רכב הפשיטה החדש של צה"ל?

הביטו היטב ברכב שבתמונה מימין. זוהי שיריונית העשויה לככב בעתיד בדיווחי התקשורת על פעילות צה"ל בשטחים, בעיקר אם ההודנה תשתבש. אב-הטיפוס הזה, המכונה "זאב" ונחשף כאן לראשונה, נמסר השבוע לידי אגף הטכנולוגיה של צה"ל (אט"ל), להערכה.
מדובר ברכב ייעודי שפותח בישראל על בסיס טנדר פורד F550 אמריקני, בידי חברת "התכוף". המטרה - מתן תשובה מבצעית לאחד הצרכים המבצעיים הבוערים במיוחד של צה"ל: הצורך בנושא גייסות משוריין מהיר, המצוייד בצמיגים ולא שרשראות, ומיועד לפעול באיזורים עירוניים. רכב המסוגל לשאת עשרה לוחמים לפשיטות בשטח עוין, בתוך חשיפה מזערית לסכנות.
בהיעדר רכב שכזה, נאלץ צה"ל עד היום להפעיל באינתיפאדה נגמ"שים, שאיטיותם חושפת אותם לאש אויב לזמן רב יותר. בנוסף, משקלם הגבוה ותנועתם המסורבלת, גרמו בעבר נזקים שונים ומיותרים. כדאי רק לציין כי הנגמ"שים מופעלים בידי רוב צבאות המערב, ומיוצרים בעיקר באירופה. ואגב, ניסיון לרכוש כ-200 שיריוניות גרמניות נכשל לאחרונה, עקב אמברגו שהוטל למעשה על מכירתן לישראל לשימוש בשטחים.

הגישה המקומית

כאן נכנסת חברת "התכוף" לתמונה. החלום של איילי ההון הישראלים משנות ה-50 וה-60, אפרים אילין ויצחק שובינסקי להפוך את ישראל ליצרנית רכב, כשל מסיבות פוליטיות וכלכליות. זאת מכיוון שהשוק הישראלי קטן מדי, ואין לו יתרון משמעותי בייצוא מכוניות לחו"ל. אולי בעתיד, כאשר יתגשם חזון המזרח התיכון החדש, תהיה התמונה שונה.
אבל יש תחומים בענף הרכב בהם יש לישראל יתרונות. כך למשל כאשר מדובר בייצור כלי רכב מיוחדים, בעיקר לשוק הביטחוני. במשך שנים הובילה את הנישה הזאת תעשיות רכב מנצרת (תע"ר). מה שהחל בייצור והרכבת הקומנדקר המפורסם, עבר לאביר ולסופה, המשיך בשנים האחרונות במיגון כלי רכב כמו ההאמר האמריקני. אך לצד תע"ר נכנסו לתחום זה גם חברות אחרות, ביניהן מפעל התכוף, המתמחה בייצור משאיות-מיכליות, רכב כיבוי אש ונגררים להובלת טנקים.

נסיון

בתע"ר, בו נצבר הידע הרב ביותר בהרכבת כלי רכב קרביים, ניסו במשך שנים לפתח רכב קרבי מהיר שיתאים ליחידות סיור ופשיטה. שנים עסק צוות בראשותו של שלמה קומבליס בפיתוח כזה, ואפילו השיג תוצאות מרשימות. לרכב שפוןתח קוראים "תומר", ומדובר למעשה בבאגי בעל הנעה ל-6 גלגלים וכושר עבירות גבוה מאוד, המסוגל לנוע במהירות גם בשטחים קשים ואפילו דרך מיכשולי מים.
הצבא העניק סיוע לוגיסטי לבניית התומר, אך כאשר נדרש לבצע הזמנות לאספקה מעשית, העדיף משרד הביטחון לרכוש כלי רכב אחרים, זולים יותר, בין השאר "תומקארים" מתוצרת ישראלי. ומה על ה"תומרים" שנבנו בארץ? חלק נמצאים בשלבי ניסוי בצבאות זרים, אך טרם התקבלו הזמנות. בינתיים עברו אנשי צוות הפיתוח ל"התכוף", שגילה אף הוא את נישת הרכב הצבאי.

