סופר סקודה

יש מבטים שלא שוכחים. כמו למשל המבט הנעלב-נרגז של איש שיחי מסקודה, באירוע חשיפת הסופרב לעיתונות הרכב העולמית. "אתה באמת חושב שהיא דומה לפאסאט?" שאל אותי. היום, שנתיים אחרי, אני עדיין חושב שכן. הן אכן דומות, דומות מדי, וחבל שכך.

מבחינה מסוימת, מגיעות מחמאות לסקודה, בעיקר לצוות המעצבים. שכן תוספת האורך המשמעותית משתלבת טוב כל-כך בשאר חלקי המרכב, עד שספק אם מישהו שאינו מאוהדיו המושבעים של המותג הצ'כי, יבחין כי לא מדובר במשפחתית מגרמניה. הוא בוודאי לא ידע כי המכונית שלפניו מבוססת למעשה על גרסה סינית לאודי A6...

הצרות

ולמה אנו עוסקים בדמיון בין שני הדגמים? למעשה, לא מדובר הרי בהעתק מדויק. נכון, היא נשענת על פלטפורמת הפאסאט, אך ארוכה בלא פחות מעשרה ס"מ בממד המשמעותי ביותר - בסיס הגלגלים. כך שלמעשה, עם 280.5 ס"מ, בסיס הגלגלים של הסקודה ארוך מזה של אודי A6, ודומה לזה של מכוניות סאלון גדולות ומוכרות.

אבל כאן מתחילות הצרות של מכונית הדגל. היא נראית כמו משפחתית מפולקסווגן, מציעה מידות של יוקרה מאודי, ועולה הרבה יותר מכפי שניתן לצפות בתחילה. בסופו של דבר, השאלה היא אם מישהו באמת מוכן יהיה לשלם כמעט 300,000 שקלים בשביל מכונית עם סמל של סקודה.

ונכון, היבואן מתעקש אמנם לציין בכל פעם כי יחסית לאודי A6 ולוולוו S80, עם מנועי טורבו-דיזל, הסופרב זולה. אבל מלבד העובדה החשובה כי נתח מנועי הדיזל בקטגוריית הסאלון זעיר לכל היותר, אנחנו מרשים לעצמנו לנחש - כי אנחנו כאן כבר מספר שנים - שהלקוח האופייני יעדיף A6 עם מנוע של חיפושית, על-פני סקודה עם מנוע של אודי.

והם ממשיכים

וזה ממשיך גם בתא הנוסעים. הורידו את הסמל על ההגה, ומרבית הלקוחות יהיו משוכנעים כי הם יושבים בפאסאט. וגם אם מדובר באחד מתאי הנוסעים המוערכים ביותר בתעשיית הרכב, ואמת מידה ליצרניות מתחרות, אפשר היה להתאמץ מעט יותר.

כך שכמעט כמו בעיצוב החיצוני, הקריצה למקורות בוטה וברורה. לוח המחוונים מציג את התכנון המוכר, למעט שימוש בגרפיקה מיושנת (כרגיל בסקודה), ותאורת מחוונים בגוון ירקרק המעניק כאן אווירה ארכאית מעט. בנוסף, ובאופן תמוה אף הוא, מציעה הסופרב למרות תג-מחיר עסיסי, בקרת אקלים לא-מפוצלת ומתגי שליטה מיושנים למערכת שמע ולמחשב הדרך. לכך אפשר להוסיף תנוחת נהיגה בעייתית, למרות הכיוון החשמלי.

וזה חבל. כי מבחינות מסוימות מצוידת הסופרב בכל טוב. כך קורה שתאורת תא הנוסעים עשירה מזו של פאסאט, ושילוב עור רך-פלסטיק בהיר-עץ נאה שמפאר את סביבת הנהג והנוסעים מוסיף המון לאווירה. אבל הקלף החזק ללא ספק בסופרב הוא המושב האחורי. כאן התחושה היא ממש כמו בלימוזינה, עם מרחב עצום לרגליים. יש גם מיזוג לאחור, ובמכונית ההדגמה המהודרת גם חימום לעכוז, תוך צפייה במסכי DVD הממוקמים במשענות הראש הקדמיות.

