אפולוניה - ים מאופק לאופק

אופי המסלול: ברגל וברכב. משך המסלול: כשלוש שעות. למסלולי נחל וים נוספים - ר' הפניה בסוף הכתבה.

הטיול הבא לוקח אתכם למסע במנהרת הזמן, 2,500 שנה אחורה. בימים ההם, על-גבי צוק כורכר המשקיף אל הים התיכון וסמוך למקום שבו נמצאת כיום הרצליה – החלו דברי הימים של העיר אפולוניה.
אם אתם חושבים שבכל חוף בישראל הים נראה בדיוק אותו הדבר, אתם מוזמנים להגיע לכאן, אל העיר העתיקה והמרהיבה הזו. עמדו על הצוק, השקיפו על המפרץ הטבעי הקטן שלמטה, וקחו נשימה עמוקה, מלוא הריאות. תנו לריח של הים לשכר את אפכם, תנו לצבע של הגלים להפנט את עיניכם – ובוודאי תסכימו: ים כחול ונפלא כזה אין בשום מקום.
איך מגיעים לגן הלאומי אפולוניה? נוסעים בכביש החוף, ופונים ימינה בכביש הצדדי למנהרת כפר שמריהו. לאחר מכן ממשיכים לנסוע על הגשר מערבה, עוקבים אחר השלטים החומים ומגיעים לגן הלאומי. בכניסה מומלץ לקחת חוברת מידע ולהמשיך בשביל המוליך לאורך חפיר העיר הצלבנית. כאן מתחיל הטיול.

הוילה הראשונה בהרצליה פיתוח

תחילתה של העיר אפולוניה במאה השישית לפנה"ס, כמושבה פניקית על חוף ימה של הרצליה, וסופה כעיר צלבנית מבוצרת שנכבשה על-ידי הסולטן הממלוכי ביברס ב-1265. היחסים שבין אפולוניה והים נמשכים זה שנים ארוכות. הפיניקים, תושביה הראשונים של העיר, היו ספנים שקשרו את חייהם לגלים התכולים. הם ויורשיהם ניהלו שיגרת חיים המבוססת והמושפעת מהים: המזון והכלים, הארכיטקטורה וחומרי הבנייה, שיטות ההגנה וההתקפה.
חפיר העיר הנו אחד משני חפירים המצויים באפולוניה, והוא הקדום שבהם. במערך ביצור זה משולב גם שער העיר המזרחי שנחפר על-ידי משלחת ארכיאולוגית. עם זאת, השער אינו נגיש כיום מפני שהוא נמצא בשטח מפעל 'תעש' שבנוף ים. המשיכו בשביל ועברו דרך שער ברזל לבן, הממוקם על שרידי החומה המוסלמית – והנה נכנסתם לתוך העיר המבוצרת.
בנקודה זו מתפצלת הדרך לשני שבילים. הממהרים יכולים לצעוד בשביל הקצר למבצר הצלבני – אך מי שלוקח את הזמן, מוזמן לבחור בשביל הארוך והיפה מבין השניים, לאורך תוואי המצוק והחומה. שימו לב: תוואי השביל אינו נוח במיוחד למתקשים בהליכה. בנקודת הפיצול הראשונה של שביל הים (שעליו נרחיב בהמשך), תמצאו את עצמכם בנקודת תצפית המשקיפה על 'הווילה הרומית' (שהיתה כנראה הווילה הראשונה של הרצליה פיתוח). שלט הסמוך לווילה מספר את קורותיה. זה המקום לעצור ולשקוע בחלום מתוק: דמיינו את עצמכם בתור הרומאים שהתגוררו בבית היפהפה הזה, שבוודאי השקיפו מדי ערב אל השמש השוקעת ולגמו מכד היין. ממזרח תוכלו לראות בורות מטוייחים, שאיש לא יודע בוודאות למה שימשו. אולי להמלחת דגים, אולי לעיסוק אחר.

