יום אחד קריר וזול

המון זמן לא היתה שנה כזו (מוזר עד כמה המשפט הזה נכון עכשיו בהקשרים שונים). זו שנה קשה. קיץ חם וארוך בפתח. בילויים יקרים, כך נדמה, לא באים השנה בחשבון. פתרונות זולים לא תמיד קל למצוא. הקווים המנחים פשוטים: קריר, זול ואפשרי בחברת ילדים. בדיוק כאן נכנס מובן נוסף, חיובי יותר, של משפט הפתיחה. כבר הרבה שנים לא היתה שנה כזו – עם כל כך הרבה מים שזורמים בנחלים וממלאים את הירדן והכנרת.
יצאנו אפוא לחפש מקומות לטבול בהם. מקומות שנוכל לממן, אוכל שנוכל לקנות ובעיקר משהו לצנן בו את החום. נאמנים לעקרונות הקדושים שלנו עצרנו בעפולה למסע רכש מסיבי בצרכנייה של שרון. עמוסים בלחמניות טריות, גבינה צהובה (שנמסה והפכה לנוזל צמיגי ומתמתח זמן רב לפני שהעזנו לטעום ממנה) וקילו חטיפים מסוגים שונים, מגוונים ומגעילים במיוחד.

חינם: נחל הקיבוצים כבר לא סוד

היעד הראשון נקרא נחל הקיבוצים. פעם היה האתר הזה מעין סוד מקומי. משהו שתושבי הסביבה שמעו עליו ונטו לא לגלות לזרים גמורים, שמגיעים מן הצד האחר של ואדי ערה. היום, בעידן של פתיחות, שקיפות ומידע חופשי לכל, השתנה המצב. אפילו אנחנו שמענו כבר על נחל הקיבוצים.
ההגעה פשוטה מאוד: ממשיכים מעפולה בכביש 71 מזרחה לכיוון בית שאן. פונים לכביש 669 ואחרי שחולפים על פני קיבוץ ניר דוד פונים ימינה לכיוון רשפים. מיד לאחר הצומת יש פנייה נוספת ימינה, לדרך עפר. בפנייה זו ניצב שלט עץ קטן ועליו כתוב שם הנחל וסימון לרכב 4X4. לא התרשמנו ולפחות בקטע הקטן בו נסענו לא טעינו. עכשיו נוסעים כאשר פנינו לכיוון הגלבוע עד לחורשת אקליפטוסים קטנה, במרחק כמאתיים מטר מן הכביש.
העצלים במיוחד (לא, לא אנחנו, מה פתאום?) עוצרים כבר כאן ומזנקים לבריכה קטנה והחביבה שמתגלה מימינם. זו בעצם סיומו של קטע הנחל בו אפשר לצעוד. השנה, באופן די מפתיע אפשר בעיקר לשחות כאן וליהנות מטבילת חינם איכותית. הנמרצים (כן, אנחנו) ממשיכים בדרך העפר פונים ימינה וחוצים את ערוץ הנחל על גשר צר, ממשיכים עוד כמאתיים מטר לאורך הערוץ, פונים שמאלה, עוברים על גשר נוסף וממשיכים לאורך הנחל עוד כמאה מטר.
כאן אפשר להטיל את הילדים למים ולחזור אל הבריכה כדי לחכות להם. מסלול ההליכה או השחייה במים הצוננים והנעימים להפליא יימשך לא יותר משעה בקצב איטי מאוד. כדאי לנעול סנדלי פלסטיק או נעליים להליכה במים.
ליד הבריכה בה מסיימים את הבילוי ניצב השבוע "גזלן" עם מכונית מסחרית ושני כסאות פלסטיק לבנים. למרות שבועת החיסכון נשברנו וקנינו ארטיקים – מגה ענק עם קרם עוגיות. אין ספק שתחום הארטיקים עבר מהפך שדורש מחקר מעמיק, או לפחות בדיקה יסודית של כל הטעמים האחרים. הצירוף של ארטיק, קרם ועוגיות לא הבריק במיוחד, אבל המקוריות ראויה לכל שבח.
החורשה עצמה נעימה בעיקר בגלל שאינה מסודרת, כלומר אין בה (עדיין) שולחנות או מתקני משחקים. סתם חורשה עם המון צל ופכפוך של מים זורמים. לא דבר של מה בכך בשנה כזו. הבעיה הכרונית במקומות כאלה היא הניקיון, כלומר העובדה שאין ניקיון.
אם צריך לבחור קמפיין שינהלו החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים אחרים בשנים הקרובות ניקיון אתרי הטבע הוא ההמלצה החמה ביותר שלי. לא נעים להודות אבל אנחנו חיים במקום מלוכלך נורא. פשוט ארץ מלוכלכת באופן מגעיל. קשה להבין איך עדיין משליכים כל כך הרבה בקבוקי פלסטיק, שקיות ניילון וכל זבל אחר, פשוט כך בשולי החורשה. לא תמיד אני בעד ענישה מחמירה, אבל נדמה שבעניין הזה כלו כל הקיצין. שמענו כבר הכל על הסברה וחינוך הגיע הזמן שהמלכלכים ישלמו, ובמחירים גבוהים. אם אפשר גם לטלטל אותם – מה טוב.