אבל שוב, כאילו וחייבים לפספס משהו. למרות שמדובר במכונית הנעה קדמית, עוברת במרכז תא הנוסעים בליטה גדולה - כאילו הייתה זו בליטת-העברת-כוח - המבטלת את האפשרות לשבת במרכז, והופכת את המכונית לארבע מושבית בלבד. רעיון נחמד כמובן ואין לנו כנגדו שום טענה, אלא שאם כך, למה לא ללכת כבר עד הסוף ולהציע שני מושבי ישיבה מהודרים ונוחים יותר?

הכוח טוב

בכל מקרה, לאחר ההנעה יש לנו המון דברים טובים לומר על המנוע. מכונית המבחן "שלנו", צוידה ביחידת ה-V6 בנפח 2.5 ליטר, עם הספק מרבי של 155 כ"ס ותיבה אוטומטית מוכרת מבית פולקסווגן. יש אגב גרסה נוספת, עם מנוע ה-TDI בנפח 1.9 ליטר, והספק מרבי של 130 כ"ס, אך בשילוב גיר ידני בלבד – לטובת נהגי מוניות?

והמנוע הגדול הוא באופן ברור היהלום בכתר הצ'כי. אז נכון שתגובת המצערת אינה חדה במיוחד, ונכון שפה ושם לוקח זמן עודף כדי לייצר דחף דרוש, אבל התחושה הכללית היא של התפעלות גורפת. לא רק כזו המחמיאה להתקדמות הטכנולוגית של מנועי הדיזל בשנים האחרונות, אלא בעיקר על היכולת של הגרמנים להפוך אותה זמינה בכל מכונית.

כמובן שלא מדובר בתאוצות עוקרות צוואר ועוצרות נשימה מהסוג של מנועי הדיזל הבכירים במכוניות היוקרה, גם של פולקסווגן. במקום זאת, מדובר במעין ענק שקט ועדין, המציע את יכולתו כבר בסל"ד נמוך במיוחד, עם שיא מומנט של 31.7 קג"מ כבר ב-1400 סל"ד.

ובמיוחד כאן, מתאים המנוע הזה מצוין. כי כפי שנבהיר מאוחר יותר, הסופרב היא מכונית לכביש המהיר, הרבה יותר מכל דבר אחר. שם מצליחה היחידה המרשימה הזו לצבור מהירות ללא שום מאמץ מורגש. וכמעט מבלי לשים לב מצביע המחוג במד המהירות על נתונים שוללי רשיון.

ועם כל-כך הרבה מומנט בסל"ד כל-כך יומיומי-זמין, לא מפריע שתיבת הטיפטרוניק מעט עצלה לעתים. לא מפריע גם שהיא מעבירה הילוכים במרחק ניכר מהקו האדום, ואינה מנצלת עד תום את יכולת המנוע. ואחר כך, בתחנת הדלק, אתם מוזמנים להפתעה טובה נוספת עם צריכת דלק שנעה בין 9.5 ל-10.5 ליטר בתנאי מבחן קשים. ובמכונית ששוקלת כמעט 2.0 טון עם ארבעה נוסעים, זה מרשים במיוחד.

טעם של פעם

לפני מספר שנים הבהירו לי מנהלי פולקסווגן, כי סקודה תהפוך תוך שנים ספורות לוולוו, וכנראה התכוונו לכל המאפיינים והדימוי שהשוודים החליטו בצדק לנטוש לפני שנים. וכבר בקילומטרים הראשונים לנסיעה במכונית המבחן (33,000 קילומטרים "על השעון") ברור כי סקודה בחרו בכיול מתלים רך מאד, אולי כמו וולוו של פעם, או אף מכונית אמריקנית של שנות ה-80.

