שתף קטע נבחר

הר הטועים

כל ממשלות ישראל מאז 1968 תמכו ביישוב השטחים, וכולן הקצו לכך ממון רב, גם אם היה פער ניכר בחריצותן ובמידת החום שהפגינו כלפי המתיישבים



חום הקיץ מכה בקודקודי האנשים ששוכחים כי בעוד פחות מחודשיים ייפגש מחוג ההודנה עם מחוג לוח הזמנים – ואז, כנראה והלוואי שלא, נחזור אל מרחץ הדמים. אין כנראה שום כוח ורצון לראשי הפלסטינים לפעול נגד אחיהם מהחמאס ומהג'יהאד האיסלאמי כדי שיסירו את אצבעותיהם מן ההדק, ואין כנראה שום כוח ורצון בצד הישראלי לפנות מאחזים ויישובים ולשחרר אלפי אסירים. בשני הצדדים כבר משתוללת מלחמת המילים שמבטיחה לחסל את הרשות הפלסטינית (ומה יקרה אז?) ולחולל בישראל פעולות טרור שלא היו כמותן. שום חברת ביטוח לא תוציא בזמן הקרוב פוליסה על מזרח תיכון חדש.
פעולות הטרור, אם יתחדשו חלילה, ייראו שונות במקצת ממה שידענו, בגלל אותה גדר הפרדה ביטחונית שקמה לנו בזמן האחרון. בגללה, בגלל התיל והמצלמות ושבילי הטשטוש, תיעשה יותר ויותר הבחנה בין "פה" ו"שם", ויותר אנשים ישאלו: מה "הם" עושים "שם"? "הם" – כמובן המתנחלים, "שם" – ביהודה ובשומרון. הגדר עלולה להחריף את המתח הקיים בין אגפיה של החברה הישראלית, זה החורק בשיניים כדי לתקוע עוד יתד בארץ אבות, וזה השואל בעיניים רושפות אש "מה הם עושים שם?". לא צריך להיות עמנואל סיוון או שמעון שמיר כדי לדעת שהקרע בחברה הישראלית הוא כמעט משאת נפש בחברה הפלסטינית, שמקווה ומאמינה כי מדינת ישראל תתפורר בעקבות המחלוקות בתוכה.
סקרי דעת הקהל בישראל אינם נוטים חסד לפלסטינים, אך אינם מגלים חיבה יתרה של הישראלים למתנחלים. הסקרים, גם האחרונים, מעידים שהרוב הגדול של הישראלים תומכים בפינוי יישובים, בהקמת מדינה פלסטינית, וזה אומר שרבים ממצביעי הליכוד תומכים, בעצם, ברעיונות של "העבודה" ואף של גורמים שמאליים ממנה. הסקרים גם מצביעים על כך שאצל חלק גדול מהאוכלוסייה הישראלית היחס אל המתיישבים בשטחים נע בין אדישות ובין עוינות ואיבה.
לאלה חשוב להזכיר כי כל ממשלות ישראל מאז 1968 – גם של "העבודה" וגם של הליכוד - תמכו ביישוב השטחים, וכולן הקצו לכך ממון רב. ואף שהיה פער ניכר בחריצות הממשלות, במידות החום שהפגינו כלפי המתיישבים, אפילו בכוונות האסטרטגיות, העובדות ההיסטוריות טופחות על כל פנים.
ייתכן מאוד שיתברר, ואולי כבר מתברר, שההתיישבות בשטחים הייתה טעות אסטרטגית לאומית חסרת-תקדים. אבל אל לנו לשכוח כי הטעות הייתה של רבים מאוד, וכאמור של כל הממשלות הנוגעות בדבר. הר הטועים גבוה מאוד.
יהודית הנדל מסיימת את ספרה "הר הטועים" בצאתו של האב השכול מבית העלמין: "כשיצאתי, ראיתי את הגנן מסדר את כלי העבודה שלו ליד הסככה, מניח בשורה את המעדרים, האתים, ראשי הברזים הרזרביים וערימה של שתילים חדשים". מוכרחים?

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים