יואב איגרא: בודד בארמון

בערב פסח האחרון התכנסו מאות עובדי מלון הרודס באילת להרמת הכוסית החגיגית המסורתית. אחד מבעלי המלון, האדריכל יואב איגרא, הוזמן לברך את העובדים. אחריו פתח בנאום אלי גונן, מנכ"ל חברת שרתון-מוריה, השותפה במלון ואחראית על ניהולו.
קשה היה להתעלם מהמתיחות השוררת בין השניים, שהגיעה לשיאה בכמה משפטים נוקבים ששירבב גונן לנאומו. "אל תתנו ל'אנשים האחרים' לנגח אתכם", אמר המנכ"ל לעובדים, "אנחנו ב'שרתון' צוות מגובש, מנצח - מה שלא יהיה. אל תתנו לאלה שלא מפרגנים לכם ונוגחים בכם להוריד את רוחכם".
"עמדתי נדהם", אמר השבוע איגרא. "הרי ברור שהוא הצביע עלי. לשם כך הוא הזמין אותי לשם? היו באולם כ-300 עובדים, שרובם לא הבינו בכלל על מה הוא מדבר. אבל הדבר הזה לא ממש הפתיע אותי. דברים כאלה קרו בעבר כבר הרבה פעמים, בדרך כלל בדרגים הבכירים יותר. הוא נתן לעובדים הוראה לא לדבר איתי, אמר להם במפורש: 'מי שידבר אתו אני אפטר אותו, אני אעיף אותו מכאן'.
"עובדים צלצלו אלי, התלוננו על זה, אמרו 'אנחנו לא מבינים למה הוא עושה את זה. קשה לנו לחיות באווירה כזאת. אני מקבל טלפונים שאומרים 'תשמע, בישיבות הבוקר אמרו לנו עוד פעם לא לדבר אתך, ומי שידבר אתך יעוף'. אני לא יכול להגיד שהוא העיף אנשים בגלל זה, אבל אנשים באמת הפסיקו לדבר איתי".

התחלה בעייתית, המשך עוד יותר

האירוע האחרון הוא רק אחד מתוך סדרת אירועים ארוכה, המרכיבה את הסכסוך המר בין מייסד הרודס, יואב איגרא, המחזיק ב-50% מהמלון, לבין שרתון-מוריה, המחזיקה במחצית השנייה. הסכסוך החל בסמוך לפתיחת המלון, במארס 1999, וכמו שזה נראה כרגע, עוד רחוק היום שבו יגיע אל סיומו.
בשנת 1991 רכש היזם, האדריכל ואיש העסקים יואב איגרא קרקע באילת, אותה ייעד לבניית בית המלון היוקרתי ביותר בישראל, דמוי ארמונו המלכותי של הורדוס, שכביכול התגלה בעיר. המלון כולל 3 אגפים שונים: מבנה המלון המרכזי, מלון הספא הרודס ויטאליס, והרודס פורום, המיועד לאנשי עסקים.
איגרא הכין את תכניות המלון, כולל עיצובו הפנימי והנופי, השיג את האישורים הדרושים מהרשויות להקמתו, תוכניות עיסקיות וכוח אדם מתאים למשימה. עלות הקמת המלון עמדה על 120 מיליון דולר, ואיגרא החליט להכניס לעסק שותף.
בשנת 1995 התקשר איגרא עם כור מלונות ונופש, חברה שהשתייכה לקונצרן כור, אותו ניהל אז בני גאון. איגרא מכר לחברה 50% ממניות חברת הרודס, ובמקביל חתם על הסכם לניהול המלון עם כור ניהול מלונות, שמונתה גם על ניהול התדמית של המלון. במסגרת הסכם ניהול התדמית הוענקו לאיגרא סמכויות בתחום, ובכלל זה בנושאי עיצוב הפנים והריהוט, עיצוב האירועים במלון וניהול הספא.
בשנת 1997 שונה שמה של כור מלונות נופש לשרתון-ישראל, והיא עברה לבעלות משותפת של כור ורשת שרתון העולמית. בהמשך הפכה החברה לשרתון-מוריה, ובעליה כיום הם כור, בנק הפועלים ושרתון העולמית.
חוסר ההתאמה, ההבדלים בגישה, הקונפליקטים וחילוקי הדעות בין השותפים נוצרו מיד עם כניסתה של רשת שרתון לשותפות. הרשת רצתה לשנות את שם המלון לשרתון, ולהפוך אותו למלון הדגל שלה בישראל, אבל איגרא התעקש על הרודס. ההתנגחויות נמשכו, ובאוגוסט 2000, שנה וחצי אחרי פתיחת
המלון, הגיש איגרא תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בטענה שחברת הניהול מסרבת לאפשר לו לעיין במסמכים הקשורים בניהול המלון, ומערימה קשיים על יכולתם של הדירקטורים ובעלי המניות לפקח באופן יעיל וענייני על ניהול המלון.

