שכנות טובה

הניגוד שקיים בין מקומות בילוי סמוכים יכול לפעמים לתעתע בבליין. רגע אחד אתה מבלה בסביבה עמוסת שיק ומרגיש הכי טרנדי בעולם, ואחרי חצי שעה אתה מוצא עצמך מוקף בנערי קולג' צעירים. כך יקרה, למשל, למי שיקפץ מ"קפה דוויל" ל"בר נאן", המצויים משני עברי אותו כביש. בעוד שהמקום הראשון מעורר את החשק לנסוע לפריז, השני יפיל עליכם תרדמה.
קפה דוויל מדגים בהצלחה את השילוב שבין קלאסיקה צרפתית לבין תרבות בילוי אמריקנית. הקומה העליונה של המקום נראית ומתנהגת כמו ביסטרו צרפתי חינני ורענן, עם קהל צעיר בעל חוש אופנתי מפותח. הסיבה למצב הרוח הנינוח היא הסנגריה המשובחת הנלגמת בפי כל, שתהליך השפעתה מהיר ונעים. בקיץ פותחים בעלי המקום את חלונות הזכוכית הצופים לרחוב. בריזה וצפירות מכוניות חודרות פנימה ותורמות לאווירה.
ה"לה בר בלו", קומתו התחתונה של קפה דוויל מנקזת אליה קהל מגוון מכל קצוות העיר, בזכות שורת מסיבות מוצלחות שמתקיימות שם. האמת היא שקפה דוויל הוא הדאנסבר האולטימטיבי החדש, בזכות ההפרדה המוחלטת בין מי שבאים לראות, להיראות וללגום אלכוהול, לבין מי שבאים לפרק אנרגיה על רחבת הריקודים כשהם חמושים בתלבושת אחידה של חולצה אופנתית, ג'ינס וסניקרס.
עד לא מזמן, היו המלצרים הצרפתים של המקום מעקמים את האף בתנועה של חוסר נחת לנוכח הקהל נטול הגינונים שמגיע למקום. בקפה דוויל נהוג היה להגיח לבראנצ'ים של מוזיקת ג'ז (שעדיין ממשיכים להתקיים) ולפטפוט תרבותי וחרישי. אך בעקבות פתיחת קומת הדאנסבר של המקום לליינים משתנים של מסיבות, שינה קפה דוויל את ייעודו המקורי.
כיאה לשמו, "לה בר בלו" צבועים הקירות בצבע כחול ורחבת הרקודים מוארת באור תכלכל יוקד שנופל מהמנורות התלויות ממעל.
לא מדובר ברחבה גדולה מדי, ויחד עם הספות מסביב היא יכולה להכיל מאה אנשים בדוחק. מצד שני, היא מאפשרת לצפצף על בלומברג ולעבור על חוק העישון בניחותא, כיוון שרק לעתים נדירות מגיח אחד הפקחים לקומה התחתונה, וגם אז הוא מביט בחוסר עניין במעשנים.
רוב הנוכחים, אגב, הם בוגרי מסיבות הענק של מחזור המילניום. הגיל הממוצע מתמקם על סוף העשרים, והבליינים הם כאלה שהקצאת שעות המועדונים שלהם תמה, וכעת הם מבקשים להמשיך לרקוד בסביבה פחות מסחרית ועמוסת פוזה. התפריט המוזיקלי המגוון מאפשר לעשות זאת. בכל אחד מערבי השבוע מתרחשת מסיבה שונה בלה בר בלו. במוצאי שבת פושט ההיפ הופ על הרחבה, עם נוכחות שלטת של אפרואמריקאים אופנתיים הנותנים הופעות ריקוד מרשימות.
בשישי ובראשון משתלטים על המערכת צלילים אלקטרוניים שמפיקים די. ג'ייז מקומיים. מפעם לפעם מגיחים לעמדה די. ג'ייז מהתפוצות, בהם צ'רלי דארק הלונדוני, שייסד בשנים האחרונות תנועה מוזיקלית המשלבת בין גאראג' ודאון-טמפו. אם השילובים המוזיקליים האלה לא מובילים לתוצאה המיוחלת, כפי שאירע בסט של דארק ביום ראשון האחרון, בקבוק של שמפניה צרפתית במחיר מוזל (65-120 דולר) יעשה את העבודה.
מי שיבקש לחזור לימי בחרותו המוקדמת, נניח לתקופה שאחרי השחרור מהצבא, יכול למצוא את מבוקשתו בבר פופולרי נוסף, "בר נאן". כשמו כן הוא: בר נאן לא נהנה מאטרקציה מיוחדת, די. ג'יי עולה או מעיצוב יוצא דופן. מדובר בעוד מקום שמאות כמוהו פרוסים באיסט וילג' או במידטאון. מה בכל זאת גורם לגדודי אנשים להמתין בתור הארוך המשתרך מחוץ לבר? אלכוהול זול וקהל צעיר ופנוי, שילוב קטלני שמאפשר לבצע פיקאפ בקלי קלות.
בעיקרון, מדיניות הבר היא לספק בכל ערב בערבי השבוע סוג מסוים של אלכוהול במחירים המותאמים למיתון. כך, למשל, אפשר ללגום מרגריטות בדולר בערבי חמישי, וודקה אוכמניות בשני דולר בערבי ראשון, ואפילו בירה מהחבית בשני דולר לכוס בשאר ערבי השבוע. חישוב פשוט מוכיח שבעשרה דולר הראש הופך סחרחר, ובעשרים דולר תיהנו משיכחה מוחלטת של אירועי הלילה. לא פלא, אם כן, שנערי ונערות קולג' רבים מ- NYU הסמוכה פולשים לבר וממלאים אותו עד אפס מקום. מי שמחפש בילוי תמים וחברתי, עדיך שפקוד את המקום בסביבות חצות. מי שרוצה לחדול מקשקשת ולבצע את המלאכה חיש מיד, יגיע לקראת שתיים, כשמרבית הנוכחים מצויים במצב כזה או אחר של שכרות, ומלאכת הפיקאפ הופכת קלה עד כדי גיחוך.
הפסקול המוזיקלי, הכולל בעיקר להקות רוק עכשוויות, יוצר אווירה הולמת ומסייע להשתוללות ההורמונים. כשבאי המקום יוצאים בזוגות-זוגות, מבינים שאכן כך הוא הדבר.

Cafe Deville

130Third Ave., 212-47-4500
פתוח: כל השבוע, ועד אחרון הלקוחות. ערבים מומלצים: שבת ראשון.

Bar None

98Third Ave., 212-777-6663
פתוח: כל השבוע, עד שעה 04:00. ערבים מומלצים: תקופות פגרה מלימודים