משחק את אלוהים

הנה הברקה: אלוהים הוא איש תחזוקה שחור בבניין תעשייתי נטוש בפרברי באפלו. הנה עוד הברקה: ג'ים קארי נכנס פה לשעה קלה לנעלי בורא עולם, שיוצא לפגרה זמנית, ומותיר את קארי להתמודד לבדו עם ניהול הקוסמוס. מה שמפחיד בקומדיה החדשה, "ברוס הגדול מכולם", שהצליחה להעיף תוך שבוע את "מטריקס רלודד" מהמקום הראשון בטבלת שוברי הקופות באמריקה, היא העובדה שקארי, הוא ברוס, נותר אחראי כאן על היקום. דווקא קארי, שסך הדמויות אותן גילם עד כה בסרטיו מייצג את המתח בין שליטה להיעדרה, בין פרט מן היישוב לכפילו המשתולל, בין מציאות לפנטזיה. אין זה מקרה לפיכך שבשני הסרטים שהעניקו לו שנה אחר שנה את פרס גלובוס הזהב לשחקן הדרמטי המצטיין – "המופע של טרומן" ו"אדם על הירח" – גילם קארי גיבורי טלוויזיה החיים על קו התפר שבין ריאליה לבדיון.
אותו ברוס שבשם הסרט הוא כתב בינוני בתחנת טלוויזיה מקומית בעיר שהוזכרה לעיל, החולם לרשת את כס מגיש החדשות המתפנה. כאשר זה לא קורה, והוא מפוטר מעבודתו, ברוס בייאושו מטיח האשמות בהוא שמנהל את העניינים מלמעלה, שמצדו מציע לו לקבל על עצמו, באופן זמני, את הג'וב התובעני הזה של נציב קבילות ציבור גלובלי. אלא שבתפקידו החדש כממלא מקום הקב"ה מנצל קארי-ברוס את כוחותיו אך ורק לתועלתו האישית תוך שהוא זונח מאחור את חברתו הלא מסופקת (ג'ניפר אניסטון), כמו גם את מצוקותיהם של שאר יושבי תבל.

השלום מתחיל בתוכנו

בסרטיו היותר מעניינים – "כייבל גאי", למשל, או "מסכה" – העז קארי לחקור את הצד האפל שלו כקומיקאי. פני הגומי שלו, יותר מאשר סימנו אותו כאיזה ג'רי לואיס חדש, העידו על דמויות חצויות המבטאות, לעיתים בכאב, את הפחד מאיבוד שליטה, ואת החרדה מפני השתלטות הצד הילדותי, המוצפן, נטול הרסן, זה שהוא לעולם דובר אמת ("שקרן, שקרן"), על דמותו הסמכותית של המבוגר. וכך, המהפך – אם זו אכן המילה המתאימה – שחווה גיבור "ברוס הגדול מכולם" מייצג את צדה המאיים של הפנטזיה, את הפחד מפני הילד שמתאפשר לו לפתע לשחק באלוהים, פחד שאכן מתממש כאשר ברוס, בשיבתו כבורא עולם (הדואג רק לעצמו), כמעט מביא לאופס-אפוקליפסה.
אבל המימד האפל הזה הוא פה זמני בלבד. בסוף הסרט ננזף קארי על ידי ההוא שהכל נהיה בדברו (בגילומו המרנין של מורגן פרימן), ששאיפותיו מעתה לשלום גלובלי ולמיגור הרעב בעולם גורמות לו להישמע כמו מלכת יופי. כל אחד מאיתנו הוא בגדר נס קטן, מסביר לו מנכ"ל העולם, ובכך מאותת על אפשרות יציאתו לפנסיה מוקדמת. באמריקה שאחרי היום ההוא בספטמבר, משדר לנו סיומו של "ברוס הגדול מכולם", רגע לפני שהוא שוקע אל תוך עיסה דביקה של צדקנות, טרחנות ומטיפנות, המסר היחיד הוא דאגה לזולת. לקח שגיבור "תא טלפון", למי שצפו, למד בדרכים קצת פחות אקסטרווגנטיות.
והסרט? – אה, הוא נחמד, עם בדיחות שנעות מהמטופש אל החביב. קיץ, אתם יודעים.