לא מדברים עם איגרא

ב-14 בנובמבר 2001 הגיש איגרא תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה הוא מבקש מבית המשפט להורות לגונן לבטל את ההוראה שנתן ל-500 עובדי המלון ומנהליו, האוסרת עליהם לדבר עם איגרא בנושאים הקשורים למלון, בטענה שהוא מפריע לניהולו.
בכיר במלון מאשר כי אכן החרם שהוטל על איגרא, המחזיק בדירה במלון, הוא בסגנון שמתאים יותר לימי הביניים או למשטרים אפלים. "מדובר באיסור שכל תכליתו לפגוע באיגרא, שתרם לפרויקט הזה יותר מכל אחד אחר", אמר הבכיר. עובד במלון מספר כי "התחושה היא כמו במשטר קומוניסטי. העובדים צריכים לדווח לממונים במקרה שאחד מהם רואה עובד אחר כשהוא משוחח עם איגרא".
לטענת איגרא הדברים הגיעו למצב כה אבסורדי עד שיום אחד, כשנכנס לחדר האוכל של בית המלון וביקש לברר מתי נסחט מיץ הגזר ששתה, הפטירה לעברו אחת העובדות, כשהיא מביטה בחשש לצדדים: "אסור לי לענות לך".
במקביל תבע איגרא מגונן וחברת הניהול לפצות אותו בכ-2.6 מיליון שקל, עבור הפגיעה במוניטין ועוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהוראה זו שניתנה לעובדים, והתפשטה לה חיש מהר ברחבי אילת ובקרב הקהילה העסקית.
אלא שבכך לא תם העניין. ביום חמישי האחרון, ה-22 במאי, הגיש איגרא תביעה שלישית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד שרתון-מוריה ושרתון-ישראל. התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין דורי קלגסבלד, אמיר שרגא וגור בליי, מבקשת להורות על ביטול הסכם הניהול שנחתם ב-1995, בגלל שורה ארוכה של הפרות יסודיות וחמורות שלו. לטענת איגרא, הפרות אלו גרמו בראש ובראשונה לאובדן חיי אדם, לנזק רב למלון ולהפסדים כספיים ניכרים לבעלי המניות.
בתביעה טוען איגרא לרשלנות פושעת של שרתון בתחזוקת מערכות המלון; העברת מאות אלפי דולרים מקופת המלון לשרתון ולחברות קשורות; העמסת יתר של הוצאות רשת שרתון על המלון; אירוח עובדים ומקורבים חינם בהיקפים חסרי תקדים; מעילות וכשלים בפיקוח על ענייני הכספים וסדרת הפרות נוספות.
מנכ"ל קבוצת איגרא, מיקי חברוני, אומר כי "ההפרות שנכללו בכתב התביעה הן חלק מרשימה ארוכה בהרבה, אך קיים קושי להגיע למידע. מניעת הגישה למסמכי חברת הרודס ואיסור הדיבור איתנו הגבילו באופן משמעותי את זמינות המידע שקיים לנו, מה שאיפשר ועדיין מאפשר לחברת הניהול לעשות במלון ובכספיו כבתוך שלה", הוא טוען.

