אואזיס של מוזיקה

הנזק הכרוך בחיסולו של קול המוזיקה כיישות עצמאית ובחיבורו לרשת א' של קול ישראל, אינו מסתכם רק בצמצום שעות השידור של מוזיקה קלאסית, מודרנית ומקורית, מדי יום ביומו. זוהי המרצה מחוזקת ומועצמת למגמה של השתלטות הוולגאריות על חיינו.
זה עשרות בשנים אנו נושמים אוויר מזוהם מגסות-רוח משפילה. האלימות הפיזית והמילולית, ברחובות, על הכבישים, בהתקהלויות מכל סוג שהוא, לרבות בוועידות ובכינוסים של המפלגות; הצעקנות המחרידה של הפרסומות ברדיו ובטלוויזיה, שאין דומה לה בשום ארץ אחרת, על יסוד המרשם הבדוק ביותר לדעת הפרסומאים והקופירייטרים: ככל שאתה צועק יותר כך אתה משכנע יותר; הכתבות הסנסציוניות, השורצות תיאורים, "וידויים" וצילומים פורנוגרפיים, ושערוריות משפחתיות ומיניות, המכסות עמודים על עמודים בעיתונים הפופולריים, מתוך הנחה (מוטעית!) שככל שתשפל יותר, כך תגיע מהר יותר אל לבו ואל כיסו של הקונה; הצרצוּר הבלתי-פוסק של הטלפונים הסלולריים, ברחוב, באוטובוס, במונית, במשרדי השירותים הציבוריים; הפטפטת והברברת בשידורי הרדיו והטלוויזיה על נושאים פוליטיים וכלכליים, שדשו בהם פעמים אין-ספור והיו לזרא; המהלומות, בעברית מעוותת ומסורסת, בין יריבים בכנסת; התשובות הגסות בטלפון של פקידות ופקידים האמורים לשרת את הציבור – כל אלה מעפשים את האוויר כמו חיידקי מחלה. וכולנו, אם נרצה ואם לא נרצה, נושמים את האוויר הזה.
קול המוזיקה הוא מעין אואזיס בישימון הזה. פינה מופרשת מן הרעשנות המחליאה שמסביב, שבה אפשר להתייחד, בשעות שונות של היום והערב, עם יצירות הרוח הנעלות של האדם ולהתרומם מן החולין המקיף אותך. אם לשאול פסוק משירו של ביאליק: "עת יבקש הלב פינת שקט לחלום – בוא אלי, בוא אלי, רע עייף".
לכאורה, קול המוזיקה נועד לשרת חלק זעיר של האוכלוסייה בישראל, מעין "עילית" שלה – ובטענה זו, שכמוה כזלזול ב"רייטינג" נמוך, נתלים כל אלה הזוממים לכסח אותו בשם קשיי התקציב. הם לא מבינים שעצם משק כנפיה של "בת השמים", כפי שכינו משוררים את האמנות הזאת, משפיע על האוויר כולו, כשם שאורו של נר עשוי לגרש את החושך כולו. לא במיעוט מדובר, אלא בתרבות החיים של עם שלם.
הכרח לעצור את המהלך הזה, של דלדול עד סילוק היפה וההרמוני מן הסביבה שבה אנו חיים. אם מדובר ב"איכות הסביבה", הרי במידה שווה צריך להיאבק נגד הפיכת כרי דשא נרחבים ופארקים, "החמצן של המדינה" – למשל, גני יהושע בתל-אביב ופארקים בגליל – למרכזים מסחריים ולשווקים מפיקי רווחים לבעליהם; נגד ההפקרות של פיזור אשפה ברחובות הערים ובגנים הציבוריים ללא פיקוח – ונגד השתקת הצלילים האסתטיים המעטים המצליחים עדיין לשרוד באוויר עולמנו, מול כל הרעשים של בעלי הכוח והממון, העושים הכל כדי להחריש אותם.
כשצדיק בא לעיר, נאמר במדרש, הוא זיווה, הוא הדרה. יצא – "פנה זיווה, פנה הדרה". אם "קול המוזיקה" ייעלם מביתו – יפנה זיוו, יפנה הדרו.