היומנאים
והפעם: תיכוניסטית נגד תרבות הצריכה המערבית, נשואה שבוגדת בלי הפסקה אך לא שוכחת להרגיש אשמה וחובבת טיולים מלאת השראה. בואו להכיר מקרוב את היומנאים הישראלים
הבלוגרית: צליל א', תיכוניסטית לא רגילה בעלת נפש פובליציסטית מבריקה ולב אמיץ שאינו פוחד לחשוב ולבקר את המתרחש סביבו.
הגדרה עצמית: "יום אחד כל בני האדם יהיו שווים, המשקים המתועשים יסגרו, נשים ירוויחו כמו גברים, כריתת יערות הגשם תיעצר, תאגידי הענק יפורקו, החינוך יהיה בחינם, האמנויות יהיו חופשיות, רדיוהד יבואו לארץ ויהיה שלום עולמי. בינתיים אני אכתוב".
מצב הרוח: עוקצני ובוגר.
מרכיבים: נשיכות מחאה כנגד מוסדות השלטון, קריאות נרגשות לשרת החינוך, חוויות לקראת הגיוס, זעם על מכונת הרייטינג והצרכנות המערבית ויש גם הפסקות לקומיקס, חיבה עזה לשירה, אמנות והווי משפחתי.
ציטוט אופייני: "מתחילת שנתך ה- 16 מתחילה המדינה, בטפטוף קבוע אך חסר רחמים, להציף אותך בניירת. טופס קבלת תעודת זהות, טופס ירוק, תאוריה, חשבון בנק - אם לרגע נדמה לך שזו סתם מקריות שפתאום יש לך הרבה שטויות בירוקרטיות להתעסק בהן, די במהרה אתה מבין שטעית ובגדול. עוד בכתה י´ אריק והחבר´ה שולפים אותך מספסל הלימודים של לימור (המזיק ליציבה וגורם לעקמת, ברוב המקרים) במקרה הרע, או מהמחששה במקרה הפחות רע, ונותנים לך בעיטה בתחת היישר לעולם המבוגרים"
ציטוט אופייני 2: "לא היה עוד שום צבא באופק, שום אהבה ברקע, ימי התיכון והדשא בשמש נראו כעומדים להימשך ולהימשך כאילו מישהו שכח לעצור. בסתיו ובקיץ הקפיאו אותנו בכתות ובחורף כלום לא השתנה, פשוט הוספתי עוד שכבות חיצוניות למה שהיה בפנים. החורף הזה הגעיל אותי, הגשם לכלך אותי ולא שטף, כל האנשים דהו למן רקע מטופש שמחבק את עצמו ומתלהב מהשמים ואני שנאתי אותם לפרקים - אם בכלל יכולתי להוציא מעצמי רגש כזה. מוזר. התרחקתי כ"כ וזה כאילו לא היה, אני נזכרת בכל כמו בסרט ישן".
אבני דרך: Take Off This Uniform, אימת ה-צ´, או - למה אני שונאת מיליטריזם חלק א, לדפוק את הראש בפרסקו, מה זה יום? שלושה תסריטים, You´re standing on my neck, האלכימאי, הפמיניסטית והקומבינטור
2. שם הבלוג: חטאים
הבלוגרית: איריס, 35, נשואה מזה עשור, מגדלת בעל, שני ילדים וכלב. מכורה לבגידות ולריגושים.
הגדרה עצמית: "מלאת חטאים. עושה שטויות"
מצב הרוח: חרמן ומבוהל.
מרכיבים: סקס, רגשות אשם וסקס.
ציטוט אופייני: "גם עם הבוס שלי שכבתי, היה נחמד מאוד. זה היה בסוף שנת המס ונשארנו להכין דו"חות עד אמצע הלילה וכבר שנינו ממש קרסנו מרוב עייפות ולחץ. פתאום הרגשתי חרמנית נורא, ובגלל שידעתי שהוא שם עלי עין מאז שהתחלתי לעבוד אצלו (לא סתם הוא העסיק אותי) החלטתי להשתלט על העניינים ולהשכיב אותו. עד היום אנחנו מתבדחים על זה שהזדיינו על דו"חות המס של שנת 2001"
ציטוט אופייני 2: "אבל פתאום, ממש דקה לפני שגמרתי, הבן הקטן שלי, אז אני חושבת בן שלוש וקצת, פתח את דלת חדר השינה (לא נעלתי) וביקש לשתות. ראיתי שהוא לא מבין מה קורה ואני לא חושבת שהוא ראה שזה מישהו אחר במיטה של אבא שלו. בכל מקרה - האורגזמה נתקעה לי בגרון. מאז אני מקפידה לנעול את הדלת כשאני שוכבת עם זרים בבית".
אבני דרך: קריאה אקראית היא שם המשחק.
3. שם הבלוג: מיקרו קוסמוס - העולם שלי בזעיר אנפין
הבלוגרית: חמדה גלעד, חובבת טיולים וכתיבה, מטיילת בין העולמות, נושמת לאט, מלטפת מחשבות ומשתדלת למצות את הרגע.
הגדרה עצמית: "מילים כמו 'מיקרו' ו'זעיר אנפין' קצת מפחידות אותי בקטנטנות שלהן, ולכן בחרתי דווקא להשתמש בהן, כדגל, לנפנף אותן במין הפוך על הפוך, כאילו רוצה לצעוק שלא, לא קטן הוא העולם שלי, לא זעיר ולא נעליים, ובכלל מה לי ולצרות עולמן של הנמלים. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מנסה לבלוע את כל העולם, לכבוש אותו ברגליים, צעד אחר שעל, ובראש, תחום אחרי שטח, ונושא אחר נושא. לפעמים נדמה לי שהצליח לי".
מצב הרוח: רך ואופטימי.
מרכיבים: סיפורי מסע מצולמים ומרתקים מרחבי העולם , מאגר מרשים של אגדות, סיפורים, אנקדוטות מנפלאות הרשת ופרוייקט מיוחד ומקסים שצובר תאוצה מאות לאות.
ציטוט אופייני: "לפני כמה חודשים, הגשמתי חלום של שנים, ושחיתי בים בגשם. כירושלמית, שבכלל ים זה משהו מיוחד בשבילה, תמיד תהיתי איך זה ירגיש, להיות בתוך המים, כשמלמעלה נשפך מבול כמו בימי נוח. בטהיטי, בבורה-בורה, ניתנה לי ההזדמנות לסמן וי על החלום. צפתי לי בתוך לגונה מדהימה, במים חמימים, ובשמיים מישהו פתח את השיבר. צחקתי ונהניתי מהגשם הזה כמו ילדה קטנה, ולא יצאתי מהמים עד שהוא חדל".
ציטוט אופייני 2: "ההודים מאד טולרנטיים בקשר לבעלי חיים, ללא יוצא מן הכלל, בגלל האמונה הדתית שלהם.
הם לא נוקטים שום פעולה כנגד שום בעל חיים, ובכלל זה גם זבובים, יתושים, דבורים, ציפורים, נמלים... אם ירססו כאן איזה זבוב, זה הרי יכול להיות סבא שלהם או דוד שלהם, על פי מסורת גלגול הנשמות.. וכך אתה מוצא אתה עצמך חולק את מזונך עם כל הטבע החי ורוחש מסביבך.. עם הזבובים הייתי יכולה עוד להסתדר איכשהו, אם הם היו מבטיחים לי שלא התבוססו לפני דקותיים בתוך הררי הצואה שברחוב".
אבני דרך: יומן חובק עולם, שעת סיפור
קריאות מהירות לסיום:
לפנייה לכתב/ת 
