דמי נסיעה

שוכב יהודי חרדי בבית החולים כמה שעות לאחר הפיגוע, פצוע וחבול, ומספר לכתב של "מבט" על מה שקרה. אה, ויש לו עוד משהו קטן להגיד: בגלל הצפיפות בקו 2, הוא ושלושת ילדיו עלו לאוטובוס מהדלת האחורית ולא הספיקו לשלם כשאירע הפיצוץ: "אולי אם אפשר, שאגד ישלחו לכאן נציג, כי קצת קשה לי לקום, כדי שאוכל לשלם להם על הנסיעה".

האם זהו קטע מקאברי-סאטירי? האם זוהי גדלות נפש? ואולי טקסט שלא נאמר אלא כדי "לקדש שם שמיים?" או שמא באמת מוטרד האיש מכך שדבק בידיו אבק גזל והוא לא ימצא מנוחה עד שתושב הגזילה לבעליה, חברת אגד?

גם וגם וגם וגם. הראיון הזה הוא מעין סמל למקומם של החרדים בחברה הישראלית, וגם לדימוי העצמי שלהם. הרטוריקה של הפצוע הזה אינה זיוף, ואינה צדקנות. היא ביטוי אופייני לצדיקות אמיתית שטבועה בנפש ובחינוך החרדיים.

החרדי לעולם אינו אדם פרטי. הוא תמיד בתפקיד. הוא תמיד מייצג. כשהוא מגייס וכשהוא משתמט, וכשהוא נותן צדקה וכשהוא מעלים מס, כשהוא מציל וכשהוא ניצול. הוא אף פעם לא חרדי יחיד, אלא חלק מקבוצה. קבוצת החרדים.

לא פעם החרדים מתרעמים על שבעיתונים משליכים את עוונו של היחיד על הציבור החרדי כולו. אלא שגם החרדי היחיד תמיד תופס את עצמו כחלק מבני התורה, מעולם הישיבות, מבני ברק מחסידות ויז'ניץ, לא משנה. לכן גמילות החסד והערבות ההדדית בתוך הקהילה החרדית מפותחות כל כך, לכן החרדי יכול להתקוטט קשות עם חרדי אחר בגלל דברים של מה בכך, אבל כלפי חוץ ינסו הם להפגין סולידריות. שלא יהיה חילול השם. מגיל אפס מלמדים את העולל הדתי כי הוא אינו אדם פרטי. הביטויים המשוגרים אל לובשי שחורים וחובשי כיפות, בנוסח "דתי ומשקר?" ו"איפה למדת לגנוב, בישיבה שלך?", רק מחזקים את ההכרה הזו. הנה, מצפים מאיתנו להיות טובים יותר.

יש דתיים ישרים ויש גם נוכלים. פגשתי חרדים ענווי ארץ ונתקלתי גם בתגרת ידם של חיות קודש שהדת היא כסות למעלליהם הרעים. המשותף לכולם הוא השבטיות הצפופה. בשמה ולמענה, הכל נעשה ונאמר. היא הדבק המחבר בין חרדי לרעהו.

הבטתי בהשתאות בפצוע, וראיתי את אחיי הדתיים והחרדים באשר הם שם, קטנים וגדולים. כן, העובדה שלא שילמנו כשעלינו לאוטובוס בדלת האחורית באמת מפריעה לנו. נהרגו שם 20 אנשים וזה מה שאתה רוצה עכשיו? לשלם חמישה שקלים לנהג? כן. קודם אני אשלם את שלי, ואחר כך המדינה ומשרד הביטחון ואגד והביטוח הלאומי ישלמו לי את שמגיע לי בגלל הפיגוע, עד לגרוש האחרון. אין קשר. וחוץ מזה, אנחנו רוצים שכולם יידעו שאנחנו מקפידים שלא לגזול ולא להתפלח לאוטובוסים, והנה אפילו לא שאלתם אנחנו מספרים לכם על זה. שתדעו שיהודי ירא שמים יש לו מוסר ומשמעת עצמית. ואולי איזה יהודי רחוק שיראה אותנו ככה מצטערים על ספק-אבק-גזל, הדברים יגעו בלבו והוא ידבק בדרך שלנו, והנה הפיגוע לא היה כלל אלא שליח של הקב"ה כדי להשיב מישהו בתשובה שלמה.

וגם חשוב לנו שיראו שאנחנו בני אדם ושכולנו יהודים וכולנו קורבנות של הטרור וכולנו ישראלים. וחשוב לנו, הדתיים והחרדים, שתראו כמה שאנחנו בסדר, ושבעזרת השם יהיה טוב, ותראו איך אנחנו מתגברים ותיקחו דוגמה, ושאגד ישלח נציג.

אני רואה את היהודי הזה שוכב פצוע וכואב, ולמרות שאני לא מכיר אותו אישית, אני מכיר אותו ואוהב אותו. ושאגד לא ישלחו אליו נציג לקחת את הכסף. הוא כבר שילם.