (כלומר, האמא שלהם) גורם פעמים רבות לאבות גרושים להרגיש שהם נכנסים לנעליים זרות, ואת התסכול והכעס הילדים קולטים, מה שלא עושה את החוויה לקלה יותר עבורם.
להשאיר את הזעם מאחור
מתוך הספר: "שנינו אנשים תרבותיים. כבר ראינו סרטים עמוסי שתיקות בצ'כית, ביקרנו במוזיאונים, ונדמה לי שפעם אפילו היינו בקונצרט. על כן החלטנו שהפרידה שלנו תהיה תרבותית ככל האפשר. אבל ככל האפשר הוא בעייתי, כי תמיד יגיע השלב שבו צד אחד נחשד בקמצנות והאחר ברדיפת בצע".
אומרים שאין דבר כזה גירושים שמחים, אבל יש גירושים אפשריים. ככל שבני-הזוג דואגים לסיים את הנישואים עם פחות כעס ומרירות, כך קל יותר להם ולילדים לעבור לפאזה הבאה של חייהם - חיי הגירושים.
אבות צריכים לזכור שגם אם עברו דרך ייסורים, שכוללת מלחמות עורכי-דין, בתי-משפט ועוד, המלחמה שלהם עם נשותיהם לשעבר היא לא המלחמה שלהם בילדים. אבות שמשמיצים במהלך ביקורי הילדים את נשותיהם לשעבר, פוגעים בילדים הרבה יותר מאשר בגרושתם.
מודעות לרגשות קשים שהאב הגרוש עדיין חווה לגבי אשתו, יכולה למנוע ממנו להפנות את הרגשות האלה לעבר הילדים. המודעות יכולה גם לסייע להשאיר מאחור את הכאב והזעם. לעתים, הפעלה מכוונת של המודעות על-ידי חשיבה מוקדמת של מה שתעשו עם הילדים (באיזו שעה תאספו אותם ומתי תחזירו אותם), יכולה למהול את הרגשות הקשים בהיגיון בריא ולמנוע קונפליקטים. יש גם חשיבות גדולה לעמידה בזמנים במצבי משבר, ולכן חשוב להקפיד שתאספו את הילדים בשעה שהם מחכים לכם.
מתוך הספר: "ילדים הגדלים בבית אמם מרגילים את עצמם מנטלית להתייחס אל סופי השבוע הדו-שבועיים כאל קייטנה. עד כאן אין בעיה. אושרם הוא בראש מעייני. הבעיה היא שהם מתייחסים אלי כמו אל מדריך. כזה שמחויב לשעשע, להאכיל ולהרשות שימרחו אותו בלילה במשחת שיניים".
לא פעם, כיוון שמדובר בביקורים קצובים, אבות מרגישים צורך לארגן את כל שעות הביקור לפעילויות סדורות. אתם לא תוכנית הבידור של הילדים לשעות שהם איתכם. מותר רק להיות איתם, רק לצפות איתם יחד בטלוויזיה, סתם לשבת ולדבר איתם, סתם לאכול איתם ארוחת ערב, סתם לבקר דודים, סבתות, וחברים. יותר מכך - זה אפילו רצוי. לא פעם לאבות יש הרבה על מה לדבר עם הילדים, אבל לא תמיד הילד מעוניין בכך. כדאי להיות קשוב לו ולבחון מתי הוא רוצה קצת זמן לעצמו ולאפשר לו זאת. זה לא נגדכם, זה בעדו. רצוי לשוחח עם הילדים על הפעילות שלכם יחד. אפשר לשאול אותם מה היו רוצים לעשות איתכם בשבת, לאפשר להם להיות כנים בקשר לרצונותיהם. במהלך הזמן ייווצר קצב טבעי יותר שיאפשר לכם להרגיש שאינכם רק "אבות לפגישה".
לא יזיק להתגמש קצת
למרות ההסכמים הקובעים יום ביקור כזה או אחר וסופשבוע כל שבועיים, אין סיבה שבני-הזוג לשעבר לא יוכלו להתגמש. אם הילדים מוזמנים ליומולדת דווקא בשבת שלך, ואם יום ההולדת הזה כולל מסיבת פיג'מות, או אם לחלופין נאלצת לצאת לשבועיים לחו"ל בעקבות עבודה, או שגרושתך נאלצה להיעדר לצורך כנס, אין סיבה להיות נוקשה עם ההסדרים. הנוקשות פוגעת בילדים. יחד עם זאת, על שני בני-הזוג לכבד את העובדה שהילדים שלהם גרים, עם הסכם הגירושים, בשני בתים נפרדים. שמירה על הגבולות מועילה לשני הצדדים ולכן גם לילדים.
ילדים שעוברים מבית לבית חווים חוויה דומה למי שנחת זה עתה בניו יורק - ג'ט לג (ובעגה המקצועית, יעפת גירושים). הם צריכים זמן כדי להתרגל מחדש לא רק לאב, אלא גם לסביבתם. אבות שמצליחים לשמור שהסביבה שיצרו לא תהיה שונה מדי מזו שהילד חי בה ברוב הזמן, מקילים את המעבר הזה עליו. הכוונה כאן היא לא רק לסביבה הפיזית, אלא בעיקר לסביבה ההורית, לגבולות, לחוקים ולהתנהלות בכללותה. המטרה היא לעורר בילדים כמה שפחות בלבול. נושאים רגישים במיוחד שכדאי לתת עליהם את הדעת: בילוי שעות הפנאי, מסורת בחגים, שעת ההרדמה, מזון, וכללי התנהגות.
ילדים מרגישים הרבה יותר בנוח ומחוברים, כשהם יודעים שיש להם בכל אחד מבתי ההורים את המקום שלהם. זה יכול להיות חדר, שולחן, ספרייה, ארון, או כל מקום אחר אותו הם יחוו כשלהם.
אחד הכאבים הגדולים ביותר להורה מתרחש כשהילדים אינם רוצים לבוא לביקור אצלו. לעתים הם לא אוהבים את החברה החדשה של אבא, את המשפחה החדשה שלו, את הבית ועוד. ילדים מגיעים לגיל שבו מרב הפעילות והעניין שלהם מצוי אצל חבריהם, ולא ממש מתלהבים להקדיש להורה שלהם את זמנם הפנוי. לא עוזרים פה שוחד, ויכוחים, איומים, אבות צריכים לקבל את הצרכים המשתנים של הילדים ולכבד אותם.
כדאי לאבות לשים בצד את הפחדים ואת חוסר הביטחון שלהם בתפקידם ההורי ולנסות להיות תומכים, להקשיב ולקבל את מה שעובר על ילדיהם. כדאי שהילדים יידעו שהדלת שלכם תמיד פתוחה עבורם ושתמיד יש להם מקום גם בבתים שלכם, וגם, בעיקר, בלבכם. אף-אחד לא מנסה לטשטש את הכאב שיש במקרים כאלה, אבל צריך לזכור שדברים משתנים ושבכל מקרה אתם נמצאים שם בשבילם. חשוב שכל אב גרוש יידע שלמרות שכבר אינו נשוי, הוא עדיין אבא. אפילו אם הקשר החם, האינטימי, והאוהב עם אשתו הסתיים, הילדים עדיין צריכים אבא חם, אוהב, מטפח, ומעורב, שהם יכולים לסמוך עליו. תנו לכם ולילדיכם את הזמן, המרחב, הסובלנות, ואת האהבה הבלתי-מותנית שכולכם נזקקים להם. לקשר שתיצרו איתם תהיה אז השפעה חזקה הרבה יותר עליהם ועליכם מההשפעה שהיתה לסיפור הגירושים.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
