הגדר שלהם, האדמה שלנו

עבד, הילד בן ה-7 של עבדאללה יאסין, מתגעגע לאמו. היא עברה לגור אצל הוריה באום אל-פחם הישראלית, והוא נשאר עם שלושה אחים אצל אביו בכפר ענין הפלסטיני. עניין של כמה קילומטרים. לפני כמה ימים ניסה הילד לחצות את גדר ההפרדה שהוקמה בפאתי הכפר, ו"זכה" לכמה כאפות מהמג"בניקים. לטענת אביו, השוטרים השאירו את הילד ארבע שעות בשמש כעונש - כדי שלא ינסה שוב להתקרב לגדר.
מקום קטן ענין. כפר בן 3,500 תושבים, שיושב בתוך שטחי הרשות הפלסטינית, בין ג'נין לאום אל פחם. רוב התושבים מתפרנסים מהעבודה בתוך ישראל - או יותר נכון התפרנסו, עד להקמת גדר ההפרדה שבנתה ישראל. בכפר מספרים כי ב-1948 הפקיעה מהם המדינה 6,000 דונם כדי להקים את היישוב מי עמי. בשנה האחרונה, לצורך הגדר - הופקעו 11 אלף דונם. בסך הכל באזור ג'נין הופקעו לצורך קטע גדר ההפרדה יותר מ-48 אלף דונם אדמה.
בכפר ענין מעריכים כי יותר מ-80 אחוז מתושבי הכפר איבדו אדמה לגדר. זהו גם אחוז האבטלה שגרמה הגדר בכפר, אומר ל-ynet ראש המועצה, רבח יאסין. לדבריו, 22,800 עצי זית שהיו שייכים לכפר ופרנסו חלק גדול מתושביו, נמצאים בתוך הגדר ובאופן ספציפי בתוך האזור האסור.
גם עבדאללה יאסין נמנה על אלה שאיבדו את אדמתם. יש לו 12 דונם אדמה - והכל הלך. השמן והזיתים שהיה מפיק ומוכר באום אל פחם או בשוק בג'נין התפוגגו. "הילד מתגעגע לאמא שלו שנמצאת אצל הוריה באום אל פחם עם הילדים הקטנים יותר", הוא מספר, "שם יותר בטוח למקרה שהילדים צריכים חס וחלילה רופא או בית חולים. פה, עם המצב ועכשיו עם הגדר, ילדים קטנים זה עסק מסוכן. לכן העדפנו שהיא תלך לאום אל פחם. בכל פעם שאנו מנסים לעבור את הגדר, השוטרים והחיילים מכים אותנו ונותנים לנו להעביר כמה 'שעות שיזוף' בעל כורחנו".
עבדאללה, בן ה-42, אומר שאף אחד לא טרח לדבר איתו אפילו על פיצויים. החיילים באו ,זרקו מפות בכפר ובזה נגמר העסק. הוא רוצה שיעיפו את הגדר שמפרידה בינו לבין אשתו וילדיו ובינו לבין הפרנסה. "הגדר הזו נועדה רק לצורכי טרנספר. עכשיו שמו את הגדר והרחיקו אותנו מהאדמה שלנו ובשלב הבא ירחיקו אותנו עוד יותר, אולי לכיוון ג'נין. מה זה אם זה לא טרנספר? אבל זה לא יקרה. לא נעזוב את ענין. לא נאפשר את הטרנספר הזה".

זכות השיבה בחסות הגדר

ברשות הפלסטינית מעריכים כי הגדר שבנתה ישראל זללה יותר מ-1,328 קילומטרים רבועים מאדמת הגדה, שהם יותר מ-23 אחוז מהסך הכל. זאת, לא כולל מאות קילומטרים רבועים מאזור הבקעה. בנוסף, יאבדו הפלסטינים באזור עוטף ירושלים 170 ק"מ רבועים ואלפי דונם נוספים של אדמה. לקראת העבודות בעוטף ירושלים קיבלו השבוע עשרות מתושבי הכפרים צור באהר ואבו דיס הודעות על הפקעת 3,000 דונם מאדמתם.
הפלסטינים טוענים כי גדר ההפרדה פוגעת ברכוש ובפרנסה של 700 אלף פלסטינים. ב-ynet דווח לפני מספר חודשים על 200 סוחרים פלסטינים שהמינהל האזרחי הרס את עסקיהם בכפר נזלת עיסה, סמוך לטול כרם, לצורך הגדר.
על פי נתוני הרשות, 2,200 בתי אב, שהם יותר מ-12 אלף איש, תקועים באזור החיץ שבין חלקי הגדר. הם לא יכולים להגיע לעתים לבתיהם, שלא לדבר על מקומות עבודתם - אם נשארו כאלה. חלק מהם הפך פתאום לתושבים בתחומי הקו הירוק. זכות השיבה בחסות הגדר, אומרים בציניות הפלסטינים.
"אם הישראלים היו באמת רוצים גדר ביטחונית, למה הגדר נבנית עמוק כל כך מזרחית לקו הירוק? אם הישראלים רוצים גדר ביטחון, שיבנו אותה על אדמת מי עמי הסמוכה, אז היא באמת תהיה על הקו הירוק. שיבנו אותה שם", אומר עבדאללה יאסין ועשרות התושבים שהתקהלו סביבנו מהנהנים בהסכמה.

