סיפורי ההרוגים בפיגוע בקפה "הלל"
ד"ר דוד אפלבוים נהרג יחד עם בתו - שעמדה להתחתן היום. אלון מזרחי, שהיה המאבטח בכניסה לבית הקפה, חלם לפתוח פאב ונהרג. יחיאל אמיל טובול רץ כנראה לעבר המחבל כדי למנוע פיגוע. גילה משה יצאה ב"החלטה רגעית" לבילוי. דוד שמעון אביזדריס חצץ בין אשתו לבין המחבל, והיא יצאה ללא פגע
| ד"ר דוד אפלבוים ובתו נאווה |  | אלון מזרחי | | יחיאל אמיל טובול | | גילה משה |
| ||||||
| דוד שמעון אביזדריס | | שפיק יחיא כרם | | | | |
ההרוגים: ד"ר דוד אפלבוים (50), ובתו נאווה אפלבוים (20) מירושלים. יחיאל אמיל טובול בן 52 מירושלים. גילה משה בת 40 מירושלים. אלון מזרחי בן 22 מירושלים. דוד שמעון אביזדריס בן 51 ממבשרת ציון. שפיק יחיא כרם, בן 22 מבית חנינא.
ד"ר אפלבוים, בן 50, נהרג בבית הקפה יחד עם בתו נאוה, בת 20. נאוה הייתה אמורה להינשא היום (ד') עם בחיר ליבה, חנן סאנד. האב ובתו היו בבית הקפה בעת שאירוע הפיצוץ. הייתה זו פגישה אחרונה לפני החתונה. אחד הפראמדיקים של מד"א זיהה את גופתו של אפלבוים כבר בשטח והודיע על כך לבית החולים.
בחדר המיון עמדו האחיות והרופאים ובכו. בינתיים המשיך זרם הפצועים להגיע. נתן, בנו הצעיר של ד"ר אפלבוים, הגיע לחדר המיון, נעמד בפתח וקרע את בגדיו, לאחר ששמע את הבשורה הקשה ממנהל בית החולים, ד"ר יונתן הלוי. "אבא היה אחד מל"ו צדיקים", אמר בשקט ל-ynet, "הוא הקדיש את כל חייו להצלת חיי אדם וזכה בפרס יו"ר הכנסת. נאוה היקרה... היתה צריכה להתחתן היום. הם יצאו ערב אחרון לפני החתונה לדבר".
עד מהרה הגיע גם החתן המיועד לחדר המיון. כששמע את הבשורות הקשות איבד את הכרתו ונזקק לטיפול רפואי.
"אלפים חבים לו את חייהם"
ד"ר אפלבוים שב רק שלשום מניו יורק, כדי להשתתף בחתונת בתו. עמיתיו לעבודה סיפרו כי באירוניה כי מטרת נסיעתו הייתה הופעה בשורה של הרצאות בנושא היערכות לפיגועים בבתי חולים ופיגועים ביולוגיים.
הוא רכש את הכשרתו המקצועית באוניברסיטת קליבלנד בארה"ב ולפני למעלה משנה קיבל את תפקיד מנהל חדר המיון ב"שערי צדק". הוא נחשב לאחד המומחים הבכירים בישראל ברפואה דחופה.
עמיתיו לעבודה סיפרו על רופא בעל אישיות מקסימה, איש משפחה למופת ובעל השכלה רחבה. "אלפי ירושלמים חייבים לד"ר אפלבוים את חייהם", הספיד אותו ד"ר הלוי, מנכ"ל בית החולים. "זה אובדן קשה מאוד".
ב"שערי צדק" לא יכלו להאמין שהחתונה הגדולה שתוכננה כבר לא תתקיים. במקומה הלכו בני משפחת אפלבוים, קרוביהם וידידיהם, להלווית האב הרופא ובתו הכלה המיועדת, שנרצחו זה בצד זו.
בפתח ביתו של אלון ברחוב עבודת ישראל בירושלים התקבצו בלילה עשרות בני משפחה וחברים, וניסו לעכל את הבשורה המרה. גיסו של אלון, אבי לוי, אמר שהעובדה שחסם בגופו את המחבל ברורה מאליה לגבי אלון. "הוא היה גיבור בנשמתו", הוסיף.
לוי סיפר כי עם היוודע דבר הפיגוע רצו בני המשפחה לבית הקפה. "אני זוכר ששאלתי מישהו אם הוא ראה את אלון, והוא תפס את הראש. ברגע הזה התחלנו להבין שהנורא מכל קרה. רצנו לבתי החולים, חיפשנו אותו. אמרו לנו שנחכה, עד שהבנו שהוא לא בין הפצועים", הוסיף.
"אהב את העבודה"
לפני שירותו הצבאי כמכונאי בחיל האוויר, למד אלון בית הספר "מבואות ים". במהלך שלושת החודשים האחרונים עבד כמאבטח בבית הקפה הלל.
"כשאלון השתחרר מצה"ל היה לו קשה, כיוון שאין עבודות לבחורים צעירים. ניסינו לעזור לו, אבל הוא החליט להיות מאבטח ואהב את העבודה שלו", סיפר לוי.
