סה לביא

בפעם האחרונה שריאיינתי אותו, ישבה איתנו בסלון בתו הקטנה אלה, 4, ושיעשעה אותנו. בינתיים נפרד לביא, אוטוטו 50, מאשתו הרביעית, אוולין, שעברה להתגורר במקום אחר יחד עם אלה. נדמה שאת החום המשפחתי מחליפה עכשיו כוסית העארק שעומדת מולו.

לביא הוא איש חם ואוהב, לשונו מתובלת מטאפורות וציטוטים מהמקורות, וכשהוא כועס על עוולות קטנות, חרצובות לשונו מותרות. את עקבות השבץ הקל בו לקה לפני כשבעה חודשים אפשר לראות בחלק הימני של פניו. "למרות האירוע", הוא אומר שוב ושוב כמנטרה, "ההצגה חייבת להימשך". והוא שחקן בדם, שהרזומה שלו הוא תעשייה שלמה. אוסף התמונות שבביתו מחליף דמויות ומשנה פנים, מתחקה אחר ההיסטוריה שלו מגיל 24, אז נטש את קריית גת, עד לדמות הרבי המכובד ב"החצר" של ערוץ התכלת (ב', ה' 19.30, 22.00). רק בשנה החולפת הספיק לביא להיות ראש מחלק תישאול, רב פקד תורג'מן ב"תיק סגור"; נתן, האב הנוטש ב"אהבה מעבר לפינה" (ערוץ 2, א'-ה' 19.15); ופרופ' בכור, מנהל מחלקת קרדיולוגיה ב"טיפול נמרץ". על אלה הוגשה מועמדותו לטקס "מסך הזהב", ועכשיו הוא מצטלם לסרט בשם "שושלת שוורץ", של שמואל הספרי, שם הוא ראש בית דין רבני, שהיה בעבר חילוני.

הישגים מרשימים...

"תבדקי ברשימה כמה שחקנים קולגות שאני אוהב ומכבד מועמדים על ארבעה דברים. הייתי מועמד שמונה פעמים לאוסקר השחקן בקולנוע, מתוכן קיבלתי פרס שלוש פעמים: ב-94' על 'שחוק', ב-96' על 'קרקס פלשתינה' וב-98' על 'נשים'. הנה, שלושתם פה, כבר החלידו".

אתה בטח סובל מפיצול אישיות בגלל הקצב בו אתה מחליף דמויות.

"אני מברך על ההזדמנות שאלוהים זימן לי, לשחק מגוון רחב של תפקידים שכולם קשורים לנשמה שלי ולאמת שלי. נקשרתי אפילו אל רבה עזריאל, שהוא בכלל אשכנזי ובא מעולם אחר ממה שאני גדלתי בו, כי הדת היא של כולנו, אלוהים הוא של כולנו. אני רואה את הבן והבת שלי שיושבים איתי, אין 'אבא פיפי', אין 'אבא רוצים לאכול', הם נתקעים על הסידרה הזו ולא זזים. זו סידרה עם תכנים אחרים, עם נשמה אחרת, להבדיל משאר הסדרות שעשיתי, ובמחילה מהן. כשאנחנו רואים את האנשים האלה ביום יום, אנחנו חושבים עליהם כעל זורקים אבנים וצועקים 'שאבעס', אבל יש שם עולם עם הרבה אהבת אדם, כבוד, סבלנות וסובלנות, והלוואי שעם ישראל יזכה לקצת עדנה וחמלה.

"הלוואי שנירגע קצת ונחשוב על איך אנחנו עושים טוב לאנשים אחרים ולא רק לעצמנו. זו הסיבה שאני מודה לאלוהים שזיכה אותי לעשות את דמות הרבה. 200 שחקנים התמודדו על התפקיד, וכשקיבלתי אותו הייתי בעצמי בהלם. שאלתי את אבי כהן הבמאי: 'מתוך כל השחקנים האשכנזים, דווקא אני קיבלתי את התפקיד?', והוא ענה: 'אתה היחיד שיש לך אור בעיניים'. אני מודה, זו היתה אחת העבודות הכי קשות שעשיתי בחיי, טכנית, פיזית ונפשית. רבה הוא איש עם הרבה חוכמת חיים, רגישות ותובנה. הוא לא גאון גדול בתורה, אבל המילה שלו מקבילה לזו של הרבי מלובביץ', שזכיתי לעמוד מולו עם אמא שלי ב-92', אחרי הגמילה שלי (מסמים)".

אתה חוזר ל"אהבה מעבר לפינה", שם אתה נתן, בעל פיצרייה כושלת, שנטש את אשתו ושתי בנותיו בגלל קשיים כלכליים. מה עכשיו?

"אני מגיע ליישר את ההדורים, כהרגלי. נתן עוזב וחוזר אחרי הרבה מאוד פרקים, בדיוק כמו עמוס לביא בחיים. כשאתה עושה טעות ומודה בה, הרבה יותר קל לקבל אותך חזרה".

כשאנחנו חוזרים לדבר על האירוע המוחי שעבר, הוא אומר: "עברתי הרבה דברים בחיים, אבל לא צריך לתת לזה להשפיע, צריך לעשות ולתקן".

מה תיקנת?

"עצם זה שלא נפלתי ולא נשברתי ברוחי, ואחרי שבעה חודשים אני חוזר לעצמי, תודה לאל, ומתחיל עוד מעט חזרות בתיאטרון באר שבע על הצגה חדשה שנקראת 'פוטו בגדד'".

ובכל זאת, אתה סובל ממוגבלות כלשהי?

