בין אמריקה לסקנדינביה

בנימין נתניהו הצליח להעביר את תוכניתו הכלכלית הרדיקלית בהצלחה יחסית מסיבה אחת בלבד – הוא שכנע אותנו שהצעדים שהוא נוקט הם היחידים האפשריים לאור המצב הכלכלי. לדבריו, אין ברירה. נתניהו צודק לגבי הצורך לנקוט צעדים כלכליים למניעת הידרדרות המשק. הוא אינו צודק כשהוא טוען שהצעדים שהוא בחר לנקוט הם היחידים האפשריים.
אין זה מפתיע שנתניהו בחר להתעמת עם בן-גוריון וכצנלסון כיריביו האידיאולוגים בנושא הכלכלי. האיום בסוציאליסטים מתים נועד לשכנע אותנו שהסוציאליזם מת והקפיטליזם חי. אבל זהו עיוות של הוויכוח. מאז שהקומוניזם שלט במחצית העולם והקפיטליזם עמד בטהרתו, זרמו קצת מים בוולגה. כלכלת השוק ניצחה, אבל מדינת הרווחה ניצחה גם כן. היום אנחנו פועלים בספקטרום הצר שבין אמריקה לסקנדינביה. אלה שני הקצוות של השיטה היחידה שהוכיחה את יכולתה לייצר עושר ואיכות חיים לאורך זמן - שילוב בין כלכלת שוק למדינת רווחה. גם המודל האמריקני וגם הסקנדינבי עובדים. גם ארה"ב וגם מדינות סקנדינביה הן מן המדינות העשירות בעולם ומן מובילות לפי מדד ההתפתחות האנושית של האו"ם.
ההכרעה בין שני הקצוות של הספקטרום היא הכרעה פוליטית הנטועה בסיבות תרבותיות עמוקות. המודל האמריקני מתאים לאמריקנים, והסקנדינבי מתאים לסקנדינבים.
בארה"ב, הקפיטליזם הוא הרבה יותר משיטה כלכלית. הוא תפיסה תרבותית עמוקה. המקבילה הכלכלית של אהבת החופש האמריקני. הוא משקף את החשדנות ההיסטורית של האמריקנים כלפי ממשל מרכזי חזק ואת האינדיבידואליזם שעוצב בספר. הוא נשען על אתוס החלום האמריקני, לפיו 1% כישרון ו- 99% עבודה קשה יובילו אותך לכל מקום ולכל דבר. הרעיון שהמדינה תדאג לו מהעריסה ועד הקבר זר לאזרח האמריקני ואף חשוד בעיניו. ארה"ב היא מדינה של יזמים בדם.
גם השיטה הסקנדינבית יושבת על יסודות תרבותיים עמוקים. מדינות סקנדינביה מתאפיינות באמון עמוק במכשיר המדינה וביכולת המערכת הציבורית לדאוג לצרכיו של האזרח. במקרה שלהם הם גם צודקים. המדינות הסקנדינביות הוכיחו יכולת מופלאה לנהל את כספי הציבור לטובת הציבור. הסקנדינבים נהנים מחינוך גבוה חינם, חופשות ארוכות, פנסיות נדיבות, יציבות במקום העבודה, ותמיכה בחיי משפחה מאוזנים. אלו מדינות של מעמד בינוני, המקדשות את ההרמוניה החברתית. המילה המאפיינת יותר מכל את תודעתם היא המילה השבדית "לוגום" – "המידה הנכונה" – לא יותר מדי, לא פחות מדי, איזושהי "אמצעיות בריאה".
שאלת מיקומה של ישראל בספקטרום שבין ארה"ב לסקנדינביה היא פוליטית ותרבותית, לא כלכלית. מחד, בישראל יש כוחות יזמיים אדירים, ומאידך מסורת של סולידריות ציונית ויהודית. מנגנון המדינה הוכיח יכולת לבנות מדינה מתקדמת, מפותחת ועשירה יש מאין, אבל גם הגיע לרמות שחיתות ובזבוז משאבים המאיימות לחסל את אמון הציבור במדינה כגורם חיובי ומיטיב. חלק מאתנו אינו מאמין ביכולתה של המדינה לנהל כספי ציבור, וחלק אחר אינו מאמין ביכולתו שלו לנהל את חייו ללא המדינה. בינתיים הצלחנו לייצר מצב המתבטא בשילוב המופלא שבין אי-שוויון אמריקני למסים סקנדינביים.
ההכרעה שלנו, בין אם נבחר במודל האמריקני, במודל הסקנדינבי או במשהו באמצע, היא הכרעה פוליטית. אמון עיוור ב"מומחים לכלכלה" הטוענים ש"אין ברירה" הוא התחמקות פושעת שלנו כציבור מאחריותנו לעיצוב החברה.