כמעט חינם: ולו רק בשל המזגן בבית גבריאל

הקצה השני של הסקאלה, מול ה"גזלן" מנחל הקיבוצים נמצא בערך עשרים דקות נסיעה משם. "בית גבריאל" על הגדה הדרומית של הכינרת, ליד צמח, הוא אחד המקומות היפים ביותר בארץ. חשיבות גדולה יש לו בימי קיץ אלה כיוון שהמזגן שפועל בו מעורר השתאות. קור נעים עוטף אותך כאשר אתה פוסע, לבוש באופן מהוגן ובסנדלים רכוסים היטב, אל האכסדרה של בית גבריאל. אחרי שהריאות מתרגלות במידת מה להבדלי הטמפרטורה של האוויר שנשאב לתוכן אפשר להתחיל ליהנות מן המקום.
הכניסה, חשוב להזכיר אינה עולה כסף והיא מקנה זכויות לא מעטות. כמה תערוכות ציור, צילום ופיסול מוצגות כאן דרך קבע. התערוכות מתחלפות ואין זה משנה כלל אם האמנים המציגים מוכרים, חשובים או אנונימיים לחלוטין. היכולת לשוטט (חינם) בין כמה אולמות ולהתבונן בעבודות מסקרנות מספקת מאוד. אם רוצים בכל זאת לשלם אפשר כמובן לשבת בקפה-מסעדה המרווח שבמרכז הבניין.
מי שהמזגן כבר סיפק אותו יכול אפילו לשבת במרפסת המרווחת, מול הכנרת ולומר שוב ושוב: "כמה המים גבוהים השנה. פשוט מדהים. אני עוד זוכר איך רק לפני כמה חודשים המים היו רחוקים עשרות מטרים מכאן". אין משפט שחוזר על עצמו עכשיו יותר סביב הכנרת. כאשר שורות אלה נכתבות רחוק האגם רק 90 סנטימטרים מן הקו האדום העליון. אנשי "מקורות" משקיעים בימים אלה מאמצים כבירים לשאוב במהירות גדולה ככל האפשר, כדי שלא ייאלצו לפתוח את הסכר בדגניה. הם אפילו גאים, סוף סוף, בקצב האידוי המוגבר בימי החום.
קפוצ'ינו בבית גבריאל עולה תשעה שקלים. נאמנים לעקרונות לא הצצנו אפילו אל עבר המרכיבים האחרים בתפריט. המקום פתוח בכל ימות השבוע, כולל שבת, מתשע בבוקר עד חצות הליל. סגור לגמרי בימי ראשון. טל': 6751175-04.