עוד אמר לוי כי "אלון היה תמיד עם חיוך קבוע על הפנים, גם כשהיה לו קשה, הוא תמיד צחק. אף אחד לא שנא אותו כי הוא לא שנא אף אחד. אלון היה חבר של כולם".
מיכל, מי שהיתה חברתו של אלון במשך שנתיים ונפרדה ממנו לפני מספר שבועות, סיפרה בבכי: "אלון רצה לפתוח פאב. הוא חלם להיות איש עסקים. אלון היה בן אדם מאוד חכם, עם ראש על הכתפיים".
כאשר הגיעה הבשורה המרה לאחיינו בן השמונה של אלון, הוא כתב מכתב לראש הממשלה. "בן אדם בא והולך וזו מציאות החיים. אני יודע שכולנו מצפים לשלום. אני אחיינו של אחד מהרוגי הפיגוע בקפה הלל, ואני יודע שכל מי שקרוב למישהו שמת בפיגוע מקווה לנקמה. די להיות העם הסולח".
אלון הניח אחריו הורים, שושנה ומנשה, שלושה אחים ושלוש אחיות. הלווייתו נערכה בצהרים (ד') בהר המנוחות שבשכונת גבעת שאול בירושלים.
יחיאל היה בעל עסק לשיפוצים ובנייה. "הוא היה בעל ידי זהב, וחרוץ מאוד. תמיד הוא דאג לאחים שלו ולמשפחתו", סיפר האח.
אחד מחבריו של יחיאל, שאול אלפסי, סיפר: "הוא ביקש גם ממני לצאת אתו לבית הקפה. הצעתי שאני אבוא אליו לבית. אמרתי לו, 'תישאר בבית, תראה חדשות'. תמיד כשהיינו הולכים לבית קפה, היינו יושבים בפנים. אבל כנראה הוא ישב קרוב למחבל ורץ אליו כדי למנוע את הפיגוע, לכן היה בין הראשונים שנפגעו".
אלונה אנג'ל, אדריכלית שעבדה עם טובול סיפרה: "זה הכי אירוני. אדם שבנה ועבד עם ערבים, נהרג כך. כל כך קל להרוס בשנייה מה שהוא בנה כל החיים. הוא היה אדם אינטיליגנטי ועדין, בעל חוכמת חיים, וישר מאוד. כולם סמכו עליו".
טובול הניח אחריו אשה ושלושה ילדים.
לפני שיצאה להופעה ביקש ממנה בנה להישאר, "אבל בהחלטה של רגע היא החליטה לצאת", סיפרה בן ישי.
"בכל אותו יום היא חששה מפיגועים, לא נתנה לילדיה לצאת לקניון מלחה ובילתה איתם בשכונת פסגת זאב. בערב, עוד לפני שיצאה, היא התקשרה דואגת לחברתה שבתה משרתת במחנה צריפין, בחשש שמא בתה נפגעה בפיגוע".
עוד הוסיפה בן ישי: "היא היתה אם מסורה, מלאת שמחת חיים, ששיחקה עם ילדיה כאילו היתה בת גילם".
היא הניחה אחריה בעל, בֹעז, ושני ילדים, אופיר וניר.
אחיו אלי סיפר: "הוא היה טיפוס ידידותי, ובבית הקפה קם לומר שלום למכרים שפגש שם. ברגע ההתפוצצות הוא חצץ בין אשתו לבין המחבל. היא ניצלה בנס ויצאה ללא פגע".
האח הוסיף: "דוד עבד בשיפוצים, ובנה את ביתו במבשרת במו ידיו. הוא היה אדם בעל ידי זהב".
לדברי האח, בהיותו הבכור במשפחה, דוד נשא על כתפיו את עול גידול שלושת אחיו ושלושת אחיותיו לאחר מות אביהם. "כל המשפחה סמכה עליו. היתה לו נוכחות בכל מפגש משפחתי".
"אחי גם לא הבדיל בין יהודים לערבים. תמיד הוא היה אופטימי ושידר שיהיה בסדר", אמר.
הוא הניח אחריו אשה, הדס, ושלושה ילדים.
בבית משפחתו של שפיק יחיא כרם, בן ה-22, בבית חנינא בירושלים התקשו להבין מדוע הגורל פגע דווקא בהם.
עיניה של האם לא הוסרו מתמונת בנה שנהרג. מדי פעם ניגבה את הדמעות. רק לפני שלושה שבועות החל לעבוד בבית הקפה "הילל". האב, דובר עברית רהוטה, סיפר: "תמיד דאגתי לשפיק והמתנתי בכל יום עד שיחזור. דאגתי לו, אבל לא העליתי על דעתי אסון כזה".
בטרם החל לעבוד בבית הקפה, עבד שפיק בחנות המזכרות המשפחתית בעיר העתיקה בירושלים. אלא שהתיירים ברחו בגלל האינתיפאדה והטרור - והוא נאלץ לחפש עבודה אחרת. הטרור רדף אותו גם לשם.
לפנייה לכתב/ת 
