גילו את אמריקה

ב- 1803 קרא תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב, לקצין צעיר בשם מריוות'ר לואיס, בן 29 אז, והטיל עליו משימה חשובה שעם הדורות קיבלה משמעות היסטורית: להתחקות אחר נהר המיזורי ויובליו כדי לגלות האם הוא זורם לאוקיינוס השקט. בנוסף התבקש לואיס הצעיר לקבוע האם למדינות קולורדו יש חיבור לנתיב הימי.

בתחילת המאה ה- 19 היה נהר המיסיסיפי הגבול המערבי להתפשטותה של ארה"ב הצעירה. רק מגלים בודדים וציידי פרוות העזו להסתובב באיזורים העלומים של מה שנחשב אז למערב אמריקה. ג'פרסון היה מהוגי החוקה האמריקנית, אבל בקדנציה שלו כנשיא הוא התגלה גם כמדינאי מפוכח, שהשכיל לרכוש את שטחי לואיזיאנה מהצרפתים ויחד עם התגליות של לואיס וקלארק, כמעט להכפיל את שטחה של ארה"ב.

צעד גדול למערב

לואיס פנה לידידו, קצין בשם וויליאם קלארק, שיחלוק איתו את הפיקוד על משלחת המחקר. השניים יצאו ב- 4 ביולי 1804, יחד עם 44 חיילים, אל מעבר לנהר המיסיסיפי, לא לפני שירו בתותח לכבוד יום העצמאות האמריקני. באותה תקופה חלוצית היתה המשימה שלהם משהו שמזכיר את נחיתת האסטרונאוטים על הירח. אמריקה כולה ציפתה אז בדריכות לתוצאות השליחות.

לקח להם 28 חודשים ארוכים להשלים את המשימה, ולהגיע דרך נהר קולומביה אל חופו של האוקיינוס השקט. עם שובם זכו השניים לקבלת פנים של מלכים. הם היו הראשונים שמיפו את שטחי המערב, והיומנים שכתבו מכילים מידע רב ערך על השבטים האינדיאנים שפגשו בדרכם ועל עולם החי בו נתקלו.

במהלך הזמן התבררו כמה עובדות שלא השתלבו בסיפור הגבורה של לואיס וקלארק. כך למשל, כאשר הגיעו השניים לצפון דקוטה הם פגשו שלושה ציידי פרוות שהיו בדרכם חזרה משיטוט באיזורים הפראיים של המערב ואחד מהם, ג'ון קולטר, התבקש על ידי לואיס וקלארק לחזור על עקבותיו ולהפוך למדריכם במסע. קולטר הסכים תמורת תשלום. בפועל, הוא כבר שהה בכל המקומות שהמשלחת

"גילתה" מחדש.

גיבורה אחרת במסע, שדווקא זכתה להכרה, היא אינדיאנית בשם סקאגוואי, שבעלה היה צייד פרוות צרפתי. האינדיאנית ההרה הפכה להיות המתורגמנית של המשלחת והצילה את חבריה לא פעם מהיתקלויות עוינות עם שבטי אינדיאנים שפגשו לאורך המסע. לואיס וקלארק העניקו לאגם גדול בצפון דקוטה את שמה ופסל הנחושת שלה ניצב כיום במקום של כבוד ליד בניין בבירת צפון דקוטה, ביסמרק.

עיר קטנה זו נוסדה ב- 1872 כמחנה שנועד להגן על עובדי מסילת הברזל. שמה, כשמו של אותו קצין פרוסי מהולל, הוענק לה במטרה למשוך למקום מתיישבים גרמנים. בניין הקפיטול בעיר שונה מזה שניתן למצוא בבירות אחרות באמריקה, למבנה אין לו כיפה. אבל, עם 19 הקומות שלו, הוא הבניין הגבוה והבולט ביותר בעיר.

ליד הקפיטול נמצאים הספריה הגדולה של העיר ומוזיאון מעניין, המרכז למורשת של צפון דקוטה, שבו תוכלו לראות כיצד צמחה המדינה בעזרת מוצגים גיאולוגיים מעניינים. המוזיאון, שהכניסה אליו חופשית, מתאר גם את מורשתם של האינדיאנים המקומיים.

בעיר ביסמרק התחלתי במעקב אחרי התחנות שעברו לואיס וקלארק במסעם. תחנות אלה הפכו במהלך הדורות לאתרים לאומיים. עכשיו, יובל ה- 200 למשלחת, נחגגים אירועים לאורך כל המסלול שעברו לואיס וקלארק בדרכם.

האתר הראשון הראוי לביקור בבירת צפון דקוטה, עיירה שנראית כמו שהתנפחה מעבר למידתה, הוא הפארק על שם אברהם לינקולן. הפארק נמצא בפורט מאנדאן, כשמונה קילומטר מדרום למרכז העיר. בפורט מאנדאן, על גדתו של נהר המיזורי, הקימו אנשי המשלחת כמה בקתות ששוחזרו לצורך ההיסטוריה. כאן העבירו אנשיהם של לואיס וקלארק את החורף של 1804 וכאן הם פגשו את המתורגמנית האינדיאנית. גם בעלה נרתם למסע ושימש כאחד ממדריכי המשלחת בדרכם מערבה.

