ארבע בבוקר לא נרדמת

מסיבות שאינן ברורות, מסתובבים בעיר הגדולה ישראלים שמביעים בקול רם את געגועיהם לתל אביב ולחיי הלילה השוקקים שלה. "אין, אין כמו הטיילת", אמר אחד מהם, בעוד חברתו מהנהנת ומוסיפה ש"בתי הקפה בביאליק, עם הכיסאות בחוץ, הם משהו".
את הגעגועים האלה אפשר אולי לייחס לפרץ הנוסטלגיה הכללי שפוקד את הציבור באמריקה, או לנטייה האנושית לחשוב ש"שמה יותר ירוק". כך או כך מתברר שלא צריך לרוקן את חשבון הבנק על מנת לבלות בג'ונגל התל אביבי. במרחק נסיעת סאבווי, אפשר לתת קפיצה קטנה לחו"ל.
שלושה מקומות, הממוקמים בצמידות, באיזור שוק הבשר, מתרגלים באופן מרשים למדי מאפיינים מחיי הלילה של תל אביב. דווקא המקומות האלה, שיכולים בקלות להפוך לאתרי עלייה לרגל לישראלים רבים, עוד לא התפרסמו בקהילה. ובכן הגיע הזמן לתקן את המעוות.

Gaslight

ממוקם בצומת המרכזית של שוק הבשר, בפינת רחוב 14 והשדרה התשיעית. ממול שוכנת המסעדה "מרקט", לצדה החנות "ווסטרן ביף" והאיזור כולו אפוף בניחוח משכר של בשר טרי.
בגאזלייט עצמו יש אלמנט עיצובי חביב שנראה כאילו נלקח ממקומות הבילוי בשדרת רוטשילד: החלונות המכסים את הקיר החיצוני של המקום הוסרו, והיושבים לצד השולחנות נהנים ממשב ניחוח הבשר המגיע עד אליהם. הבריזה הזאת אחראית להפיכת המקום להמוני וקולני למדי, גם כיוון שהנוכחים נדרשים להתגבר על הרעשים המגיעים מהרחוב, ובעיקר כי אין דבר יותר מגניב מאשר לשבת עם הח'ברה במקום פתוח ולצעוק בקולי קולות.
לאורך החלונות הפתוחים מסובים חבורות-חבורות של מגניבים, חלקם במצב שיכרות מתקדם, ועושים רעש שמחיש חבורות נוספות למקום. על מוזיקת הרוקנרול הבוקעת מהרמקולים קשה להתגבר, וחבורת האופנוענים שמגיעה במהירות מהכביש הסמוך לא מוסיפה לשלווה. גאזלייט הוא אתר פיק-אפ למתקדמים. אבל במפתיע, מספר הנשים עולה על הגברים. כשלמקום חודרת חבורת גברים המאיימת לאזן את החלוקה המגדרית, מגיעה חבורה של בנות שמתחילות מיד בסריקת נתוני הגברים. תל אביב כבר אמרנו?

Rhone

האמת היא שלא היינו ממליצים על "רון", הממוקם מעבר לפינה של גאזלייט, אם לא היינו מוצאים גם בו מרכיב תל אביבי טיפוסי - כסאות העץ המתקפלים, שחוזרים על עצמם בארץ כל בית קפה ובר עם איזור ישיבה חיצוני. הכסאות הללו, המוכרים גם כ"הכסאות שלוקחים לחוף הים", הם הכל חוץ מנוחים לישיבה. המשענת נמוכה מדי, הכיסא חורק, הישבן לעולם לא יושב בנינוחות. אין מנוס מהתחושה כי בעלי ברים פופולריים כמו "רון" אוהבים את הכסאות האלה, שמחישים את הסתלקותם של היושבים.
המוזיקה ב"רון" חביבה, הקהל יאפי צעיר, העיצוב מוצלח ולמקום יש אווירה אינטימית ראויה. תפריט המשקאות כולל למעלה ממאה סוגי יין, מקומיים ומיובאים. כשחודרים פנימה, התאורה הופכת לעמומה עד חשוכה, ומזג האוויר הקיצי תורם לאווירה המשוחררת. אלה שיושבים בחוץ לא ששים לוותר על המקום הטוב שתפסו, במרכז העניינים.

Florent

אחת הבעיות הנפוצות בקרב בליינים בעל מערכת עיכול תקינה היא היעדר היצע מספק של מסעדות הפועלות מסביב לשעון. הבעיה הזאת היא אחת הסיבות לגעגועים לתל אביב ולשלל בתי הקפה והמסעדות הקטנות שפועלות בה מסביב לשעון. למרבה המזל, בשוק הבשר שוכן ה"פלורנט", אחד המוסדות הליליים הוותיקים בעיר.
החלל הפנימי מעוצב אמנם כדיינר אמריקני, אך מדובר בביסטרו צרפתי בסיסי, זול וחיוני. שמו של המקום יצא לפניו בזכות מנת הצדפות המוגשות בקערה עם רוטב לימוני, שהשמועה אומרת ששווה להרוג בשבילה. כדי שלא לקלקל את מערכת היחסים העדינה שלנו עם אלוהים, דילגנו על המנה, רק כדי לגלות ששאר התפריט לא נופל בטעמו.
סלט גבינת הצאן של אוולין מפורסם בזכות הרוטב הצרפתי המשובח שמעטר את עלי החסה הרעננים, קוביות תפוח אדמה אפוי וגבינת צאן טרייה להפליא שמצטופפים בקערה. גם הצ'ילי הצמחוני, המוגש בקערת מרק ומעוטר בבצל קצוץ ובפירורי גבינת צ'דר, הוא מתאבן מספק. אלה שהזהירו אותנו שאסור לפסוח על שיפודי העוף ברוטב ג'ינג'ר, ידעו מה הם אומרים. טעמו של העוף הצלוי ברוטב עדין היה נפלא.
בניגוד לשכן "רון", ב"פלורנט" הישיבה בחוץ היא חוויה בפני עצמה. הכסאות נוחים, החלל מרווח והאוויר הנעים. קחו
בחשבון שהשירות יעיל אך לא תמיד מהיר, ושבחצות סוגרים את איזור הישיבה בחוץ והאורחים מפונים אחר כבוד פנימה. זה עדיין שווה את הביקור.