לוחם חירות, רוצח מתועב

כמה תמונות נוצר אדם בתאי מוחו עד תום ימיו? כמה מעמדים בחייו, שמחים או עצובים, זוכר אדם בפרטי פרטים? מי שהיה בנמל התעופה בן גוריון בליל 21 במאי 1985 יזכור את הזמן שעשה שם וצמרמורת תחלוף בגוו. כמה שנאנו את הלילה ההוא. כ-1,150 מרצחים ומחבלים, חלקם אסירי עולם, שוחררו אז מהכלא הישראלי והוחזרו לחיק ארגוניהם במסגרת עסקת חילופי שבויים שנודעה בשם "עסקת ג'יבריל".
ואנחנו, שעמדנו על המסלול, סמוך למטוסים שהחזירו אותם הביתה ואל החופש, חרקנו שן, צווחנו בלי קול, כעסנו ללא גבול. המחבלים ירדו בריצה מהאוטובוסים, דהרו אל המטוסים, נופפו "וי" בשתיים מאצבעותיהם ונעלמו מן העיניים. כמה קיווינו באותן שעות מרות שהם יפלו מהמטוס באמצע הלילה. מעט מאוד מעמדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני מפוצצים את בלוטות הכעס שלנו יותר משחרור מחבלים. באותם רגעים אין גבול לחרון. מי שרצחו בדם קר, נתפסו, נידונו לעשרות מאסרי עולם, יוצאים לחופשי, לא אחת בגלל מעשה בלתי אחראי של חיילי צה"ל. מראה המחבלים המשוחררים והמאושרים יכול להוציא כל אדם נורמלי מדעתו.
כך היה גם באותו לילה. גדולי המרצחים מאוטובוס הדמים בכביש החוף, רוצחי משפחת הרן בנהריה, רוצחי הזוג ברק בלכיש, קוזו אקומוטו, איש חוליית הטרור שהרגה עשרות באולם הכניסה של נמל התעופה בלוד. כולם עם דם על הידיים, בתמורה ל-3 חיילים, ש-2 מהם נרדמו בשמירה. קדם לכך, אגב, הליך דומה, בימים שעזר וייצמן היה שר הביטחון: 70 רוצחים שוחררו בתמורה לחייל שחצה את גבול לבנון כדי לגנוב תאנים ולשומר שנחטף במטולה.
לבעיות רבות בהסכמי שלום ופיוס יש פתרונות שונים, מורכבים, עוקפי מכשולים. לבעיית שבויים ואסירים יש, למרבה הצער, רק פתרון אחד. גם אם מדובר בטרוריסטים ורוצחים, אנשי הדם על הידיים: להחליף אותם, להחזיר אותם. עוד לא נולד המדינאי הישראלי שאינו ירא מרגע כזה. לא מנחם בגין ועזר וייצמן בשעתם, ולא שמעון פרס, יצחק רבין, יצחק שמיר ומשה ארנס בשעתם. כל המדינאים הישראלים לא היו רוצים לראות אור יום של עסקה כזאת. בעינינו הם רוצחים מתועבים.
אבל אין כמעט בית פלסטיני בשטחים שאין לו אסיר, ויש משפחות שכמה מבניהן נמצאים כבר שנים מאחורי סורג. עבור רבים ממנהיגי הקהילה הפלסטינית זה הנושא החשוב ביותר – לפני כינון מדינה עצמאית. מרגע שהישראלים החלו במגעים לפיוס ולשלום עם הפלסטינים, אלה טוענים שעניין האסירים הוא בעיניהם ראשון במעלה, ורק שחרור האסירים יוליד פתרונות אחרים. במילים קשות מבחינתנו: הרוצח המתועב בעינינו הוא לוחם החירות בעיניהם. לעת שלום חוזרים כל החיילים הביתה. חיילים?
הממשלה הנוכחית, כמו ממשלות קודמות, ניצבת עכשיו, ותתייצב כנראה בעתיד הקרוב, בפני הרגעים הקשים והמקוממים של שחרור מחבלים. תחילה יעשו את כל התרגילים שבעולם: ישוחררו עצירים מנהליים, אסירים שתמכו בלוגיסטיקה של הטרור, אסירים שרצחו פלסטינים – ואז יגיעו למיצוי כל התחבולות ולרגע הקשה מכולם.
מי רוצה להיות שר בממשלת ישראל?