היומנאים

מי צריך טלוויזיה מציאותית? אלפי גולשים ישראלים פועלים כיום בשפה העברית ומציפים את הרשת בכמויות עצומות של רעיונות, רגשות ומילים מתוך חייהם. בחסות האנונימיות, חלק מהכותבים חושפים הכל, אחרים מעדיפים לפרט פן אחד בחיים: מקום העבודה, למשל. יש גם יומנים בדיוניים שקרובים בסגנונם לסיפורת ואחרים הדומים יותר לעיתונים. אם אתם קצרים בזמן ומחפשים קיצורי דרך, המדור החדש שלנו, "היומנאים", מרים את הכפפה. מדי שבוע נכוון אתכם לבלוגים חדשים, ותיקים ולפוסטים מעניינים שעשו את היום לגולשים.

1. שם הבלוג: סיט דאון קומדי

הבלוגר: ווקמן, מחובר לכסא גלגלים, שתי ידיו מסרבות להשמע לפקודותיו ולמרות זאת הוא מדווח על השגרה היומית, הסהרורית עד כדי כאב "במוסד השיקום מספר 1 במדינה – בית לוינשטיין".

הגדרה עצמית: "איזה צחוקים רצים בבית לוינשטיין. טוב לא רצים...מתגלגלים. אני יודע. אני הייתי שם. כמעט שבעה חודשים. זה לא הולך ברגל. גם אני לא. עוד לא. עוד מעט".

מצב הרוח: מריר אך אופטימי.

רכיבים: כל מה שרציתם לדעת על חיי החברה והטיפוסים ההזויים במקום, חידושים ותגליות בנוגע למסדר היציאות והשאיבות שמפיל ומעלה חולים לגדולה, התלות ברופאים ובאחיות, המשפחה התומכת ודיאלוג בלתי פוסק בין נפש בריאה לגוף מקולקל.

ציטוט אופייני: "תראי אמא, בלי ידיים! החיים ללא תחושה בכפות הידיים היא מתסכלת במידת מה. יש שיאמרו מתסכלת מאוד. כמובן שישנם יתרונות לא מבוטלים, כמו האפשרות לאחוז בנונשלנטיות פיתה רותחת שזה עתה יצאה מן הטוסטר, בעוד האחרים נושפים על הפיתות שלהם המקפצצות בידיהם".

ציטוט אופייני 2: "אולם הפיזיותרפיה, המשותף למחלקות 4 ו- 5, נראה מהצד ככוורת דבורים ענקית: רחש בלתי פוסק של פיזיותרפיסטיות מתרוצצות העמלות על פירוק, ריסוק, ניתוק וביתוק מערכת העצמות של המטופלים השרועים, זוחלים, מדדים, מועדים ברחבי האולם, כשכל שנותר להם לעשות הוא לגנוח ולשכנע את עצמם שבסופו של דבר כל זה נעשה לטובתם".

אבני דרך: בוקר חדש עולה על בית לוינשטיין, לחץ פיזי מתון, על הסכין (חלק א')

2. שם הבלוג: היומן של tggirl

הבלוגרית: tggirl, היא טרנסג'נדר צעירה ושובבה, המספרת על תהליך הקבלה העצמית שלה מול המראה והסביבה הקרובה. ענייני המין והמגדר הופכים את השגרה היומית לנסיעה ברכבת הרים מלאת חששות וסקרנות.

הגדרה עצמית: "טרנסית שמתמודדת עם החיים, וגם כותבת עליהם".

מצב הרוח: מבוהל ואמיץ.

רכיבים: סודות ושקרים, תורת ההסוואה המושלמת מפני המשפחה הקרובה, מפגשים לא צפויים עם מכרים מן העבר וקופאיות בסופר-מרקט, דילמות לבוש ואיפור, חברות תומכות בדרך לשינוי הגדול ויש גם אהבה זוגית שמפצה על הקשיים בדרך.

ציטוט אופייני: "הומואים יוצאים מהארון. לסביות יוצאות מהארון. דו-מיניים? זה כבר קצת יותר מסובך, אבל גם להם יש ארון. לגבי טרנסיות הסיפור שונה לחלוטין לדעתי. אני לא חושבת שלטרנסיות יש ארון. אולי לטרנסיות לסביות, או לטרנסיות דו מיניות, אבל טרנסיות "רגילות" פשוט רוצות להיות סטרייטיות. בלי ארון ובלי נעליים".

ציטוט אופייני 2: "יש אנשים שנשארו בדיוק אותם ילדים שהיו בכיתה ד' צוחקים עלי מאחורי הגב שאני צריכה ללבוש חזייה כמו שאר הבנות. אז אולי אם הם יראו אותי ברחוב הם לא יבינו שזאת אני, או יבינו ואפילו יעצרו להגיד "שלום" או "כל הכבוד", אבל אני בעיקר חוששת ממה שיקרה אחר כך, בסגנון "וואי, אל תשאל את מי פגשתי. זוכר את X מהחטיבה? אז עכשיו הוא קוקסינל".

אבני דרך: אז מה היה לנו עד עכשיו?, הטשולנט של סבתא, בן או בת, תעודה מזהה

3. מיומנו של פסיכופט מתורבת

הבלוגר: פסיכופט. ביום הוא עובד במכרות הפחם בהיי טק ובשאר השעות הנותרות, בולע סרטים בקצב דומה לגזירות הכלכליות שמשרד האוצר יוזם חדשות לבקרים. הפסיכופט כאן כדי לדווח ולהזהיר על הנעשה במסך הגדול והקטן. הבלוג בולט לטובה בתת ז'אנר הביקורות שמתפתח בקצב מרשים בבלוגספירה העברית.

הגדרה עצמית: "בבלוג הפסיכי הזה, יהיו ביקורות סרטים ועוד ביקורות סרטים, קצת שיגועים ולקינוח עוד ביקורת סרטים...".

מצב הרוח: ענייני וזורם.

מרכיבים: כמות גדולה של ביקורות סרטים צבעוניות, מחוייכות הכוללות ציונים ותקצירים קלים לעיכול, ממשק לחיפוש סרטים על פי ציון או ז'אנר, חידות לגולשים ומגוון סאטירות על עולם הקולנוע הנפוצות בצינורות האימייל.

ציטוט אופייני: "דבר נוסף שהפריע לי והוא רווח מאוד בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות, הוא הנסיון להיות מוזר כדי להרשים והשימוש הלא הגיוני, בכל מקום בסקס. גם הסרט הזה כולל סצינות כל כך מוזרות עד שהן מאבדות הגיון" (הפסיכופט על "האסונות של נינה").

ציטוט אופייני 2: "סרטים טובים מאוד אני הולך לראות בקולנוע, סרטים אחרים אני משאיל ב-DVD ואת הסרטים שהייתי במילא מחכה שיגיעו לטלוויזיה, את אלו אני מרשה לעצמי להוריד באינטרנט. בצורה כזו אני לא מוותר על הקדמה, אך גם דואג לתמוך בתעשייה".

אבני דרך: קריאה אקראית היא שם המשחק.