כך כובשים את אירופה

מי שמכיר את תעשיית הרכב העולמית יודע זאת היטב. שלמעשה, הצלחתה של היאריס הקטנה הוכיחה פעם נוספת לכולם, מה עלול להשתנות כאשר טויוטה מתעוררת. מה קורה כאשר ענקית הרכב מיפן מחליטה לחדור לשוק חדש, או קטגוריה נוספת אם תרצו. איזה התפתחויות ניתן לזהות כאשר היא מציגה מוצר תחרותי להפליא, שגם תוכנן עבור היבשת הקלאסית ואפילו מיוצר בה, בצרפת.

ומשם מגיעה אלינו המכונית החביבה הזו, בה נהגנו כמובן בעבר. אלא שכעת הגיע הזמן למפגש נוסף, לאחר מתיחת פנים נדרשת שעברה באחרונה. אגב, בתחילת הדרך הגיעה אלינו הטויוטה הקטנה מיפן עצמה, כיום היא מגיעה אלינו כאמור מצרפת.

ניתוח פלסטי קל או לא, אנשי טויוטה השכילו שלא לפגוע בקווים המאוד-מיוחדים, והשינויים החיצוניים קלים בלבד ומתמקדים בחרטום, עם יחידות תאורה אחרות פגושים חדשים וסבכה קדמית אחרת. מה שמותיר את היאריס בעלת הצללית הגבוהה עדיין מתקתקה, ללא מאפיינים אפרוריים-יפניים.

אך אם אתם מחפשים ייחוד, ליאריס יש אותה עבורכם. למשל לוח מחוונים דיגיטלי ה"שולט" על סביבת הנהג וממגנט את המבט. ברגע הראשון הוא נראה אפילו כמושך יותר מדי תשומת לב. לוקח זמן להתרגל אליו, ובעיקר לגרפיקה המיוחדת שבו. ואגב, אם זו לא הייתה טויוטה, היינו מציינים את חסרונו המוזר של מד חום.

בקונסולה הקדמית שמקיפה את יחידת המחוונים, משולבים צמד תאי כפפות ושלל חללי אכסון, כמו-גם פתחי אוורור עגלגלים ונאים. אולם למרות שהפלסטיקה נראית חסונה, האיכות הכללית עומדת ברמה נמוכה מעט מזו לה היינו מצפים מטויוטה. ואולי זו השפעה צרפתית לא מבורכת?

מאחור העניינים מרשימים לא פחות. למרות בסיס גלגלים קצרצר - לפחות במושגי המתחרות - מציעה היאריס מרחב מחייה סביר בהחלט. אלא שיש על כך תשלום, וזה מגיע בדמות תא מטען זעיר. ניתן אמנם להגדילו על-ידי הזזת המושבים האחוריים לפנים, אלא שאז יש פחות מרחב לנוסעים.

השד היפני

גם בסעיף המנוע מציעה טויוטה "הרבה במעט". בעזרת תזמון שסתומי יניקה משתנה מייצר מנוע ה-1.3 ליטר הספק מרבי של 87 כ"ס ב-6,000 סל"ד, ולא פחות מ-12.4 קג"מ של מומנט ב-4,200 סל"ד. ואלה נתונים נאים מאד לגודל הצנוע. אגב, חשוב להזכיר כי ליאריס המגיעה מצרפת יש מנוע שונה לגמרי מהיפנית שהגיעה עד מתיחת הפנים, ולמרות נפח דומה. יש בו מהלך בוכנה ארוך משמעותית, האמור להציע בתמורה זמינות כוח עדיפה.

וכך, למרות ש-87 כ"ס אינם נשמעים הרבה בימינו, בסיוע תיבה אוטומטית טובה מאד, מציעה היאריס תחושה נמרצת מאד. המנוע מטפס מצוין מעלה, ואינו מתרעם על דרישה לביצועים כבר בסל"ד בינוני ואפילו נמוך. ההרגשה היא שיש על מי לסמוך בכל מצב, ולעולם לא ימצא עצמו הנהג ללא עוצמת מנוע. במקביל, שאון המנוע תחת עומס הוא חזק מדי ואינו מזמין, אך לצערנו הוא מסווה על-ידי רעשי הרוח מיותרים. צריכת הדלק הייתה מצוינת בתנאי המבחן - 9 ק"מ לליטר.

