למי יש יותר כבוד?
"לשבור את הקונספציה", ספרו של דני אשר, הוא נסיון להביט במלחמת יום כיפור דרך עיניים מצריות.לסאדאת, הוא טוען, לא היה אכפת שצה"ל יגיע לקילומטר ה-101 או אפילו עד קהיר, אחרי שהוא עשה את שלו: החזיר את הכבוד
במהלך חודש אוגוסט פרצו מחדש קרבות מלחמת יום כיפור, הפעם בין העיתונים היומיים בישראל. הקלטות מערכות הקשר והשיחות בחדר המלחמה של אלוף פיקוד דרום, שמואל גונן (גורודיש), העירו מחדש לחיים את ההמולה, המבוכה והפחד שהיה אז נחלת הציבור והפיקוד הבכיר של צה"ל גם יחד.
למרות שמרבית הציבור שגילו פחות מ-30, ואף חלק לא מבוטל מקציני צה"ל הצעירים, נחשפו בעקבות הפרסומים לראשונה למוראות ונוראות המלחמה ההיא, הויכוח על המסקנות והלקחים ממנה עדיין ניטש בצה"ל, ובעיקר בקרב ההסטוריונים הצבאיים ואנשי הצבא הבודדים שהספיקו להילחם בה.
ספר חדש של אל"מ (מיל') דני אשר, "לשבור את הקונספציה", שיצא בימים האחרונים לאור בהוצאת "מערכות" של משרד הביטחון, מטיל שוב לחלל ההסטוריה הצבאית את השאלה האם צה"ל ומדינת ישראל השכילו להיפטר מן "הקונספציה". זו, על פי ועדת אגרנט, גרסה כי "מצרים לא תפתח במלחמה כוללת בלי שיהיו לה טייסות של מטוסי קרב הפצצה לטווח ארוך, כך שבאמצעותן תוכל לתקוף את שדות התעופה של ישראל ובדרך זו לשתק את חיל האויר ולמנוע התקפות אויר בעומק מצרים או להשיב עליהן בהתקפות תגמול על מרכזי האוכלוסיה של ישראל".
לפי הערכה זו, מצרים ביקשה לכבוש את כל סיני מידי ישראל, וזאת על פי התבטאויותיו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, כי "מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח". כל עוד לא יצאה מצרים למלחמה, ופעמים אחדות נראה היה שהיא מתכוונת לכך, ראו בכך ראשי המודיעין, האלוף אלי זעירא ואנשיו, את הצלחת הקונספציה. אך גם לאחר שיצאה מצרים למלחמה והקונספציה קרסה, גורס אשר, לא הבינה ישראל כי מצרים לא יצאה להרפתקה והובסה, אלא פשוט החליפה את תכניות המלחמה שלה למוגבלות יותר ובכך עקפה את הקונספציה הישראלית.
הקונספציה עדיין פה
"בישראל עדיין רואים את המלחמה כנסיון של המצרים להגיע לגבול הבינלאומי, ובלית ברירה – לקו מעברי המיתלה והגידי. לכן גם מצטיירת המלחמה כהצלחה ישראלית להדוף את המתקפה המצרית על סיני, בעוד שעיון בתכניות המלחמה של המצרים ובהוראות המטכ"ל שלהם, מראה שבכלל לא היתה התקפה. הם פשוט העתיקו את מערך ההגנה שלהם לצד המזרחי של תעלת סואץ".
"סאדאת, שביקש להשיב את סיני ואת 'הכבוד האבוד' למצרים באמצעות שבירת הקיפאון המדיני, הבין היטב את מגבלות צבאו והטיל על מצביאיו לגבש תורת לחימה חדשה, שתשאב מן הדוקטרינה הסובייטית, אך תתאים אותה למגבלות של הצבא המצרי, והחל משנת 72 פעל לגיבוש תכנית מלחמה חדשה", אמר אשר ל-ynet. המצרים עצמם, על פי אשר, חשבו באופן דומה מאוד לקונספציה הישראלית, והעריכו שכדי לכבוש את סיני עליהם להשיג עליונות אווירית מול חיל האויר. יתרה מכך, הם אף נרתעו מן העליונות של צה"ל בקרבות תמרון משוריינים. לפיכך, לדבריו, הם ויתרו על כיבוש סיני מראש, ואף על פריצה משוריינת עד לקו המעברים. סאדאת תכנן וביצע "מלחמה כוללת מוגבלת בהיקפה".
אשר מעלה בספרו ביקורת מרומזת על כך שגם היום עומדים שרידיה של הקונספציה בבסיס המחקרים הרשמיים של צה"ל אודות המלחמה. ביקורתו של אשר מתחזקת לאור העובדה שבספרו של ד"ר אלחנן אורן, המהווה את המחקר הרשמי של צה"ל אודות המלחמה, מהווה הקונספציה את הבסיס לניתוח פעילותה של מצרים.
