נשיאים חצובים בהר

תארו לכם שבהרי תמנע היו חוצבים את פרצופיהם של הרצל, בן-גוריון, בגין וגולדה מאיר, בגודל של 20 מטר מרובעים מקצה הסנטר עד הגבות. קרוב לוודאי שהדבר היה מעורר בארץ מחלוקת אדירה על האלהתם של בני התמותה האלה, שבסך הכל בנו מדינה חדשה יש מאין. זה בדיוק מה שקרה בהר ראשמור בדרום דקוטה. פסל בשל בורגלאם קיבל פנייה להנציח בפסלי ענק את גיבורי המערב הפרוע, מהקצינים המפורסמים לואיס וקלארק ועד בעל הקרקס באפלו ביל.

במקום זאת החליט בורגלאם להירתם לפרוייקט הרבה יותר יומרני: הוא הנציח על סלעי הגרניט שבבלק היל ("ההרים השחורים") את דיוקנם של ארבעת הנשיאים הגדולים בתולדות ארה"ב: ג'ורג' וושינגטון, לוחם העצמאות הגדול והנשיא הראשון; מנסח החוקה האמריקנית המתקדמת תומאס ג'פרסון; הנשיא בתקופת מלחמת האזרחים ומי שביטל את העבדות, אברהם לינקולן; ותיאודור רוזוולט, שיזם את הקמת תעלת פנמה ושבימיו הפכה ארה"ב למעצמה עולמית.

יעידו על עוצמה

אחיינו של תיאודור רוזוולט, פרנקלין דלאנו רוזוולט, בירך בזמנו בהתלהבות על פרויקט הפיסול העיצום. הוא ואחרים האמינו שלא בטוח שגורדי השחקים של ניו-יורק ושיקגו יישארו בעוד אלפיים שנה כשרידים של המעצמה האמריקנית, אבל פסלי הנשיאים יישארו לדורות ויעידו על עוצמתה של אמריקה, לא פחות מאשר הפירמידות מעידות על גדולתה של מצרים הפרעונית.

העבודה החלה ב-1927, כשהפסל כבר היה מעבר לשישים. הוא נפטר עוד לפני שהפרוייקט השגיא הזה הושלם. בנו השלים את המלאכה, במהלכה פוצצו כחצי מיליון טונות של אבנים וסלעים באמצעות דינמיט. חומר הנפץ הזה היה למעשה המעצב הראשי של ההר. בסרט המוקרן במרכז המבקרים המרשים בכניסה להר ראשמור, נראים השלבים השונים של חיתוך ההר ועיצובו המדוקדק מחדש. העובדים שנראו כנמלים על אפם של הנשיאים, הפכו לגיבורי המבצע הפיסולי הזה שהסתיים ב-1941.

לבוא בערב

להר ראשמור מומלץ לבוא בערב, לקראת השקיעה, ולהתבונן בהצגה ובסרט המוקרנים באמפיתיאטרון במקום ולאחר מכן לשאוג עם כולם בהתלהבות כאשר האורות נדלקים באחת ומאירים את פרצופי הענק של הנשיאים. כדאי בהחלט לפקוד שנית את המקום למחרת ולצלם את פסלי הענק מזוויות שונות. ממילא כרטיס הכניסה לחניון שמחירו דולר, טוב לשנה שלמה.

אפשר לצלם את הפסלים מהכביש העובר ליד ההר, ואת הנשיא וושינגטון מהפרופיל הניבט לעבר הנוסעים במעלה ההר. כדי להגיע למאונט ראשמור עולים על כביש 85 הנוסע דרומה עד העיירה ספירפיש (Spearfish), הממוקמת בכניסה לקניון מדהים הנמתח לאורך כשלושים קילומטר. הקניון והעיירה נקראים על שם שיטת הדיג העתיקה של האינדיאנים בני שבט הלאקוטה שדגו בעזרת חניתות.

הינומת הכלה

הצוקים הנישאים, על עצי הענק שעליהם, שמשני צדי הדרך, מרשימים בעיקר בעונת הסתיו. מעניין לציין שבמפל המים "הינומת הכלה" שבקניון, צולמה סצינת הסיום בסרט "לרקוד עם זאבים" של קווין קוסטנר. בנוסף, קארי גרנט נמלט מרודפיו כשהוא מטייל על פרצופי הנשיאים בסרט "מזימות בינלאומיות".

כאילו שפסלי הנשיאים הענקיים לא מספיקים למבקרים, באותו אזור מוקם כבר במשך עשרות שנים פרוייקט יומרני לא פחות, הר שלם המעוצב בדמותו של הצ'יף האינדיאני קרייזי הורס. האתר נמצא במרחק של 27 ק"מ מפסלי הנשיאים שבהר ראשמור, על כביש 385, היוצא מעיירת ההימורים הייחודית דדווד (Deadwood), הידועה בעבר הפרוע שלה מתקופת "הבהלה לזהב".

כמו המערב הפרוע

בשנים ההן נהרו למקום אלפי הרפתקנים שהפכו טרף קל לפושעים מקומיים ולדמויות ציוריות כמו ג'יימס באטלר ו-וויילד ביל היקוק, שנהרג בסופו של דבר בקרב אקדחים ונקבר לצד אהובתו, הפרוצה החלוצה קלמיטי ג'יין. פושעים מפורסמים קבורים בבית הקברות של העיירה, שעיקר פרנסתה היום היא הימורים.

