הבועה החדשה

זוכרים את ימי הבועה העליזים? זוכרים את ימי השיא בהם נדמה היה שאנחנו בעידן ה-ME.COM - אני דוט.קום – שבו לכל אחד היה סטארט-אפ מבטיח, ששווה מיליארדים? חשבתם שימי הבועה מאחורינו? לא לגמרי.
היום כמובן אין מיליארדים, אפילו לא על הנייר. אבל זה לא מפריע לבועה חדשה להתפתח לנו מתחת לאף – בועת ה-ME.ORG.
נדמה שאין היום אדם המכבד את עצמו שלא ייסד לאחרונה עמותה, תנועה רעיונית, מכון מחקר או למצער, קבוצת דיון. בהתאם לרוח הזמן, אפשר לעשות זאת באמצעים מצומצמים במיוחד, ואפילו לא צריך לדעת להכין מצגת פאואר-פוינט. למעשה, מי שבעבר הסתפקו בתואר הצנוע "החברים שמתכנסים קבוע בימי שישי בערב לקטר על המצב ולאכול פיצוחים", מכנים עצמם היום "חממת הפורום המהפכני". השכנים ממול לא נשארו חייבים ומיהרו להקים את "פורום מהפכת החממה". תאמרו – מה רע בכך? הנה עוד ציניקנית השופכת מים קרים על רוח ההתנדבות שפשתה בעם.
תקופת ה-ME.COM לא הייתה חגיגה של יזמות ושוק חופשי, אלא התפרצות של תאוות בצע. גם התקופה הנוכחית של ME.ORG אינה חגיגה של מעורבות חברתית ואכפתיות לזולת, אלא התפרצות של אגוצנטריות בממדים מדאיגים. פרץ הקמת העמותות, התנועות והקבוצות מעיד על השתלטותן של אג'נדות צרות, היעדר יכולת לעבוד בקבוצות גדולות וחוסר נכונות להיכנס למשא ומתן המייגע הנדרש לצורך הגדרת מטרות משותפות.
בשבועיים האחרונים שמענו מפי יובל אלבשן, יו"ר קואליצית הארגונים החברתיים, על שלל הארגונים החברתיים הקיימים בישראל. הוא גם תלה חלק ניכר מהאשם לכישלון מאמץ המחאה בחוסר יכולתם של ארגונים אלה, המייצגים אינטרסים צרים, לפעול ביחד באופן יעיל. מהצד השני, בוגרי עידן הדוט.קום אינם טומנים ידם בצלחת. הם מפנים במרץ את רווחיהם מהתקופה ההיא (בהנחה שמכרו בזמן) לקידום מטרות טובות בישראל. לכל איש היי-טק שמכבד את עצמו יש היום פרויקט משלו בתחום החינוך (רצוי בפריפריה ושיעסוק במצוינות או בליקויי למידה).
בפרס יקיר הבועה זוכה עמרם מצנע, מי שאך אתמול התיימר להנהיג תנועה פוליטית רחבה עם שאיפות שלטוניות. לאחרונה הוא הודיע כי הוא שוקל "להקים תנועה אידיאולוגית בצלמו, בדמותו ובראשותו" (היש הגדרה צרה מזו לתנועה פוליטית?). מצנע עושה זאת כיוון ש"הוא לא רוצה להיות עוד אחד מרשימה" ו"את הקונספט של הצטרפות לאחרים הוא כבר הבין ומיצה, והוא לא רוצה לחזור על שגיאות העבר". לפנינו אם כן אדם המבקש להיות מנהיג פוליטי, שהגיע למסקנה כי כל הרעיון הזה של עבודה עם אנשים אחרים שאינם ממש בצלמו ובדמותו הוא מיותר ובגדר שגיאה.
בעידן הדוט.קום, גרמה אווירת האופוריה לרעיונות רבים להישמע טובים, מבטיחים ומהפכניים. גם בעידן הדוט.אורג הנוכחי רוב היוזמות נשמעות ראויות ומבטיחות ובעלות שאיפות מהפכניות לשינוי פני החברה. הפעם גורמת לכך אווירת המשבר הקשה. במצב הנוכחי, מי אינו רוצה שינוי מהותי?
אבל אנחנו כבר בשלב הבועה שבו ההיצע מאבד כל קשר לביקוש. אין צורך בכל-כך הרבה ארגונים הקוראים "אחרי", וחבל על הכספים המתבזבזים בהקמתם. הגיע הזמן לפוצץ את בועת ה-ME.ORG ולשוב לכלכלה הישנה. התפוצצות בועת הדוט.קום לא גרמה לאינטרנט להיעלם, היא רק הזכירה לאנשים שכדאי שההכנסות בחברה יהיו גבוהות מההוצאות. יש לקוות שהתפוצצות בועת ה-ME.ORG לא תגרום לאווירת ההתנדבות והאכפתיות להיעלם, אבל תזכיר לכולנו שהחיים בחברה משמעותם פשרות ומשא ומתן מתמיד עם אנשים שאינם כוס התה שלנו.

עינת וילף, חברה במספר עמותות, תנועות רעיוניות וקבוצות דיון, בעברה משתתפת נלהבת בבועת הדוט.קום