קיצור תולדות הדיפלומטיה שלנו
האם האנשים שמינו את סנדו מזור לשגריר ברומניה מכירים עכשיו בטעותם? האם נשמע מהם כמה מילים של מחאה ואכזבה?
שניהם נולדו ברומניה ונשלחו לייצג בה את מדינת ישראל. שניהם רצו בשפה הרומנית והכירו היטב את המנטליות המקומית. שניהם לא היו דיפלומטים לפי הכשרתם. לשניהם היו שם קשרים משובחים ושניהם גם ערכו, כל אחד בזמנו, חגיגות גדולות לכבוד יום העצמאות הישראלי. ויש גם הבדל קטן.
הציר הראשון שלנו בבוקרשט, הצייר המפורסם ראובן רובין, ידיד נעורים של שרת החוץ הקומוניסטית (והיהודיה) אנה פאוקר, הגיע למקום כהונתו בדצמבר 1948 בתחושה ש"זו זכות גדולה לילד יהודי שברח מן האנטישמיות ברומניה לחזור לשם כנציג מדינת ישראל ולסייע ליהודים לצאת משם. מה יכול אלוהים לשלם לי יותר?" השגריר הנוכחי, איש המשטרה בדימוס סנדו מזור, עומד לסיים את תפקידו באוגוסט 2003 כידיד של הנשיא איליאסקו וכל שאר הגדולים, ולאחר שביקש אזרחות רומנית – כדי לעשות הרבה כסף בעזרת החברים ולחסוך לעצמו בעיות בירוקרטיות.
קיצור תולדות הדיפלומטיה הישראלית? אולי. וגם סיפור עגום של התנהגות לא נאותה ושל זילות הכבוד הלאומי.
החוק, מתברר, מחייב שגרירים בתקופת צינון בין תום תפקידם ובין פעילות עסקית בארץ שבה כיהנו. אבל סנדו מזור, שהיה עד לפני עשר שנים שוטר בכיר מאוד, כלומר ממונה על אכיפת חוק, מצפצף על כך. לדעתו המתחכמת, הצורך בצינון לא חל עליו מפני שאו-טו-טו יחדל להיות עובד משרד החוץ. לשיטתו הפרקטית, היה מותר לו ליצור קשרים והיכרויות כאשר פעל בשמנו ועל חשבוננו כדי לנצל אותם מיד עם פרישתו להשבחת חשבון הבנק שלו.
וכשהוא מעיף מבט על כל מיני "פנסיונרים" אחרים של הממסד הישראלי, הוא רואה לא מעט תקדימים להתנהגות נלוזה כזאת. ובכן, זה כשר? זה קביל?
החוק, מתברר, אינו מחייב שום אדם לכבד את אזרחותו הישראלית. איך אפשר לעשות זאת בעולם הפתוח של ראשית המאה ה-21? במדינה שאנשים רבים מבקשים בה דרכונים של מדינות זרות, שגירשו את הוריהם בחוזק-יד ובבושת פנים, האם צריך להתעלק דווקא על שגריר פורש שמריח כסף גדול בארץ שאליה נשלח כדי לייצג את האינטרסים הישראליים, אבל גם את הדגל והדרכון שלנו?
התמיהות אינן מופנות אליו. אין שום תועלת בכך. אם בגילו ובמעמדו הוא אינו מבין בעצמו מה המינימום של הגינות וזקיפות קומה הנדרש מאדם שממלא תפקיד ממלכתי, דומה ששום הסבר ושום הטפת מוסר לא יועילו.
אבל יש מה לומר על מי שעשו אותו לשגריר ברומניה, ועוד על תקן "אישי" – במסגרת המכסה השמורה למגזר הפוליטי כדי למנות דיפלומטים מבחוץ. האם האנשים שמינו את מזור מכירים עכשיו בטעותם? האם נשמע מהם כמה מילים של מחאה ואכזבה?
ויש גם מה לומר על מי שממונה עליו עכשיו. שר חוץ ראוי לשמו היה מחזיר את השגריר שוחר האזרחות חזרה הביתה, אפילו יום אחד לפני תום הכהונה. שר חוץ ראוי לשמו היה עושה משהו לצמצום החרפה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
