אמא, משעמם לי

בכל קיץ הם ממלאים מחדש את החופים, בתי הקולנוע, הקניונים הממוזגים והרחובות. כל קיץ אנחנו מביטים בהם בחמלה, נזכרים שגם לנו היו פעם קייטנות עם שוקו ולחמניה, גם אנחנו מתנו משעמום וגם אנחנו הרגשנו שהחודשיים האלה נמשכים נצח שנגמר מהר מדי. הנה כמה המלצות לספרי ילדים ונוער שתוכלו לקנות להם ולקרוא בעצמכם, אם אתם לא נאבקים ברגעים אלה ב-850 העמודים של ההארי פוטר החדש שקניתם להם במתנה לסוף השנה. אל דאגה, לא נספר להם שאתם נהנים.

"היה היתה צפרדע", קבוצת אקטוס, הוצאת מודן, 52 עמ'

קבוצת הקומיקס אקטוס מתאחדת שוב, אחרי "ויקטור" ו"הפי אנד", כדי להגיש לנו חמש אגדות ילדים מוכרות ואהובות המאוירות כל אחת בסגנונו הייחודי של המאייר. רותו מעניקה אווירה תמימה וחמימה לסיפור השלולית הידוע, מירה פרידמן מציירת את גברת כסת, איציק רנרט קורץ לסיפורו של רמפולצקין, ירמי פינקוס ממלא את הרחובות בדייסה מתוקה, ובתיה קולטון נפגשת עם החתול במגפיים ומעניקה לסיפורו סוף חמוד במיוחד.
בניגוד לספריהם הקודמים של חברי הקבוצה, ניכר כי הם עשו מאמץ למתן את פרשנויותיהם המאוירות והמילוליות ולהתאימן לילדים. התוצאה אכן משובבת עין כנדרש, אבל חסרה את החדות שהיתה יכולה לשדרג אותם כך שיהנו גם את ההורה שמקריא אותם.

"אלרגיה", יהונתן גפן, איורים: איציק רנרט, הוצאת דביר, 101 עמ'

שוב איציק רנרט, והפעם מעטרים איוריו את ספר הילדות החדש של יהונתן גפן, שהיה ונשאר אחד מסופרי הילדים האהובים והמשובחים ביותר בארץ, עם יצירות מופת כמו "הכבש ה-16" ו"סיפורים שענת אוהבת במיוחד". הפעם גיבורת ספרו היא קרן. היא לא אוהבת בנים ולא אוהבת ורוד, יש לה שני דגי זהב, מר ומרתה, והחברה הטובה שלה, ורד, מגיעה לגור איתה למשך זמן לא ידוע בזמן שהוריה נוסעים לחו"ל. לפעמים קרן אוהבת את ורד, ולפעמים לא.
לא לחינם קורא גפן ל"אלרגיה" סיפור ילדות. כמו סופר ילדים ענק אחר, אריך קסטנר, גם הוא מיטיב ללכוד את אווירת המורכבות המתוחה לעתים ואת התחרותיות הבכלל לא ילדותית ששוכנת פעמים רבות בקרקעיתם של יחסי החברות הנשיים כבר בגיל צעיר, בין אם בקייטנת רמות ים על ים הרמות ובין אם ברמת גן. גם רנרט היה מודע ללא ספק לזיקה שבין "אלרגיה" ל"אורה הכפולה" של קסטנר, ואיוריו מתכתבים במודע עם אלה של וולטר טריאן.

"עלמה או היום השישי", נורית זרחי, איורים: רותו מודן, הוצאת עם עובד; "סיפור לא שימושי", נורית זרחי, איורים: הלה חבקין, הוצאת ידיעות אחרונות

את נורית זרחי, סופרת הילדים הטובה ביותר בארץ, אין צורך להציג. ספריה יוצרים מיזוג של מציאות ופנטזיה, שבה הקסם נמצא מעבר לפינה, מוכן להופיע ולהשפיע על היום יום האפרורי.
"סיפור לא שימושי" מביא את קורותיהן של כמה דמויות מקסימות וקסומות, כמו פיה וחתול מדבר, שהוצאו מחוץ לחוק מכיוון שהם לא שימושיים; ו"עלמה או היום השישי" מביא פוני אל תוך כיתת הלימוד של המורה מאירה, שטוענת בתוקף ש"מי שלא רואים אותו לא שייך, ומי שלא שייך לא יכול להיכנס". זרחי, כהרגלה, זורקת כללים מקובלים לכל הרוחות, כך שהמסר עובר מבלי שיהיה צורך לדון בו או להסביר אותו, הוא פשוט שם, יחד עם האיורים הנפלאים והמלים הנבונות.

"המצפן הזהוב", פיליפ פולמן, הוצאת כתר/ הוצאת אופוס, מאנגלית: יעל סלע-שפירו, 362 עמ'

כשתקראו את הספר הזה (כן, אתם המבוגרים) תרגישו מיד שהוא היה שם תמיד, יחד עם כל הקלאסיקות הטובות והמשובחות של ימי ילדותכם. "המצפן הזהוב" הוא חלק ראשון בטרילוגיה של פולמן שעוררה עליו את חמתה של הכנסיה בשל מסריו הבוטים ושנכתבה, במודע, כתמונת המראה האפלה של סדרת "נרניה" של סי.אס לואיס.
אבל אם אתם מצפים ל"פסוקי השטן" לנוער, צר לי לאכזב אתכם. "המצפן" הוא סיפור הרפתקאות גדוש מסתורין המתרחש בעולם הדומה מאוד לזה שלנו, אבל לא בדיוק, שלוקח אל ליירה, הגיבורה המצוינת שלו, ואת הדמון שלה, חיה קסומה אותה נושא כל אחד בעולמו של פולמן, למסע מצמרר ומסחרר לפענוח סודות אפלים ולמלחמה בכוחות אפלים לא פחות. תפגשו בו מכשפות, דובי ענק משוריינים ואגודות סתרים, ומשהו מאותה תחושת התרגשות ראשונית של ימי הילדות שהיתה אוחזת בכם כשקראתם סיפור נפלא כל כך שלא רציתם שייגמר אף פעם.