ההפגנה בענין

התושבים התקהלו שלא לכבודנו. עשרות פעילי שלום זרים וישראלים הגיעו השבוע לענין כדי להפגין נגד הגדר. התכנית היא לפרוץ לעיני המצלמות את שער הגדר. באזור ג'נין ארבעה שערים בגדר. פעילי השלום מבינים שכדי שלא ייישפך כאן דם, עדיף שהם יהיו בחזית ולא הפלסטינים.
ההפגנה מתחילה. הדרך ממרכז ענין לאזור הגדר לא פשוטה. הצבא והמינהל האזרחי בנו ללא קשר להפגנה, מחסומי חול גבוהים. המחסומים האלה מפריעים לדברי התושבים, לעבד את מה שעדין לא הופקע מהאדמה. מאות התושבים ועשרות הפעילים מגיעים לשער הגדר. החיילים והמג"בניקים לא מאחרים להגיב. כדורי גומי וגז מדמיע נורים לעבר המפגינים. שישה פעילי שלום נפצעים: חמישה אמריקנים וסקוטי אחד. ג'נין, אגב, רשמה את ההרוג הראשון על שם הגדר: מוחמד קבהא מן הכפר ברטעה, שנורה ונהרג לאחר שהוא ובני משפחתו עברו סמוך לגדר.
בין המפגינים גם רונן, גרפיקאי בן 32 מיפו, חבר קבוצת פעילים ישראלים נגד הגדר. "הממשלה שמה את הפלסטינים בגטו", הוא אומר, "הם מאבדים את התקווה וזה מתכון בטוח לכך שהדם ימשיך להישפך. כזה יקרה - שום חומה לא תעצור את מי שירצה לחצות אותה".
רונן טוען כי תוואי הגדר והעובדה שהיא רחוקה מהקו הירוק מוכיחה כי עיקר תפקידה למנוע מהפלסטינים את הקמתה של מדינה עצמאית. הוא מודאג מכך שאין לכך התנגדות רחבה יותר. "אין שמאל בארץ. עמרם מצנע זה שמאל? זה לא שמאל. אלו שמאלנים שמשרתים את משטר הכיבוש הקפיטליסטי".
בינתיים, צועקים פעילי השלום למג"בניקים "גסטפו, גסטפו". המג"בניקים, לא אנשי שיחה גדולים, משיבים במנה מכובדת של גז מדמיע. למראה הגז מתרחק מן המקום מוחמד יוסף בן ה-67. הוא נעזר במקל הליכה, לא מזמן עבר ניתוח בלבו. למרות הגיל, התעקש לעשות את המסלול הלא פשוט לאחר שראה שאפילו זרים הגיעו כדי להזדהות. 400 דונם איבדה המשפחה, הוא מספר.

"מה אנחנו אשמים במתאבדים?"

אני מחליט להרגיז קצת את המפגינים הלהוטים מסביב. "מה אתם רוצים, בעצם? הגדר נועדה למנוע כניסת מחבלים מתאבדים לישראל", אני אומר להם.
"מה אנחנו אשמים שהישראלים לא הצליחו למנוע ממתאבד להגיע לישראל ונכשלו במילוי תפקידם?" טוענים תושבי הכפר במקהלה, "יש להם צבא, יש להם שב"כ, ובכל זאת לא מוצאים פתרון. אז הם מחליטים להקריב אותנו ואת האדמה שלנו".
עבדאללה יאסין טוען: "האם אותו צעיר שהולך להתפוצץ כותב זאת על המצח שלו, כשהוא עובר בכפר? שלום, אני הולך להתאבד בישראל? אפילו ההורים שלו לא יודעים מזה". לאחר מכן הוא משחרר לאויר תחזית פסימית שעוד יבנו גדר גם מצד מזרח, "ואז יורידו לנו את האוכל במסוקים, כמו בברלין".
בינתיים ההפגנה מסתיימת. מספר תושבים מהכפר נפגשים עם בני משפחותיהם הנמצאים מצדה השני של הגדר. "מזכיר את גבעת הצעקות במג'דל שאמס שבגולן", מעיר ביובש אחד התושבים. אחר מבקש להסביר כי הפלסטינים והמוסלמים הם לא סוחרי דם. "להיפך, שם הדת שלנו הוא 'איסלאם' מהמילה סלאם – שלום". עבדאללה יאסין עייף. "הכל על הכיפאק, אבל שיחזירו לי את האדמה שלי".