תצפית נגד הצלבנים

מכאן ממשיכים לרדת בשביל הים, שממנו יש תצפית מרהיבה לחוף. לאורך הדרך תבחינו בצמח נמוך בעל פרחים צהובים, הלא הוא נר הלילה. אם יתמזל מזלכם, תבחינו בבז הדואה על משב הרוח בעקבות המצוק, ומרחף בחיפוש אחר טרפו. בהמשך השביל תראו בריכות שתפקידן עדיין לא ברור, רובם מהתקופה הביזאנטית שבה היתה אפולוניה בשיא פריחתה. תעשיית הזכוכית שאת שרידיה רואים ביציאה מהאתר, יכלה להתבסס רק במקום שבו יש חול בשפע – חומר הגלם של הזכוכית.
המשיכו ללכת בשביל עד שתגיעו לסוללה המודרנית שנועדה לגשר על החפיר ועולה למבצר הצלבני. מדרום ניתן לראות את שרידי הגשר המקורי שהוליך אל השער הפנימי של המבצר. השער מכיל את כל האלמנטים האופייניים לשער מבצר צלבני – שני מגדלים חצי עגולים משני צדדיו וסף אבן בנוי, שבמשקופיו ניתן להבחין בשרידי הנישות ששימשו לשבכה שחסמה את הגישה לדלתות העץ. צדו הצפוני של השער משוחזר בחלקו – קו השחזור מודגש בחרסים.
היכנסו לחצר המבצר ותראו סביבכם שורות של חדרים, ומולכם גרם מדרגות המוליך למגדל העוז. התצפית מנקודה זו מרהיבה: מתחת אפשר לראות את שרידי המעגן הצלבני. הים שימש עבור הצלבנים כגשר לאירופה והשמירה על נתיבי השיט בו היתה עניין של חיים ומוות. אם תביטו דרומה תוכלו להבחין במבנה של המשטרה הבריטית, שנועד להגן על הארץ מפני הפולשים מהים. במרחק מציץ צריח המסגד של סידנא עלי, שהוקם על-ידי ביברס הממלוכי. המסגד הזה נועד לאפשר תצפית קבועה על הים, כדי לוודא שהצלבנים – אויבי הממלוכים – אינם חוזרים לחופי הארץ.

חליק'ס בחוף השרון

הביטו מאופק לאופק, מיפו שבדרום ועד נתניה שבצפון, וקחו אוויר לקראת החלק הבא בטיול: גן לאומי חוף השרון. הגן נמצא לאורך רצועה הכוללת את חוף הים ואת רכס הכורכר המערבי של השרון. כדי להגיע לגן, צריך לחזור למכונית ולנסוע צפונה בכביש החוף. במחלף הכניסה למתחם שפיים, עוברים מתחת לכביש החוף ופונים צפונה. בכיכר השנייה (ליד חנות 'צומת ספרים') פונים מערבה וממשיכים לנסוע בכביש עד שמגיעים לדרך עפר, שמובילה לחניית הגן.
בכניסה ניתן להצטייד בדף הסבר ולסייר לאורך השבילים הפזורים בגן, כשהיפה בכולם הוא זה המוביל לאורך המצוק, ממצפור אחד לרעהו. זהו איזור מרהיב ביופיו בזכות רכס הכורכר הזקוף, המתנשא בגובה של כ-40 מטר מעל פיסת חוף צרה. שימו לב לנוף הים הנשקף מהתצפיות שנבנו על הרכס, לסוגי הקרקע השונים ולמגוון המיוחד של הצמחים – הכולל צמחי מדבר, לצד צמחים ים-תיכוניים.
רשות הטבע והגנים השיבה למקום צבאים המשוטטים כיום ברחבי הגן. אם תשמרו על שקט יכול להיות שאפילו תוכלו להציץ באחד מהם, ובכל מקרה תפגשו בכל צומת דרכים סימנים לנוכחותם. לאורך השבילים אפשר להתרשם וליהנות מהצמחייה האופיינית לנוף מצוקי הכורכר.
הילדים בוודאי ייהנו מאזור ה'חליקס', כפי שקראו לו פעם ילדי הקיבוצים באיזור: מקום שבעבר שימש מחצבת חול ובשל כך הוא מוקף כיום מדרונות תלולים של חול, המאפשרים לילדים לגלוש בהם. ממש ליד ה'חליקס' יש חורשת אקליפטוסים וביניהם פזורים שולחנות פיקניק – שם אפשר לסיים את טיולנו.

הכותב הוא מנהל גן לאומי אפולוניה, רשות הטבע והגנים