משרד הבריאות התריע

באמצע ינואר השנה נסגר הרודס בהוראת משרד הבריאות, עקב חשש להדבקת האורחים במחלת הליגיונרים, מחלה זיהומית המתבטאת בדלקת ריאות קשה, חום, צמרמורות ושיעול, ומטופלת באמצעות אנטיביוטיקה. תייר צרפתי שהתארח במלון מת מהמחלה, לאחר שנאבק על חייו כחודש ימים. קשישה נוספת, תושבת חיפה, אושפזה במשך שבועות רבים בטיפול נמרץ, ואורחים נוספים התלוננו על הרגשה כללית רעה. אחת הדרכים להפצת המחלה היא צינורות מים חמים, המותקנים בעיקר במתקני ג'קוזי. ואכן, החיידק הגורם למחלה התגלה באחד מדודי המים של המלון, ובראשי המקלחות.
משרד הבריאות הורה על ביצוע חיטוי מיוחד במערכות המים והצנרת של המלון, וזה אכן נערך תחת פיקוחו. ואולם, הסיפור כולו גרם למלון נזקים כספיים ותדמיתיים כבדים. "התפרצות מחלת הליגיונלה, נכתב בכתב התביעה, נבעה מהתרשלות פושעת של שרתון בתחזוקת מערכות המלון, למרות אזהרותינו".
"הכתובת היתה על הקיר", אומר חברוני. "כמה חודשים לפני התפרצות המחלה, בספטמבר 2002, נערכה בהרודס ביקורת של משרד הבריאות לבדיקת מערך מניעת הליגיונלה במערכות המים במלון. הליקויים פורטו במכתב מפורש ששלח המשרד, ובו נכתב כי 'ראשי המקלחות וברזי המים החמים אינם עוברים תהליך חיטוי. קיימת אפשרות להעברת חיידקים מאורח קודם לאורח חדש'. שלושה שבועות אחר כך שלח משרד הבריאות לשרתון הנחיות מפורשות כיצד לחטא ולנקות מיכלי אגירת מים, אמבטיות ומתקני ג'קוזי, אלא שגם הנחיות אלו לא בוצעו".

ענייני כספים והרודס פורום

"אותה התנהלות", אומר חברוני, "התרחשה גם כשהתגלו במלון שני מקרי מעילה חמורים של עובדים בכירים, שנמשכו תקופה ארוכה. מעילות שהתאפשרו", לדבריו, "בגלל התרשלותה החמורה של שרתון בפיקוח על ענייני הכספים של המלון".
במקרה האחד גנבה לכאורה מי ששימשה כמנהלת החשבונות הראשית של המלון, שולי ולר, סכום של כ-750 אלף שקל. מעילה שנמשכה כשנה וחצי, מחודש אפריל 2000 ועד אוקטובר 2001 כאשר עזבה ולר את המלון. הפרשה נתגלתה על ידי שרתון רק שנה מאוחר יותר, באוקטובר 2002. במקרה השני גנבה לכאורה חשבת השכר של המלון, שוש רבוח, סכום של 375 אלף שקל במשך תקופה ארוכה, עד שנחשפה בדצמבר 2002. שני המקרים נחקרו במשטרה. מקרה שלישי, של עובדת במלון שמעלה ב-10,000 שקל, התגלה גם הוא באחרונה.
בכתב התביעה טוען איגרא לכשל ניהולי של שרתון. "בכל מקום אחר", אומר איגרא, "חברת ניהול שבתקופה כה קצרה היו מתגלים אצלה מקרי מעילה כה רבים, היתה מועברת מתפקידה על ידי בעלי המלון. הסיבה היחידה שחברת הרודס נמנעה מלנקוט צעד מתבקש זה היא בגלל שחברת הניהול מחזיקה גם ב-50% מהבעלות. בנוסף תלויה ועומדת בין הצדדים מחלוקת סביב הבעלות בהרודס פורום, הבנוי על חלקה נפרדת".
במסגרת הסכם משנת 1999 אמור חלקה של שרתון בהרודס פורום לעבור לבעלותו של איגרא. "אנחנו מנסים מזה כשנה וחצי להגיע להסכמה לגבי שווי העיסקה", אומר חברוני, "ואף היינו קרובים לסכמה בערכים נמוכים משמעותית מאלה שנדרשו מאיתנו בתחילה על ידי שרתון. אנו סברנו כל העת כי העסקה היא מצוינת, אך שרשרת האירועים האחרונה הבהירה לנו כי במצב העניינים הקיים תהיה זו טעות להשלים אותה".
בכתב התביעה נטען כי "על רקע הכוונה להעביר לידי איגרא את הרודס פורום, שרתון נוהגת להתייחס לאגף זה כאל 'בן חורג' של המכלול המלונאי. מדובר במדיניות מכוונת של שרתון, שנועדה לפגוע בתחזוקתו ובתדמיתו של אגף הפורום, במטרה לפגוע באיגרא".

