סוף עידן השסתום המצרי?

אהוד ברק רשם לזכותו עוד כישלון חסר תקדים ובל יאומן. כישלונו זה של ברק הוא הניצחון הכי חשוב, הכי מרשים והכי מסוכן כמובן של מתנגדי השלום במזרח התיכון - ערבים ויהודים כאחד.
אהוד ברק הצליח להחזיר לקהיר את השגריר שהחליף חמישה נשיאים בישראל, את מוחמד בסיוני, שנהיה לחלק מהנוף הישראלי יותר מכל ישראלי אחר. האיש שמסמל בעיקר את ההתעקשות לשמור על גחלת התקווה להמשך הליכה לקראת שלום באזור, מבלי "להסתייע" במלחמה מקיפה נוספת.
כן, החזרתו של בסיוני מסכנת את מעמדה של מצרים ושל העומד בראשה, חוסני מובארק, בתור שסתום כמעט יחיד, שעוצר מפני הידרדרות אזורית למצב של התלקחות מקיפה, שתחזיר את כולנו שנים רבות אחורה. הסרת שסתום זו מסוכנת ביותר לכל המדינות באזור, ועשויות להיות לה השלכות מיידיות, מתגלגלות ומצטברות, כמעט בכל מישור ותחום.
עכשיו ניצב סימן שאלה מעל התפתחותו של תהליך הפיוס והשלום, והשתלבותה של ישראל באזור. הצעד שעשה היום מובארק מבטל, אם לא יותר מזאת, את מעמדה המיוחד של מצרים ואת האפשרות כי תמשיך למלא תפקיד מרכזי באזור כולו. במקביל, הדבר יעמיד במבוכה קשה מדינות ערביות אחרות, ובמיוחד את ירדן. אין לי ספק כי היא תמהר ותקרא לשגריר שלה לחזור לרבת עמון.
החזרת השגריר המצרי לקהיר תביא להקשחת עמדתן של מדינות ערב ואף להעלמת עין, אם לא לעידוד ברור, בכל הקשור לפעילות החיזבאללה וארגונים אחרים, לרבות ארגונים פלסטיניים. הדברים עלולים להתפתח לכך שהאזור כולו יחזור למצב מסוכן, בכל תחום.
במישור של היחסים בין ישראל והפלסטינים, החזרת מוחמד בסיוני בהחלט תביא להרחבת ולהעמקת העימותים, שיגיעו לדרגות שלא ידענו בעבר. זאת בהעדר המייצב המצרי, שפעל גם להרחיק את ערפאת ואת הפלסטינים מחיקן של מדינות ערביות ואחרות, כגון סוריה ואיראן.
ובאשר ליחסים בין ישראל והעולם - אין ספק כי החזרת השגריר המצרי היא מסר ברור למדינות באירופה וביבשות אחרות. מסר שיביא לתגובות בתחום הדיפלומטי והכלכלי, ויהיו לכך השלכות על מעמדה הבינלאומי של ישראל.
אחד המישורים הכי רגישים והכי פגיעים בהקשר זה הוא המישור הפנימי ישראלי. וכאן מדובר, בעיני, ברעידת אדמה נפשית קשה ביותר. המכה הקשה מכולן: התקווה הגוועת, החלום שנגדע. מדובר בזעזוע נפשי ולאומי אדיר. בשנים שהלכו לריק. שלא לדבר על המחיר הכבד שכבר שולם, ועל זה שעוד ישולם.
החזרתו של בסיוני, שאולי תתארך ואולי תביא שגריר מצרי אחר, הרבה פחות מנוסה וידידותי, מהווה אכן נקודת מפנה מסוכנת במזרח התיכון ובאזור כולו. כאמור, היא תביא לבטח לחזרתו של השגריר הירדני לרבת עמון. גם אם לא תתארך שהייתו של בסיוני, מצרים לא תוכל להחזירו בלי הישג ברור וגדול.
רק דבר אחד עשוי לעצור את ההידרדרות: ועידה אזורית או בינלאומית מיידית, שתתכנס רק לאחר שאהוד ברק יבטיח כי היא תישא פירות (וברור ומובן איזה פירות). אני בספק אם ברק מסוגל לכך. הרי הוא רב אלוף של כישלונות. הוא גדול הכישלונאים באזור.
הדבר המעציב והמאכזב בכל הסיפור הוא שברק לא תכנן את ההידרדרות, ואף לא התכוון להביא אותה. זוהי הטרגדיה האמיתית. הטרגדיה של כל עמי האזור. אך בעיקר שלנו, כאן בישראל.


לוטפי משעור, עורך העיתון בערבית "א-סינארה"