"לא חזרתי לעצמי במאה אחוז. אחרי הראיון שהיה לי עם מיכל זוארץ בטלוויזיה, מישהו בא ואמר לי שעדיין רואים את העקמומיות בזווית הפה שלי. האמת, גם אני ראיתי את זה בשידור של טקס האוסקר, כשחילקתי פרס. הייתי בהלם. חשבתי שזה כבר עבר, אבל לא. זה כנראה לוקח זמן. המוגבלות היא בקופסה שלי. לפעמים בחוסר הביטחון, לפעמים חסרים לי הריכוז והשקט הדרושים לי כשחקן. אבל בגלל שינקתי חלב מאמא שלי עד גיל שנתיים, זה נותן לי כוח להמשיך".

יש בך משהו אדיפלי?

"אני לא אדיפלי, אני איש אוהב. היא נתנה לי הכל. היא לימדה אותי לאהוב ולהבין. היא קלטה את הראש שלי בלי שאגיד מילה. אמא שלי לימדה אותי הכל תוך כדי החיים, בלי לעצור ולהגיד 'שב, תלמד'. היא היתה שופכת אחרי מים כשהייתי יוצא, וזה הכוח שלי".

בניגוד לתלאות שעבר בחייו, ב"תיק סגור" היה לביא בצד השני של המתרס, כראש מחלק תישאול. "זה היה אחד התפקידים שעשו לי תפנית בחשיבה לגבי העבודה כשחקן", הוא אומר. "פתאום הייתי צריך להיות עמוס לביא שומר חוק, במקום פורע חוק. נדרשתי לדיוק רב, כשלי עצמי יש ספרייה של תיקים במשטרת ישראל. נתפסתי עם הרואין על השולחן והייתי עצור על אלימות ועל תקיפת שוטר, פעם כשלא נתנו לי לראות את הילד שלי. ופתאום אני זה שעוצר. כל כך שמחתי להיות בצד הזה של תורג'מן. היה לי יותר קל להבין את המצבים שנקלעתי אליהם פעם".

השנה היית מועמד בטקס האוסקר הישראלי לשחקן משנה על "עלילה" של עמוס גיתאי.

"'עלילה', על פי 'מחזיר אהבות קודמות' של יהושע קנז, הוא סרט שנעשה בהרבה אומץ. סרט שמראה את תל אביב הכואבת והפגועה של היום, אנשים בודדים שמנסים להתחבר אחד לשני וזה לא מצליח להם. אני חושב שגיתאי הוא איש מאוד מיוחד. הוא הגיע לגדולי הפסטיבלים בעולם, אבל כאן לא אהבו אותו משום מה".

יש לך שם סצינות סקס נועזות עם יעל אבקסיס. פעם ראשונה שהיא בעירום.

"חזי שוכר חדר מיוחד כדי לממש את הפנטזיות המיניות שלו עם גבי. עשיתי לפחות שלוש סצינות סקס מרגשות בקולנוע, ומחלקן אפילו היה קשה לי לקום. בסקס זה מאוד גבולי ומורכב. כל מי שחושב שהקהל רואה אותך מזיין, שיידע שזה לא כמו שזה נראה. במקרים נדירים קורה שעומד לך, ברוב הפעמים הזין נהיה לך בוטן, אפילו גרעין".

למה נפרדת מאוולין?

"על זה אני לא מדבר. נשים לא מבינות הרבה בממלכות. בשחמט המלכה עושה מה שהיא רוצה, אבל אם אין מלך, זה מט ונגמר המשחק. אתן מלכות ממילא, נשים חזקות, אבל דעתכן קלה... כך כתוב, לא?".

יש לך ארבעה ילדים, יסמין, דנה, ליר ואלה, מארבע נשים שונות.

"מלא פרחים וקדיש, אני מסודר. מאז שחזרתי מהגמילה בטולוז בדרום צרפת, נולדו לי עוד שלושה ילדים משלוש נשים שונות. אחרי כל מה שעברתי. כל הגיהנום, כל הקריזים, כל הבתי סוהר, כל הגמילה. זה תיקון".

כמה שנים אתה נקי מסמים?

"14 שנה ושלושה חודשים. ב-2.7.89 עליתי למטוס לנקות את עצמי. הייתי במצב של פגר, 10 ק"ג פחות מהיום. הייתי רוח. הייתי נופל".

ככה אתה זוכר את החודשים והימים?

"יש דברים שחייבים לזכור".

יש לך עוד פחד לחזור לסם?

"סם זה ראשי תיבות של סוף, מוות. אני לא חוזר לשם. אני רוצה לחיות".

מה אתה אומר על מצבו של אסי דיין?

"את יודעת מה אומרים? עדיף שיקנאו בך מאשר שירחמו עליך. וקשה לי לראות בן אדם כל כך מוכשר, שהדרך היתה סלולה בפניו, מידרדר ככה. הרי הוא בן של גנרלים מנהלל, לא כמוני מקריית גת. עם כל מה שעברתי, אני לא מסוגל לראות בן אדם כמו אסי, שהכל היה לו כבר על הצלחת. אני מקווה שיום אחד הוא יתעשת ויחזור לעצמו".

מה זה אומר להזריק שישה גרם לווריד (כך התוודה דיין)?

"זה הגיהנום בכבודו ובעצמו. זה מלאך המוות עומד מולך ואומר לך 'יאללה בוא'. זו התמכרות טוטלית שגומרת לך כל חלקה טובה שאלוהים נתן לך. בשביל זה אין לי מה לעשות שם. תמיד לפני ראש השנה, כשאני הולך ברחוב, אני מרגיש באנשים איזושהי הרמוניה. פתאום האנשים מברכים אחד את השני לשנה טובה ומתוקה. למה לא נאמץ את זה?".