כדי להגיע להר המעוצב, הקרוי על שמו של הצ'יף האינדיאני "הסוס המשוגע", ממשיכים על כביש 385 לכיוון העיירה קאסטר (Custer), הקרויה על שמו של המצביא המפורסם. אירוני למדי שהפסל הגדול מהחיים, מוקדש דווקא לאותו גיבור אינדיאני שהצליח להשמיד גדוד פרשים אמריקני שלם והמצבה הענקית לזכרו גובלת בפארק המוקדש לגיבור הטראגי גנרל קאסטר, שלא השכיל להבין את החשיבה האינדיאנית ושילם על כך בחייו.

גם ביטוי אנדיאני

ההר החצוב נולד ב-1937, כאשר מנהיג האינדיאנים משבט סושראה ראה את השלבים הראשונים בחציבת אתר הנשיאים בהר ראשמור פנה אל הפסל קורצאק ציולקובסקי וביקש ממנו לחצוב פסל ענקי שיגרום ללבנים להבין שגם לאינדיאנים היו גיבורים דגולים. ציולקובסקי החל בפרוייקט ב-1948. הוא הפך את ההר הסלעי לפסל גדול של מנהיג האינדיאנים, מגיבורי הקרב בליטל-ביג הורן. הצ'יף האינדיאני נראה מצביע בחניתו אל השמים בעודו רכוב על סוס צוהל גזעי.

הפסל עדיין לא הושלם. לפי קצב הבנייה העכשווי, הוא יושלם אולי בעוד 50 שנה, אבל גם העבודה שנעשתה עד היום היא מדהימה. ההר נחתך באמצעות מאות פיצוצים ולא פחות משמונה מיליון טון של פסולת סלעית הוצאו ממנו עד היום. הפסל הסופי יהיה גדול מהפירמידות המצריות. אורך זרועו המושטת תגיע לבדה לאורך של 200 מטר ולא פחות מ-6,000 בני אדם יוכלו לעמוד עליה בו זמנית.

והדמעות זולגות מעצמן

עיצוב הפנים של הצ'יף האינדיאני הושלם רק לפני חמש שנים. הפנים נעשו באופן שמאפשר מדי פעם לדמעות לזלוג עליהם. מדובר, כמובן, באשליה אופטית הנגרמת בגלל השימוש בסוגי הסלע השונים. מצד שני, ייתכן שהצ'יף בוכה על הקצב האיטי של התקדמות העבודה.

הפסל המקורי נפטר מזמן ועשרת צאצאיו ואשתו ממשיכים בפרוייקט המגלומני בלעדיו. את הפיצוצים שחוצבים את הפסל חוגגים מדי פעם באירועים שונים. במקביל הפך המקום למרכז מבקרים לאמנות אינדיאנית שיצרו שבטים שונים. בהמשך הדרך, על כביש 385, אחרי העיירה היל סיטי (Hill City) נמצאת הפנייה שמובילה להר ראשמור ולעיירה החמודה קיסטון (Keystone).

מקום לינה

הפנייה המשמשת כמקום לינה למבקרים הרבים באתר פסלי הנשיאים. כביש A יוביל אתכם מהעיירה אל הפארק המרשים לזכרו של גנרל קאסטר, שהיה ודאי מתהפך בקברו לו היה יודע שהפסל הענק המוקדש ליריבו האינדיאני זוכה לאלפי מבקרים מדי יום ביומו.

300 אלף הדונמים של פארק קאסטר משתרעים על האזור הדרום-מרכזי של ה"בלקהיל" (אזור הגבעות השחורות של דרום דקוטה). אפשר לבלות בו מספר שעות או מספר ימים, תלוי בלוח הזמנים שלכם. בפארק יש אגמים יפים, כבישי נוף מדהימים ושבילי טיול רבים.

הכביש המרשים ביותר הוא זה המתפתל בין האגמים סילבאן לייק (Sylvan Lake) וליגאן לייק (Lygan Lake).

קופים, חמורים וכו'

הכביש מטפס על ההר לפסגה הגבוהה ביותר בדרום דקוטה שמתנשאת ל-2,173 מטרים וצופה על מחטי סלעים משוננים. בדרך מבקרים גם את קוף המחט, רווח צר באחד הצוקים שרוחבו מטר וגובהו כ-18 מטרים. הכביש עובר בתוך המנהרות החצובות בסלע.

כביש מעגלי אחר, Wildlife loop, באורך של 30 ק"מ, היוצא מכביש 87, מאפשר מפגש עם לא מעט בעלי חיים, החל מעדר של מאות בופאלוס וכלה בדישונים, איילות, כבשים לבנות פראיות ואפילו חמורי בר.

ביציאה מפארק קאסטר הוקם לאחרונה פארק נוסף שבו הכינו ראשי ענק של כל הנשיאים שכיהנו בארה"ב. מעין ראשמור למתקדמים. עבודת הפיסול נראית רשלמית, כאילו נעשתה מפלסטיק או מגבס,. מן הסתם מדובר ביוזמה של איש עסקים מקומי שרצה לתפוס טרמפ על הביקוש העצום לאנדרטת הנשיאים במאונט ראשמור. הציבור משאיר את המקום שומם, מה שמראה שאי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן.

המעיינות החמים

אתר מומלץ אחר הוא המעיינות החמים (Hot Springs) שבקצה הדרומי של ה"הרים השחורים". היום מדובר בפארק שעשועים שמציע הרבה משחקי מים. בסמוך לו נמצא אתר הממותות, שהתגלה במקרה ב-1974. זהו קבר של כמה עשרות ממותות ענקיות, חיות ענקיות ששקלו, כל אחת, כמה טונות. המוות שלהן, ושל בעלי חיים אחרים הקבורים במקום, מיוחס לתקופה של לפני 26 אלף שנים, כאשר מערה תת-קרקעית התמוטטה וקברה תחתיה את החיות שרעו בשלווה מעליה.