בדרך לחינוך איכותי
לרגל פתיחת שנת הלימודים מזכיר נמרוד אלוני את קשיי מערכת החינוך, ומציע פתרונות לא מסובכים, שיאפשרו לילדינו להגשים את הטוב והייחודי הגלום בהם
זה לא שהכלכלה משגשגת, הפוליטיקה טהורת כפיים, הסביבה הטבעית שמורה ומטופחת, העוני מוגר והאלימות נכבשה, אבל עם פתיחת שנת הלימודים שום דבר לא כואב ומטריד את מנוחתנו כמו הנסיגה בחינוך. חינוך זה עתיד הילדים הפרטיים שלנו, שכה היינו רוצים לראותם מתפתחים בגוף ובנפש ומגשימים את כל הטוב והייחודי שגלום בהם; חינוך זה הגורל המשותף של כולנו: משאבי המחשבה, הדעת, היצירה, המוסר והאזרחות שכה נחוצים כדי להבטיח את התפתחותה ושגשוגה של המדינה שלנו – המולדת.
בחמישה תחומים עומדים לפנינו נתונים קשים ומדאיגים.
1. המשאבים החומריים:
יד הקיצוצים מכה שוב ושוב וללא רחם. בשעות הלימוד השבועיות, בתוכניות התגבור והתמיכה בחלשים, בהשתלמויות מקצועיות למורים, בחינוך הערכי לשלום ודמוקרטיה, בהקצאה לתרבות ואמנות, ובתמיכה במחקר ובפיתוח האקדמיים.
2. רמת ההישגים הלימודיים:
התבשרנו לאחרונה על הישגים דלים של תלמידי ישראל בתחומי הלשון, המתמטיקה והמדעים – הן על פי המדדים המשווים של מבחני "פיזה" הבינלאומיים, והן על פי מבחנים שכבתיים פנים-ארציים.
3. מידת השוויון בהזדמנויות ובהצלחות החינוכיות:
גם כאן חלה הרעה במצב, והפערים בין ילדי "ישראל החזקה" לילדי "ישראל החלשה" רק הולכים ומתרחבים.
4. האקלים החינוכי והיחסים החברתיים:
בתחום זה אנו עדים להתפרקות מנורמות בסיסיות של כבוד, משמעת וריסון עצמי, והחלפתן בנורמות של כוחנות, אלימות וציניות מוסרית.
5. כוח ההוראה בישראל:
המצוקה היא תוצאה של שהשילוב בין שכר נמוך, חוסר יוקרה חברתית ותנאי עבודה קשים. כל אלה גורמים לכך שמצד אחד תשתיות התרבות של הפונים להוראה דלות יותר כל שנה, ומן הצד האחר האידיאליסטים והמוכשרים שבין המורים נשברים במהרה ופונים לערוצי קריירה מבטיחים יותר.
ארבעת הממדים
עד כמה שהדבר נשמע מוזר, הדרך לשיקום החינוך אינה כה מסובכת, אך סלילתה מחייבת קבלת החלטות אמיצות בממד המערכתי, האקדמי, הערכי וההכשרתי.
בממד המערכתי יש לנתק את מערכת החינוך מהמפלגות הפוליטיות ולהנהיג אותה על פי היגיון פדגוגי ומתוך ראיית טובת הציבור כולו. את זאת אפשר לעשות בארבעה צעדים: בחירת שרי חינוך שבפועלם ובאישיותם מגלמים בצורה המובהקת ביותר השכלה, הגינות, נועם הליכות ותרבות דמוקרטית; ביטול השיטה המעוותת של זרמים חינוכיים שמחוברים למפלגות פוליטיות; תקצוב שוויוני לכל ילד וילדה בישראל; הקמת רשות חינוך ממלכתית, שתורכב מבחירי אנשי החינוך, הרוח והאקדמיה, ואשר תגבש באופן עצמאי ומקצועי את תוכנית החומש החינוכית לישראל.
בממד האקדמי עלינו לעצב את תוכנית הלימודים לאור האידיאלים ההשכלתיים של חשיבה מדעית ותבונה ביקורתית. גם אם נניח לוויכוח הפילוסופי בדבר ערכה הפנימי של הדעת המדעית ביחס לזו של הדעת התורנית, הרי ברור כשמש, כעובדה עולמית חוצת גבולות עמים ולאומים, שהידע האמין והפורה ביותר עבור ביטחון קיומי, צמיחה כלכלית, וסובלנות חברתית הוא זה שנוצר ונלמד ברוח האקדמית של חשיבה מדעית ותבונה ביקורתית. לפיכך, אם אנו רוצים בתלמידים משכילים וחכמים, עלינו לאמץ מחדש את תוכניתו של פרופ' הררי בדבר "אוריינות מדעית" לכל ילדי ישראל, להוסיף לכך שיעורים בפילוסופיה, ולהדריך את המורים שבכל שיעוריהם יחתרו לטפח בתלמידים את התכונות הכל-ך חשובות של חקרנות מדעית, חשיבה אוטונומית וביקורתית, וגישה רציונלית שאינה מקבלת דבר כאמת כל עוד לא הובאו לכך הנמקות הגיוניות וראיות עובדתיות.
בממד הערכי עלינו לעצב את התרבות הבית-ספרית ואת התוכניות החינוכיות לאור האידיאלים האוניברסליים של מוסר הומניסטי ותרבות דמוקרטית. לצערי, הדגשים הלאומניים והסמכותניים של שרת החינוך לבנת רק מרחיקים אותנו מהמנטליות הנדרשת לגיבושה של תרבות דמוקרטית ליברלית ומפותחת. גם כאן אין צורך להמציא את הגלגל: השילוב בין התוכנית "עם ועולם" שהגישה פרופ' שנהר לבין התוכנית "להיות אזרחים" שהגיש הפרופ' מרדכי קרמניצר מתווה בצורה מוצלחת ביותר את הכיוון הראוי של החינוך הערכי. שילוב זה כולל בתוכו את העושר התרבותי של המורשת היהודית, את הישגי התרבות הכללית, את הליבה המוסרית של כבוד האדם ושוויון ערך האדם, את הדיאלוג הפדגוגי של אכפתיות רגישה ומטפחת, ואת נורמות ההתכוונות, החשיבה וההתנהגות המאפיינות דמוקרטיה נאורה, הוגנת ושוחרת שלום.
אחרון ברשימה, אך לא בחשיבותו, הוא הממד ההכשרתי. אם אכן מוסכם על כולם שאיכות המורים היא הגורם המשמעותי ביותר במלאכת החינוך וההוראה, אזי עלינו לעשות את הנדרש כדי לגייס אנשים איכותיים ואחר כך לטפחם בתוך מערכת החינוך. גם כאן הפתרון אינו מסובך במיוחד: על הממשלה להכריז על ההוראה כמקצוע נדרש, לקצץ למחצית את שכר הלימוד ללומדים במכללות להכשרת מורים, לשפר את משכורתם ותנאי עבודתם של המורים המתחילים, ולבנות מסלול קידום מקצועי לאלה מהמורים שבולטים לטובה.