הסרבנים עברו לסן-פרנסיסקו

סן-פרנסיסקו וסביבתה, הפכה בשנתיים האחרונות לאבן שואבת עבור קציני צה"ל סרבני השירות בשטחים. כאן, הרחק מהפולמוס הישראלי, ובלב מרכז הליברליזם של אמריקה, רעיונותיהם נשמעים בקול רם וצלול. העיתונות המקומית מתעניינת בהם ומקבלת את עמדתם בלי להטיל יותר מדי פקפוק, קהל בא להרצאותיהם, אירגונים יהודיים מזמינים אותם לספר על ההתנסויות הקשות בעת שירותם בשטחים, והם מצידם רואים בעבודתם שליחות – ללחוץ על העולם שילחץ על ישראל. במידה רבה הם נואשו מהסיכוי להשפיע מבפנים.

האנטי-ישראלים החדשים

9 סרבנים, רובם סטודנטים, חיים בסן-פרנסיסקו ובפרבריה נכון ליוני 2003. בנובמבר האחרון, כשאהוד ברק הגיע להרצאה אוניברסיטת ברקלי, הוצאו חלק מהם מהאולם לאחר שהורידו את הז'קטים ונותרו בחולצות בצבע ירוק זרחני שעליהן נכתב "שקר". בעת מפגש עם סטודנטים אמריקנים מאירגון "צדק" הצהיר אחד מהם, ישי רוזן-צבי, בהתייחסו לשטחים: "זה סיפור מלוכלך, ואנחנו הצד המלוכלך שבו". הם מרבים להתראיין לעיתונים ולתחנות הרדיו, וביום העצמאות האחרון, לטענת סטודנטים ישראלים באיזור, חלקם סירבו אפילו להשתתף בחגיגות.
אבל דומה שמרתק במיוחד היה הטיעון שהשמיעו שני סרבנים, עופר שור, לשעבר סרן בחי"ר וכיום מתרגם מאנגלית לעברית, ורון גרליץ, לשעבר קצין בצה"ל וכיום מהנדס תוכנה, בפגישה עם חברי "ועדת ישראל" בבית הלל בסן-פרנסיסקו. לנוכחים, הגרעין הקשה של תומכי ישראל בקרב יהדות קליפורניה, הם הסבירו שתמיכתם בממשלת שרון הופכת אותם ל"אנטי ישראלים", לא פחות.
הנימוק של גרליץ הוא פשוט: "פעילותם אנטי-ישראלית, כי ממשלת שרון היא ממשלה סרבנית שלום וגזענית. הסברנו להם שהפעילות שלהם באיפא"ק (השדולה האמריקנית למען ישראל, א.ה) היא אסון למדינת ישראל, ואם הם רוצים לתמוך בישראל, אז הם חייבים להתנגד לממשלתה".
הרבה אוזניים ודלתות נפתחות לקצינינו לשעבר בבואם להשמיע דברים קשים כאלה בפני ציונים נלהבים. גרליץ וחבריו מודים שהמדים עושים את ההבדל ומאפשרים להם להגיד דברים, שאנשים אחרים אולי לא היו יכולים. "העובדה שהייתי קצין היא פריבילגיה, ואני חייב לנצל אותה", הוא אומר. את חלק מעמיתיהם הסטודנטים זה מרגיז. "הופכים אותם כאן לאוטוריטה ומקבלים כל דבר שהם אומרים כסוג של דבר אלוהים, כאילו מדובר בעמדה רשמית של צה"ל או משהו כזה", קובל סטודנט שביקש להישאר בעילום שם.

לא יכולים יותר לשתוק

אוטוריטה או לא, אין ספק שהפעילות האקטיבית של תנועת הסרבנים מהווה שינוי משמעותי והרחבה מסיבית של המטרות המוקדמות של תנועת הסירוב. שהרי הטענה כאילו מי שתומך בממשלה נבחרת הוא אנטי-ישראלי היא פוליטית לחלוטין, ויש שיאמרו שיש בה יותר מקורטוב של הסתה. הקשר בינה לבין הטיעון המוסרי המוצדק נגד שהותנו בשטחים הוא עקיף בלבד.
מה שמעניין יותר באבולוציה הסרבנית היא העובדה שבעבר היססו חברי התנועה להעניק ראיונות בחו"ל. הם חששו שמה אסטרטגיה כזאת תתפרש ככיבוס הכביסה המלוכלכת בחוץ ותסמן אותם כאויבי האומה. גרליץ אומר, שהטקטיקה הזאת השתנתה בשנה האחרונה: "אני, אגב, תמיד התנגדתי לה ותמיד חשבתי שיש להתראיין בחוץ, אבל צייתתי לצו התנועה. החלטנו שהגיע הזמן לפעול מבחוץ, כיון שממילא בארץ מתייגים אותנו כאויבי האומה, וגם בגלל שהצבא שלנו עושה יותר ויותר זוועות בשטחים. אי-אפשר לשתוק יותר".
אתה לא מרגיש קצת לא נוח לדבר רעות על המדינה שלך בחוץ?
"שאלה טובה. כן, אני מרגיש מוזר לדבר רעות בפני זרים על הצבא שלי, שבו שירתתי שש שנים ותמיד חשבתי שהוא מוסרי, בהחלט. אבל אני ישראלי שנאבק להחלפת השלטון הפושע בישראל. המאבק שלי הוא מאוד פרו-ישראלי. ייתכן שבמצב נורמלי זה היה יכול להיחשב טעם רע להיאבק נגד הממשלה של המדינה שלך מחו"ל. אבל ברגע שנחצים קווים אדומים, ועבורי הרעב של הילדים בשטחים והמוות המיותר והטפשי של החיילים הצעירים בשטחים הם קווים כאלה, לטעמים ולריחות יש פחות משקל. חיי אדם מונחים כאן על כף המאזניים".
בחודש שעבר קיימו הסרבנים עצרת בהשתתפות 200 מפגינים מול הקונסוליה הישראלית בסן-פרנסיסקו, בדרישה לשחרר לחופשי את הסרבנים הכלואים בישראל. נשמעו שם נאומים ונימוקים כבדי משקל. הם דיברו על העוצר בשכם, שמונע מהתושבים להביא פרנסה לביתם במשך 190 יום; על השלכת מאות עצורים לכלא בלי משפט; על גזל אדמות ועל הפצצת ילדים חפים מפשע בשטחים. אולם לא נאמרה שם אף לא מילה על הילדים הישראלים, גם הם חפים מכל פשע, שמתים כל יום בפעולות הטרור.
גרליץ אומר שזה לא במקרה "לא הזכרנו את הטרור, כי הקהל האמריקני והקונסוליה מודעים לטרור היטב. לא הזכרנו אותו, כי הטרור אינו הצדקה למעשים שאנחנו נדרשים לעשות במילואים".