סינגפור יוצאת לחופש

סינגפור, שהצטיירה תמיד כמדינונת שמרנית בה אורב קנס על כל שעל, משתנה לאט לאט. היא עדיין מדינת חוק, אבל מנסה לשכנע את העולם שהיא מקנה לאזרחיה יותר חופש ומוכנה לוותר קצת על הנוקשות בשביל עוד הכנסה נדיבה מתיירות. אפשר כבר לקנות בה מסטיקים - אם כי רק בבתי מרקחת - בקרוב יתחילו לשדר כאן את 'סקס והעיר הגדולה', ואפילו ההומואים והלסביות המקומיים, שנאלצו עד לא מזמן לחיות במחתרת, זוכים ליותר חופש.

"לפני עשר שנים היה מועדון אחד לגייז, ועכשיו יש שבעה", אומר הומוסקסואל סינגפורי. "המשטרה כבר לא מתנכלת אלינו, כנראה בגלל מה שקוראים 'הדולר הוורוד'. ועם זה, יחסי מין חד-מיניים הם עדיין עבירה על החוק וגוררים עונש של 20 שנות מאסר".

הדולר הוורוד, הכסף שמוציאים הומואים ולסביות בחנויות הבגדים ובמוקדי הבילוי, הוא אכן אחת הסיבות לחבל הקצת יותר ארוך שמשחרר השלטון, בעיקר אחרי המשבר הכלכלי שפקד את דרום-מזרח אסיה על סף סוף המילניום ומשבר הסארס שפגע מאוד בתיירות.

בתי איכרים הפכו לברים

יצאנו בחסות משרד התיירות הסינגפורי לסיבוב ברים לילי, עם פיטר, חיית לילה שמנהל אתר אינטרנט עם המלצות למקומות בילוי. זה התחיל בשבע וחצי בערב בצורה מינורית, ונגמר בצורה פרועה ביותר בשלוש בבוקר. בבר הרביעי נשברנו ועברנו ללימונדה תמימה. הנה כמה המלצות:

סימטת אמרלד, היוצאת מהרחוב הראשי אורצ'רד, לא הרחק מתחנת הרכבת Somerset, מציעה רצועה של ברים ופאבים אפלוליים, עמוסים מאוד בעיקר בסוף השבוע. No. 5, בבית מספר 5, מעוצב בסגנון פראנאקאן, שמקורו בסינים שהתיישבו במלזיה וספגו תרבות מלאית.

הבתים בסימטת אמרלד הם בתי איכרים סיניים ששופצו והוסבו לברים. בתוך Alley Bar עברה פעם סימטה, אבל עדיין אפשר לראות ממנה את הבתים השכנים. המוסיקה כאן היא בעיקר אמביינט, והמקום הומה הרבה זרים, אבל גם לא מעט חבורות של יאפים מקומיים.

למרות אווירת השינוי, פרסומת ענק לקונדומים בתחנת אוטובוס היא לא דבר רגיל כאן. גם לא זוגות של גייז לבושים בקטיפה הפוסעים לעבר ה-Backstage, בר הומו-לסבי שדגל הקהילה מתנופף עליו בגאון. "אין לנו בעיה לקבל גם לקוחות סטרייטים, כל עוד הם פתוחים לקבל אותנו", מסביר המנהל יאנג.

 One Nite Stand Comedy Bar, שנמצא בקלארק-קי, לאורך נהר סינגפור, הוא הקומדי-קלאב היחיד בסינגפור, ובין לקוחותיו הרבה בריטים ואוסטרלים. בימים רביעי עד שבת האחרונים בכל חודש מתקיימות במועדון הופעות של קומיקאים אורחים מאנגליה ואוסטרליה. בכניסה תיאלצו לוותר על 50 דולר סינגפורי לאדם. בערבים אחרים אפשר לצפות כאן במשחקי כדורגל על מסך גדול ולהרוות את הצימאון בבירה. אדריאן, המנהל האנגלי של המקום: "בערבים שבהם יש הופעות זורמת כאן אנרגיה מעניינת, כי מגיעים גם סינגפורים וגם זרים. לפעמים אתה רואה את האנגלים מסבירים את הבדיחות לסינגפורים, כי לא כולם מבינים את ההומור".

