בדרך לחינוך איכותי

זה לא שהכלכלה משגשגת, הפוליטיקה טהורת כפיים, הסביבה הטבעית שמורה ומטופחת, העוני מוגר והאלימות נכבשה, אבל עם פתיחת שנת הלימודים שום דבר לא כואב ומטריד את מנוחתנו כמו הנסיגה בחינוך. חינוך זה עתיד הילדים הפרטיים שלנו, שכה היינו רוצים לראותם מתפתחים בגוף ובנפש ומגשימים את כל הטוב והייחודי שגלום בהם; חינוך זה הגורל המשותף של כולנו: משאבי המחשבה, הדעת, היצירה, המוסר והאזרחות שכה נחוצים כדי להבטיח את התפתחותה ושגשוגה של המדינה שלנו – המולדת.

בחמישה תחומים עומדים לפנינו נתונים קשים ומדאיגים.

1. המשאבים החומריים:

יד הקיצוצים מכה שוב ושוב וללא רחם. בשעות הלימוד השבועיות, בתוכניות התגבור והתמיכה בחלשים, בהשתלמויות מקצועיות למורים, בחינוך הערכי לשלום ודמוקרטיה, בהקצאה לתרבות ואמנות, ובתמיכה במחקר ובפיתוח האקדמיים.

2. רמת ההישגים הלימודיים:

התבשרנו לאחרונה על הישגים דלים של תלמידי ישראל בתחומי הלשון, המתמטיקה והמדעים – הן על פי המדדים המשווים של מבחני "פיזה" הבינלאומיים, והן על פי מבחנים שכבתיים פנים-ארציים.

3. מידת השוויון בהזדמנויות ובהצלחות החינוכיות:

גם כאן חלה הרעה במצב, והפערים בין ילדי "ישראל החזקה" לילדי "ישראל החלשה" רק הולכים ומתרחבים.

4. האקלים החינוכי והיחסים החברתיים:

בתחום זה אנו עדים להתפרקות מנורמות בסיסיות של כבוד, משמעת וריסון עצמי, והחלפתן בנורמות של כוחנות, אלימות וציניות מוסרית.

5. כוח ההוראה בישראל:

המצוקה היא תוצאה של שהשילוב בין שכר נמוך, חוסר יוקרה חברתית ותנאי עבודה קשים. כל אלה גורמים לכך שמצד אחד תשתיות התרבות של הפונים להוראה דלות יותר כל שנה, ומן הצד האחר האידיאליסטים והמוכשרים שבין המורים נשברים במהרה ופונים לערוצי קריירה מבטיחים יותר.

ארבעת הממדים