כשאתה רואה את כל המצב הזה, מה אתה מרגיש?

איגרא: "אנחנו משתדלים לא לבוא להרודס. אשתי, למשל, לא נכנסת לפה. בחברת הניהול הרימו דגלים ותקעו בחצוצרות אחרי שעזבנו את המקום. אבל אני לא נשבר. אני תמיד יוצא מנקודת הנחה שאם יש לי בעיה, אני יוצר לעצמי בעיה יותר גדולה.
"מה זה בעיה יותר גדולה במקרה שלי? פרויקט חדש, וככה אני עושה. הקבוצה שלי מתעסקת היום בפרויקטים חדשים בארץ ובחו"ל. אם פעם חשתי תסכול נוכח המצב, היום זה עושה לי חשק להרביץ למישהו. אם פעם חשתי כאב לב, עכשיו דמי רותח. פעם היתה תחושה של לדפוק את הראש בקיר. היום זה להילחם.
"כמו שאני רואה את זה, ההתערבות שלנו, כבעלים, היא מינימלית. אנחנו מכירים בעלים שבאים למלון מספר פעמים בשנה, עושים סיורים במלון, בודקים את הספרים, מסתכלים, משוחחים עם אנשי מפתח ורואים כל דבר. אנחנו לא עושים את זה, כי לא נותנים לנו לעשות את זה.
"מה יקרה אם יום אחד יבוא אלי מישהו ויגיד לי: אדוני, לא עשית את תפקידך באמונה? יש לי אחריות כבעלים וכדירקטור כלפי הציבור, כלפי הבנק, כלפי השותפים. זה לא צחוק. אני מקווה שבסוף אנחנו ננצח.
"היום שבו חברת הניהול תארוז ותלך מפה יהיה יום גדול בשבילנו. אי אפשר להאשים אותנו באימפולסיביות. ארבע שנים אנחנו יושבים ורואים את המלון מידרדר לנגד עינינו, ועכשיו החלטנו לקום ולעשות מעשה".

- מה אתה רוצה שיקרה בסוף התהליך?

"אנחנו רוצים שהצדק ייעשה. אנחנו רוצים שהכספים שנלקחו יוחזרו, שיימוצה הדין עם מי שצריך ושהרודס יקבל את מה שמגיע לו - ניהול על ידי רשת עולמית ולא רשת מקומית. דבר שני: יש תכנים בפרויקט הזה, בהיותו מלון נושאי, עם מומחיות בספא, דבר שאינו מובן מאליו בניהול מלונאי. אנחנו סבורים שהתכנים צריכים להיות מנוהלים על ידי הבעלים, או על ידי חברות המתמחות בניהול התכנים, שימונו על ידי הבעלים. אנחנו לא רוצים לנהל את המלון. אנחנו רוצים ביחד עם חברת הניהול להחליט על דרך הניהול הטובה ביותר לכל אחד מהשימושים של הנכס הזה".