למעשה, אין כבר אירופאיות כאלה היום, וברור מדוע. התנהלות כבדה שכזו אינה מוסיפה דבר לתחום הדינמי, אלא גורעת ממנו. וכמובן שאינה משפרת את הבטיחות האקטיבית, אלא מפריעה לה. כך שהסופרב באמת אינה אוהבת כבישים מפותלים, ומגיבה אליהם בזוויות גלגול מוגזמות, צלילות חרטום ועכוז בבלימה והאצה, ויציבות כיוונית בעייתית על-פני כביש שאינו סלול היטב.

לכך יש להוסיף הגה שפשוט אינו עומד בקריטריונים של היום (מישהו אמר "כמעט-300,000 שקלים"?), עם נטייה חזקה מדי למרכוז, חוסר דיוק לא מובן, תקשורת הסובלת מכך והתקשחות פתאומית במהלך פניות שונות. הוסיפו לכך מתלים רכים, ותקבלו מצבים בעייתיים לעיתים קרובות מדי.

וכרגיל, אותה רכות מוגזמת אינה מתורגמת ישירות לנוחות. מחוץ לעיר, על כביש חדש וחלק לחלוטין, המצב כמובן נעים והסופרב משייטת בנינוחות. אך כל רצף שיבושים אורבני מכניע את המתלים ללא תנאי, ומנדנד את המכונית לכל כיוון. גם כביש בין עירוני עם היסטוריה, לא יעשה חסד עם הסופרב הרכה. בלמים? תחת עומס היכולת גרועה, בעיר הפגינו עצבנות מוגזמת.

על מטרות ותוצאות

אם מטרת סקודה בסופרב הייתה להציג בעיקר יכולת, בסגנון של "אנחנו יכולים לבנות מכוניות שלא יביישו את קונצרן פולקסווגן", הם הצליחו. כי למרות הביקורת על יכולתה הדינמית, הסופרב היא מכונית שמציעה אופי מסוים, אולי תקראו לזה "טעם של פעם". היא רכה בסגנון הישן, גדולה בסגנון הישן, וסובלת מפגמי תכנון בסגנון ישן.

סיכום?

וחוץ מזה, היא מאד מרווחת, ומאד מאובזרת. מציעה משטחי מתכת גדולים וכולם בקטגוריה זו אוהבים זאת, היא אפילו מציעה מנוע טורבו-דיזל שיש לנו עבורו אך ורק מחמאות. אתם יודעים מה, היא אפילו יכולה לרכב על גל "אני-לא-רוצה-לנקר-עיניים". אבל, סקודה לא הייתה צריכה את הסופרב כדי להוכיח את כל אלה. יש לה כבר דוגמאות אחדות ליכולת - כמו הפאביה או האוקטביה.

צריך גם לזכור כי הרעיון המקורי - וזה הקיים עד עתה באירופה - מאחורי סקודה, הוא למכור מכונית סאלון, במחיר של משפחתית גדולה. כך שאם מחירי הסופרב היו דומים לאלה של הפאסאט, המצב היה ברור וכדאי. מעין ויתור הוגן על תדמית, תמורת גודל ומרחב. אבל כאשר הסופרב עולה 273,000 שקלים, או 259,000 ללא ריפודי עור, קשה לראות כיצד תמשוך לקוחות מעבר לנהגי מוניות.

כי למרות שהיבואן מעוניין שתתלבטו בין סקודה סופרב לוולוו S80, או אפילו אודי A6, היקרות ממנה בכמה עשרות אלפי שקלים, נראה לנו שהוא היחיד שמתקשה לבחור. לפחות כרגע, ובטח עם תג המחיר הזה, הוא אינו מציע אלטרנטיבה של ממש למותגים אלה. כך נידונה הסופרב, אלא אם יתבצע שינוי כלשהו, להישאר בגדר קוריוז משפר דימוי. ומי יודע, אולי לא צריך יותר מזה.