אם אין אחי לי מי לי

יום אחד יוקם כאן מוזיאון הפרוטקציה הישראלי. ובו, באותו מוזיאון עתיר תקציבים, יונחו למעצבה כל דו"חות מבקר המדינה, שנה אחרי שנה. הכרך שיצא השבוע יזכה למקום של כבוד, כיוון שהוא מעלה על נס את הישגי הפרוטקציה הישראליים ששמעם יצא למרחוק. מתוך 13,400 עובדי חברת החשמל, 1,121 הם בני עובדים. עוד 110 זוגות נשואים הם עובדי החברה ול-43 איש קרובים נוספים בחברה. בחברה מועסקות 20 משפחות שבהן חמישה עובדים או יותר בני אותה משפחה. וכל הדו"ח הזה עוד לא מדבר על הפרוטקציה שאינה בתוך המשפחה, אלא של "חבר מביא חבר".
הגענו לאגף אל על במוזיאון. ל-13% מהעובדים יש קרובי משפחה בחברה, והבכירים משמשים דוגמה אישית כיוון של-40% מהם יש קרובי משפחה בחברה. אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה.
חשוב להשריש את ערכי הפרוטקציה בקרב הציבור: היא נותנת צ'אנס לאנשים בלתי מוכשרים בעליל להשתלב בשוק העבודה, הפרוטקציה מאפשרת חלוקה צודקת של העוגה הממשלתית בין כל בני המשפחה, היא מלכדת משפחות ומאחדת חמולות. הפרוטקציה ואחותה הנפוטיזם מוליכות את השירות הציבורי לגדולים שבהישגיו, ולא בכדי ייחרתו על קירות אותו מוזיאון פתגמי רבותינו בשבחי סידור העבודה לאנ"ש: שמור לי ואשמור לך, אם יש חברים מי צריך קשרים, יד רוחצת יד, כבד את אביך ואת אמך ואת אחיך ואת אחותך, אני לדודי ודודי לי, טוב שכן קרוב וגם אח רחוק, כל ישראל אחים ואם אין אחי לי מי לי.
ולצדו של מוזיאון הפרוטקציה יש להציב לתפארת את פנתיאון החוצפה. שהרי השתיים, הפרוטקציה והחוצפה, ילכו תמיד יחדיו, כמו שני גיסים באל על וכמו שני תאומים סיאמיים העובדים בתחנת כוח. אי אפשר להפריד ביניהם. באתר החוצפה הייתי מנציח את תגובותיהן של הנהלות אל על וחברת החשמל לביקורתו הקטנונית של מבקר המדינה על נגע הפרוטקציה. באל על הגיבו כי "אין סיבה לפסול אדם לעבודה רק משום שהוא קרוב של עובד".
איזה יופי, איזה תפארת. לאחר סטירת הלחי מהמבקר, אוחזים דוברי אל על ההמומים בלחיים הסמוקה ומשיבים מלחמה: "מה, רק בגלל שהוא אח שלי אני לא אקבל אותו לעבודה? מה, הוא צריך לסבול בגלל שיש לו כאן אבא?". ואם למבקר המדינה, שכידוע אין לו שיניים, היתה לפחות לשון, הוא מן הסתם היה נוזף בהם: כן, חברים יקרים. בעסק ציבורי לא ראוי ולא הגון שיעבדו שני אחים או קרובי משפחה, כי זה לא העסק של אבא שלכם. ולבד מזאת, הביקורת אינה על שאינכם מקבלים עובדים "רק בגלל שהם קרובים שלכם", אלא על כך שהעובדים שכן מתקבלים לעבודה, זוכים בכך רק בגלל שהם קרובי משפחה שלכם.
בעוד באל על מטילים את מימיהם בתוך הבריכה, בחברת החשמל עושים זאת מהמקפצה, ונגד הזרם. מישהו מדובריה של החברה המשפחתית הגיב כך, בנוח עליו רוח השירה: "בהינתן שני מועמדים בעלי נתונים מיטביים, יש להעדיף קרוב משפחה של עובד. הדבר עולה בקנה אחד עם עקרון המחויבות הארגונית בו מאמינה החברה". כן, כן. הם מודים בפירוש באפליית עובדים שאינם קרובי משפחה, אבל מדובר ב"עקרון המחויבות הארגונית בו מאמינה החברה", כאילו מדובר במשפחת מאפיונרים מסיציליה ולא בחברה מונופוליסטית השייכת לכולנו. יש עיקרון, יש מחויבות, יש ארגון והם גם מאמינים במה שהם עושים. כל כך הרבה מילים יפות בשביל שחיתות.
יום אחד יוקם כאן מוזיאון הפרוטקציה. תלמידים ילמדו על עקרון המחויבות הארגונית ומתנדבים בשכר יסבירו את הפתגם "הוא לא כבד, הוא אחי". מנהל המוזיאון, מיותר לציין, יהיה גיסו של יושב ראש חבר הנאמנים, אחיו יישב בוועדת המכרזים יחד עם הבן-דודה, אבל הוא נבחר כמובן לתפקיד רק בזכות כישוריו. למרבה הצער אין לו אחות.