רעבים? בכל האזור הזה אפשר לאכול אוכל מלאי, אינדונזי והודי בדוכני רחוב אותנטיים, ובזול. וזה גם טוב.

קוראים לזה ערבי בנים

מלון פולרטון המפואר היה פעם בית הדואר המרכזי של סינגפור. הבר המהודר שלו, Post Bar, הוא יעד לצפונבונים, וכל אורחיו נראים כאילו יצאו זה עתה ממגזיני האופנה או ירדו ממסוק שהוביל אותם לפגישת עבודה קצרה. ניזאר, הברמן: "יש פה המון דוגמניות ואנשי תקשורת מקומיים, בעיקר בסוף השבוע, וגם לא מעט אורחים מהמלון". בירה עולה כאן 13-12 דולר סינגפורי, ורוב המשקאות 17-4 דולר. בהחלט לא מומלץ לתפרנים וללובשי בלויים.

לא הרחק נמצא 'אמברגו', בר צ'יל-אאוט השוכן על הטיילת שלאורך הנהר ומתאים מאוד לרומנטיקנים שביניכם, במיוחד אם תתפסו מקום בכורסאות האדומות מתאורת הנרות. בקומה שמעל שוכן Centro, מועדון שבו התקיים ביום הסיור שלנו ערב גייז. 600 איש, מוסיקת האוס, תאורה סגולה ובמה מלאה באנשים שרוקדים בטירוף. "אנחנו קוראים לזה 'ערבי בנים' ולא מזכירים את המילה גייז, אחרת נהיה בצרות", מסביר אחד המארגנים.

בשאר ימי השבוע המקום סטרייטי למהדרין ובשישי-שבת עמוס מאוד. יום שלישי הראשון בחודש מוקדש ללסביות. בכניסה יצפו לכם סלקטורים, שלא יאשרו כניסה לבליינים משלומפרים. סנדלים או נעלי אצבע בוודאי מחוץ לתחום.

מסע בעקבות רוחות

חברת Journeys המקומית, שהוקמה על-ידי היסטוריון צבאי וכמה משוגעים להיסטוריה ותרבות, החלה לפני כחודש להוציא סיורים מצוינים המזכירים את אלה של החברה להגנת הטבע. כל אחד מהסיורים עוסק בנושא אחר. הצטרפנו לסיור הלילי בצ'יינה-טאון, שנמשך כשעתיים והתחקה אחרי בתי הזונות הסיניים שהיו במקום בסוף המאה ה-19. שמענו, בין השאר, סיפורים על לקוחות, פרוצות ורציחות ליליות מסתוריות שהסעירו את התקופה.

סיורים נוספים: נהר סינגפור, מסע בעקבות רוחות שמסתיים בלילה בבית-קברות, סיור בחלק ההודי של העיר, ועוד. 15 דולר לאדם.

'המרכז למורשת הסינית' הוא ללא ספק יעד חובה למי שמנסה להבין מאיפה באו התושבים הסינים של סינגפור. במוזיאון תמצאו שיחזור של בית סיני מסורתי, תמונות ישנות והסברים מעמיקים על הרקע של המהגרים הסינים. המוזיאון עוסק גם בתופעות כמו זנות, סחר בבני-אדם, הימורים, פשע וסמים, שהיו נפוצות מאוד בסינגפור בתחילת המאה ה-20. בתערוכה מוצבים מסכים המקרינים עדויות של בני התקופה על חייהם, סטייל עמוד האש. המסכים, אגב, מוצבים במיקומים יצירתיים, למשל בתוך מחבתות עגולות. מומלץ.