וגם מתנהגת

בנוסף לשינויי עיצוב, טיפלו טויוטה במהלך מתיחת הפנים האחרונה גם בכיול המתלים, בעיקר כדי לשפר את נוחות הנסיעה. והתוצאה של הכיול השונה, יחד עם גיאומטריה אחרת, הוא ריכוך מסוים המוצא ביטוי גם בזויות גלגול תלולות יותר, יחד עם צלילת חרטום בבלימה.

אולם הרבה יותר בולט הוא המעבר שבוצע אשתקד - שוב, במהלך המתיחה ובעת שינוי מדינת היצוא - להגה כוח חשמלי. ומותר כבר לומר כי לא הופתענו לגלות שהוא פחות טוב מזה שפגשנו ביאריס "יפנית". המשקל קל מדי במהירויות איטיות, ויש חופש מוגזם באזור המרכז תוך כדי נסיעה.

המצב משתפר ככל שעולה הקצב והעומס, ולוחמת הגה בהאצה כמעט ונעלמה לחלוטין, אך בפירוש אהבנו יותר את הקודם. אגב, גרסאות וורסו ו-T-ספורט שמגיעות אלינו עדיין מיפן, מצוידות בהגה כוח הידראולי-רגיל.

בסיס גלגלים קצר מבטיח תגובות נחושות מהיאריס, מעט עצבנות בהפניית הגה מהירה והעברת משקל שמורגשת מיד. על כביש מפותל זה יכול להיות אפילו מהנה, אולם כשעולה המהירות נפגמת היציבות הכיוונית עקב רגישות לרוחות צד ולשיבושים. כך אגב גם בעת בלימה חזקה. ואם כבר, מערכת הבלימה הפגינה עוצמה בינונית וחוסר דיוק, ותחת עומס כבד אפילו איבדה יכולת.

למעשה, נראה כי ההצדקה היחידה לשינויי המתלים היא נוחות הנסיעה המשופרת בתוך העיר. שילוב יחידות קפיץ-בולם רכות יותר, מאפשר איכות חיים גבוהה יחסית לעבר. אלא שעדיין יש לנסות ולחמוק ממהמורות גדולות. עקב אותו בסיס גלגלים קצרצר, סובלת שם היאריס כמו בגרסתה הראשונה.

עדיין תחרותית

גם היום, חמש שנים לאחר השקתה, קל להבין מדוע הדאיגה היאריס את האירופאים. כי בניגוד ליפניות מהעבר, ליאריס מראה מושך ומגובש בפנים ובחוץ, יחד עם אבזור עשיר ויחידת כוח מתקדמת. ובהיבט הישראלי מקבלת חטיבת הכוח משקל בולט יותר - זו אחת הקטנות הבודדות עם שילוב כמעט נטול-פגמים של מנוע ותיבת הילוכים. ועוד לא הזכרנו את המוניטין הראוי לקנאה של טויוטה.

אולם עקב אכילס הוא בכל זאת הגודל. בהשוואה למתחרות מודרניות, היאריס היא כמעט מכונית מיני. נכון, אפשר לייצר בה מרחב פנימי נאות, אבל רק "על חשבון" תא המטען. יהיה גם מי שיחשוב שהיא פשוטה או "צעצועית" מדי, ויהיה מי שיפסול אותה מטעמי מוצא.

אבל לטעמנו לפחות, ויתור מוקדם על היאריס עלול להתברר כטעות. מדובר באלטרנטיבה מעניינת וטובה מאד למתחרות אירופאיות חזקות, בעיקר תודות לתג-מחיר די ממוצע של 98,900 שקלים. רק מהיכן הגיע הפרש של 11,000 שקלים בין הגרסה הידנית לאוטומטית...?