בפארק נמצאת המצודה על שם לינקולן, שבשנות השבעים של המאה ה- 19 שכן בה ביתו של גנרל קאסטר, מכאן יצא לקרב האחרון שלו. ניתן לבקר בבית ולשמוע סיפורים מעניינים למדי, אחד מהם עוסק באשתו שנהגה לחבוש פיאות שנעשו מתלתליו הבלונדיניים של בעלה.

כדי להתנסות בחוויית המסע ירדתי לעבר גדת נהר המיזורי. שם, בתחנה השלישית במסלול המשלחת, ניתן להפליג בספינה שהיא מעין רפליקה של ספינת העץ שבנתה המשלחת במעגן שממנו הפליגה לאורך המיזורי. מדובר בחוויה נחמדה שניתן לשלב בה גם ארוחת ערב.

במהלך ההפלגה או במקומה, אפשר לשכור קאנו, סירה אינדיאנית העשויה מגזע עץ, לחתור בנהר ולהתרשם מקרוב מהנופים שלא השתנו בהרבה מאז מסעם של לואיס וקלארק.

תחנה מומלצת נוספת היא Lewis & Clarck Interactive Center ("המרכז האינטראקטיבי של לואיס וקלארק"), שמציג את המסע מהזווית האינדיאנית של המשלחת, כולל סיפורה של המתורגמנית האינדיאנית סקאגוואי. במקום תצוגה של אביזרי לבוש אינדיאניים אופיינים לתקופה וכרית לנשיאת תינוקות כמו זו ששימשה את המתורגמניתבמסע. אפשר לשמוע מוזיקה אינדיאנית ללמוד קצת על אותה תרבות שכמעט נעלמה.

אפילו רוזוולט התרגש

היעד הבא במסע לגילוי המערב הוא הכפר האינדיאני המשוחזר ב- Knife River. שבטי המאנדאן (Mandans) וההידאטסאס (Hidatsas) חיו באיזור אלפי שנים ללא הפרעות עד שהגיעו "חיוורי הפנים". לא רחוק, ניתן לבקר בשתי אנדרטאות שהוקמו לאחר הביקור של לואיס וקלארק במקום. מקומות נוספים הראוים לביקור באזור הם הפארק של אגם סקאקווה (Sakakawea), והמוזיאון האינדאני "מוזיאון שלושת השבטים" שנמצא בסמוך לפארק.

הנשיא לעתיד תיאודור רוזוולט הגיע לאזור בסתיו 1883 כדי להתאושש מאובדן אמו ואשתו. לימים טען, כי לא היה הופך לנשיא ללא הרושם שהותיר בו הנוף של אדמות דרום-מערב דקוטה, נוף שציידים ומגלים צרפתים הדביקו לו את הכינוי Badlands. רוזוולט ניסה להקים במקום חווה לגידול בקר עם שותפים מקומיים. הניסיון נכשל כלכלית, אבל יצר אצלו יחס אוהד למקום בפרט ולנושא שמירת הטבע בכלל.

הוא האמין שצריך להשאיר את הטבע בטהרתו לדורות הבאים ולא לתת לאינטרסים כלכליים להשתלט על אתרי הנוף. וכפועל יוצא החליט על הקמתן של שמורות טבע לאומיות באיזורים רבים בארה"ב, בעיקר במערב. לפארק הנושא את שם הנשיא רוזוולט מגיעים בנסיעה דרומה על כביש 83 ואחר כך פונים מערב על כביש I-94 עד לכניסה לפארק. השטח המרשים ותצורות נוף מגוונות הפכו אותו לאחד מהפארקים המתוירים ביותר באמריקה.

מרכז המבקרים של הפארק נמצא סמוך לעיירת הנופש מאדורה. הרביו המוזיקלי שמוצג מדי ערב באמפיתיאטרון המקומי מצדיק את השהייה כאן. אם אתם לא חובבי הז'אנר תשמחו להשתכן בעיירה בלפילד הסמוכה ולשלם הרבה פחות.

ממאדורה נכנסים למסלול נהיגה של כ- 58 ק"מ, שחולף על אתרי נוף מגוונים ומרשימים. ב- Painted Canyon ניתן לצאת לטיולים רכובים על סוסים או סתם לעצור ולהתרשם מהגבהות הבנויות שכבות-שכבות שהשמש צובעת בגוונים שונים, ומהנחלים שנראים כמו קמטים וחריצים בנוף.

סביר להניח שבנסיעה תיתקלו בעדר ביזונים, או בכלבי הערבה שכונו על ידי לואיס וקלארק ה"סנאים הנובחים". אלה בעלי חיים הנראים כמו חולדות ומקיימים חיי חברה מאורגנים למדי. הם חיים בחבורות ובונים מעין ערים תת קרקעיות. כאשר מופיעה סכנה הם משמיעים קול המזכיר נביחה ונעלמים במעבה האדמה. שלטים בפארק מדגישים לא לנסות להאכיל את בעלי החיים האלה. הם צריכים להסתפק במה שמעניק להם הטבע, אולי זה חלק מהתפיסה החברתית של היצורים הקטנים.