זאב

וכך החל המפעל לפני מספר חודשים לפתח עבור צה"ל את ה"זאב", רכב יעודי שפותח אף הוא תחת שרביטו של שלמה קומבליס. המפעל רכש טנדר (למעשה משאית קלה) עם הנעה כפולה - פורד F550. כדאי כאן רק להזכיר כי צה"ל משתמש כיום באחיו הקטן, ה-F350. בכל אופן, ה-550 מציג יכולת העמסה של שמונה טונות, ומסוגל על כן לשאת את משקלו של המיגון הדרוש - במשקל כשלושה טונות.
מספר קומבליס: "רכשנו את הטנדר תמורת 42 אלף דולר, הבאנו אותו למפעל בראשית השנה, והתחלנו בביצוע ההסבה. פירקנו ממנו את המרכב והתחלנו בבניית השריונית. בתחילה בנינו דגם עץ, ולאחר שבחנו את התוצאות התחלנו בביצוע עבודות המתכת. המיגון נעשה כולו מפלדה, עם דפנות כפולות, כאשר את תהליך הבניה מלווים מומחים בליסטיים של רפא"ל".
למנוע הטורבו-דיזל של ה"זאב" יש 325 כוחות-סוס והוא משודך לתיבת הילוכים אוטומית בת חמש מהירויות. הוא מצוייד בצמיגי המאפשרים נסיעה של כמה עשרות קילומטרים גם ללא אוויר, והוא ניתן להתאמת הסעת עד 12 לוחמים, תלוי בהזמנה. מאחר שלא נעשו בו שינויים מעבר למשקל שנוסף לו בגלל המיגון, לא אמורה להיות לו בעיית התחממות, וגם ההיגוי אינו סובל מכך יותר מדי.
ממשיך קומבליס: "בנוסף ללוחמים אפשר להסיע גם שתי אלונקות עם פצועים. שתי דלתות צד ממוגנות מאפשרות מילוט מהיר, והן מתווספות לדלתות לנהג ולנוסע שלצידו, ולדלת אחורית שכולן ממוגנות - וכך גם הגג. המנוע ותיבת ההילוכים מוגנו כך שלא יהיה ניתן לנטרל אותם בירי. בנוסף, הותקנה מערכת מיזוג המאפשרת להחליף את האוויר ברכב בתוך 20 שניות במקרה של ירי מתוכו, ושל פליטת גזים רעילים בעקבותיו. מצלמת טלויזיה מאפשרת לנהג ולמפקד לשלוט על חלקו האחורי של הרכב".
במהלך "הבניה מחדש" הקפידו במפעל שרכיביו העיקריים של ה-F550 לא ישונו, כדי להוזיל את היצור הסדרתי. השילדה נותרה אותה שילדת סולם, המנוע והגיר לא השתנו וכך אפילו גם הקונסולה הקדמית. השינוי היחידי היה החלפת הגלגלים בסרן האחורי מחישוק כפול לחישוק יחיד והחלפת צמיגי הרכב. לטענת המפעל, התוצאה המוגמרת תהיה זולה בכ-50 אחוז ממחירה של שיריונית זרה.

האם יהיה מימון?

לפני כחודש וחצי נמסר ה"זאב" לבדיקה ראשונית של מערכת הביטחון. נתקבלו הערות ובוצעו שיפורים, כמו התקנת גלגל רזרבי מאחור. מדובר אגב במשימה לוגיסטית לא פשוטה, המחייבת תכנון שיאפשר את פתיחת הדלת האחורית למרות שמותקנים עליה מנשא, גלגל וחישוק במשקל כולל של 110 ק"ג.
השבוע יימסר הרכב שוב לאט"ל, להמשך הבדיקות. בהתכוף מחזיקים אצבעות ובטוחים שהוא יאושר על-ידי הצבא, אבל יודעים שזה יהיה השלב הקל. המשימה הקשה יותר תהיה למצוא את המימון (בשקלים) מצד מערכת הבטחון להצטיידות בכלי רכב כאלה. מערכת הביטחון "עשירה" אמנם בדולרים תודות לסיוע הביטחוני האמריקני, אבל עשירה היא לא.
כעת מנסה יובל מהרשק, הבעלים של התכוף, לשכנע את מערכת הבטחון להזמין אצלו כמה "זאבים". במקביל הוא מנסה לשכנע את האמריקנים ששריונית כזו עשויה להגן על חייליהם בעיראק, הסובלים מפיגועים דומים לאלה בהם נתקלים חיילי צה"ל בשטחים. המפעל מסוגל לייצר היום כ-20 "זאבים" לחודש, אבל אם תתקבל הזמנה גדולה יותר אפשר יהיה להגדיל את כושר הייצור. רק שיגיעו כבר ההזמנות.