במחקר הרשמי נכתב הפרק על מצרים על ידי סא"ל יונה בנדמן, ראש ענף מצרים באמ"ן מחקר בתקופה שקדמה למלחמה, ולדברי גורמים הבקיאים במחקר, הפרק ממשיך את ההערכות שקדמו למלחמה. על פי המחקר הרשמי התכוונו המצרים להתקדם ולכבוש את כל סיני, עד לקו הירוק, או בלית ברירה, עד ל"קו המעברים".
ההתקפה לא נעצרה
זוית מעניינת בספר היא זהותו של מחברו: אשר, שהיה לפני המלחמה קצין מודיעין בדרגת רס"ן בפיקוד דרום, ובמהלכה היה קצין מודיעין של חטיבה שלחמה בחזית התעלה, הוא עד היום איש המערכת: בשרות המילואים הוא שימש עדש לאחרונה כקצין המודיעין של הגיס הדרומי, ובנוסף הוא אחד המדריכים במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל.
הרעיון המרכזי בספר החדש, המבוסס בעיקר על מסמכי שלל מצריים שנתפסו על יד צה"ל במלחמת יום כיפור, הוא ה"מבט מעבר לגבעה" – נסיון להביט במלחמת יום כיפור, או "מלחמת אוקטובר" בשמה הערבי, דרך עיני המצרים.
המגבלות שהביאו את ישראל למסקנה כי המצרים לא יצאו למלחמה, נעקפו על ידי סאדאת ומתכנניו הצבאיים, שהעדיפו לגרום לצה"ל אבידות כבדות, ולהיעצר על הגדה הישראלית של תעלת סואץ. "הקונספציה, ששללה התקפה מצרית, לא עמדה במבחן. עם היציאה למלחמה היא נשברה לרסיסים, ונרמסה על ידי כוחות היבשה של צבא מצרים שצלחו את התעלה בדרכם להשבת הכבוד המצרי האבוד", כתב אשר.
בקביעה שעלולה להוציא את האויר מכמה מסיפורי המורשת הצה"ליים, אשר גם טוען כי לאחר שהעתיקו את מערך ההגנה שלהם אל מעבר לתעלה, ובניגוד לקביעות של מפקדי צה"ל בחזית התעלה, המצרים כלל לא יצאו להתקפה משוריינת לעומק סיני. "בכנס שנערך לפני 10 שנים סיפר דן שומרון כי בהיותו מפקד חטיבת שריון401, הוא עצר את ההתקפה של של דיוויזיה 4 המצרית", אמר אשר. "אני טענתי כנגדו שדיוויזיה 4 לא חצתה מעולם את התעלה, ולפיכך לא יכול להיות שהיא נעצרה. המצרים יצאו להתקפה חטיבתית מגומגמת כי היו מחוייבים לסורים שנקלעו למצוקה ברמת הגולן. הם לא התכוונו להגיע לעומק סיני, וחזרו על עקבותיהם אחרי שמטוסי חיל האויר שחגו באיזור זרקו עליהם כרוזים".
סאדאת עשה את שלו
שלא במפתיע, הדיווחים הישראלים על הקרבות העזים מצאו את דרכם גם לסיפרי הזכרונות של הקצינים המצרים הבכירים, שגם להם היה אינטרס להאדיר את הקרבות בהם השתתפו.
"אני מבקש להראות שהמצרים יצאו למלחמה כשהם מאמצים באופן חכם ובפשטות את הדוקטרינה הרוסית, והתגברו על הקשיים שהציב בפניהם צה"ל באמצעים פשוטים ומתאימים: הם מוטטו את סוללות העפר העצומות של קו בר-לב באמצעות זרנוקי מים שהותקנו על סירות, ובמקום להעביר מערך דרך התעלה, הם השתמשו בעגלות שבנו מגלגלים של ווספה כדי שכל חייל יסחוב את הציוד שהוא צריך. הם בכלל לא ניסו לכבוש את המעוזים, אלה עקפו אותם וביססו את מערך ההגנה שלהם. הם חשבו שאת המעוזים אפשר להתיש ולירות עליהם ולכבוש אותם אחר-כך.
"לסאדאת לא היה אכפת שלאחר מכן צה"ל יגיע לא רק לקילומטר ה-101 אלא אפילו עד קהיר, אחרי שהוא עשה את שלו: שבר את הקיפאון והחזיר את הכבוד. הראיה היא שהיום הם נמצאים על הקו הירוק, כשכל סיני בידיהם. אני מוכן שצה"ל יאמר שזהו ניצחון, אבל הוא ניצחון פירוס".
לפנייה לכתב/ת 
סאדאת
צילום: יעקב סער, לע"מ
מומלצים
