תאר לך ש...
התגובה הראויה לטיעון ה"תאר לך שהבן שלך היה שבוי..." היא מתקפת "תאר לך" נגדית. למשל, "תאר לך שהבן שלך ייהרג מידי מחבל שישוחרר בעסקה הנוכחית"
בוויכוח על עסקת השבויים המתרקמת יש טענות הגיוניות לכאן ולכאן. מבחינתי, עסקה שבה רון ארד לא כלול, נראית לי פגומה מבחינה מוסרית ומסוכנת מבחינה ביטחונית. אבל שתי שניות אחרי שאני שוטח את התנגדותי לעסקה, מייד יעוט עלי מישהו, עם הטיעון המוחץ הלזה: "תאר לך שהבן שלך היה שבוי בלבנון", או בנוסח מתקדם: "אם מישהו מהקרובים שלך היה שבוי בלבנון, היית מדבר אחרת".
אנשי ה"תאר לך ש..." נמנים עם אלו שטיעוניהם קלושים, אבל הדוגמאות שלהם מצוינות. אני לא אוהב אנשים שבמקום הטיעון הרציונלי הקר והחותך, הם ישר אצים לחיקה החמים של הדוגמה. אם בימי קדם הדוגמה והמשל נועדו לשרת ולקשט את הטיעון, להוסיף סומק בלחייו וסידן בעצמותיו, הרי שבעידן הקליפי של היום למי יש כוח לטיעון ולמחשבה מסודרת? אנחנו קופצים ישר אל ה"משל-למה-הדבר-דומה". השפחה ירשה את גבירתה. במקום לטעון טענה אנחנו מספרים סיפור, רצוי סיפור אישי וכואב.
לא רק בתחום המדיני ובשאלות מוסר ופדיון-שבויים אנחנו אוהבים את הדוגמה ומחפפים בשלב הטיעונים. גם בתחום הכלכלי, באמצעות ה"תאר לך ש..." אנו שוללים מהממשלה את הזכות לנהל מדיניות שקולה ואחראית. הממשלה מחליטה לקצץ בקצבאות ולעודד אנשים לצאת לעבודה? היו סמוכים ובטוחים שתיראו בחדשות הערב את המקרר הריק של האשה שנפגעה עכשיו מההחלטה. אין שום סיכוי שמישהו יטרח להראות לכם בעוד חצי שנה את המקרר המלא של האשה שמצאה עבודה בזכות אותה מדיניות.
הממשלה מחליטה על פיטורי שלושה עובדים, והנה לפניכם סיפורם הכואב. אבל אם בזכות הייעול המשק יצמח ותימצא פרנסה לעוד 3,000 עובדים, זה יתקבל כמובן מאליו, ולא כתוצאה של מדיניות נכונה. אין כאן סיפור. כי אנחנו מעדיפים את "תאר לך שאתה מובטל" ולא את "תאר לך שמצאת עבודה". כי הסיפור המרגש החליף אצלנו את המחשבה ההגיונית.
התגובה היחידה הראויה לטיעון ה"תאר לך שהבן שלך היה שבוי..." היא מתקפת "תאר לך" נגדית. מייד כשהמתווכח מוחה את קצף ה"תאר לך" שלו, אני מסתער עליו: "תאר לך שהבן שלך ייהרג מידי מחבל שישוחרר בעסקה הנוכחית; תאר לך שבגלל המחיר הגבוה ייחטפו מחר עוד חיילים ואזרחים; תאר לך שבגלל ששחררנו את עובייד ודיראני, לחיזבאללה לא יהיה שום עניין לחפש ולמסור מידע על רון ארד; תאר לך שבגלל המחיר הגבוה שאנחנו משלמים על החזרת גופות, החייל הבא שייפול בשבי לא יישאר בחיים, כי אפשר לקבל אותו מחיר גם על הגופה ("והחיילי הזה יהיה אחיך" - אני מוסיף בעדינות); ובמקום לתאר לעצמך שאלחנן טננבוים הוא אביך, תאר לעצמך שרון ארד הוא אחיך".
כאן נהוג לקחת אוויר, ללגום מעט מים צוננים ולראות את עורפו המתרחק של הווכחן. עכשיו הוא יודע שלכל תאר לך יש תאר לך נגדי. והוא לא תיאר לו.
על ספרות ותבוסתנות
כמה סופרים עתרו לבג"ץ כדי להורות על פתיחת חקירה נגד חיל האוויר. בתגובה קרא סגן שרת החינוך, צבי הנדל, להוציא מתוכנית הלימודים את יצירותיהם של סמי מיכאל, יצחק לאור, עמוס קינן ונתן זך.
סופרים שמאלנים הם לא דבר חדש, ודעות תבוסתניות של "אנשי רוח" מלוות את האנושות כבר שנים רבות. זה עדיין לא אומר שצריך להימנע מיצירותיהם הספרותיות. ספרות טובה, בניגוד לדברי נביאים, יכולה להיכתב גם בידי טיפוסים שלא היית רוצה לשהות שתי דקות במחיצתם. הדעות הפוליטיות של הסופר צריכות להפריע לנו לקרוא את יצירתו רק במקרים קיצוניים במיוחד, ולא כל גיהוק פוליטי-מוסרני מחייב את הנדל להכריז על גניזה כללית. תפקידו של סגן שר החינוך הוא לעודד תלמידים לקרוא ספרות, ולא לצמצם את אפשרויות הקריאה שלהם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
