יורדים ובוחרים
מתן זכות בחירה ל"יורדים" הוא גם תוספת משמעותית של לגיטימציה לעצם ה"ירידה". מה צריך יותר מזה כדי לומר שאבד הכלח על עוד נורמה ציונית בסיסית
יש קונגרס ציוני-ישראלי. לא ברור מי בחר בו. קשה לדעת מי קובע את סדר יומו ואת מי מחייבות החלטותיו והמלצותיו. אבל עובדה היא שיש חיה כזאת, עם שם כל-כך מצלצל – ומתברר שגם עם רעיונות בעייתיים.
למשל, שלשום הציע הקונגרס הזה לאזרחי המדינה לוותר על חלק נכבד מזכות-יסוד שלהם: לשתף בקביעת פרצופה של הכנסת גם אנשים שלא נאה להם לחיות אתנו ולהתבשל במיץ היומיומי שלנו. במילים אחרות, להעניק ל"יורדים" – בעודם נמצאים מעבר לים – זכות בחירה וחלק ונחלה בעיצוב המדיניות, התקציב והחוקים שלנו, שאינם נוגעים להם במישרין.
להצעה הזאת יש סיוע מהעולם הגדול: יש ארצות – ויש מדינות בארה"ב – שמאפשרות לאזרחיהן להשתתף בבחירות גם כשהם גרים (ועובדים ומשלמים מסים ועושים חיים או בעיות) במקום אחר. להצעה הזאת יש גם הנמקה דמוגרפית וציונית. יש חשש לגודל הרוב היהודי במדינה, אומרים בחוגי הקונגרס הציוני-ישראלי. כן הם מנפנפים בסקר שמצביע על גידול ניכר בשאיפה של יהודים לעזוב את הארץ. והמסקנה המתבקשת: אם מאות אלפי ישראלים לשעבר יקבלו זכות בחירה, אפשר יהיה לא רק להגביר את זיקת האנשים האלה לישראל אלא גם לבלום התפתחויות פוליטיות מסוכנות לעתידה של המדינה היהודית.
לא כל תקדים חיצוני ראוי לחיקוי, אבל במקרה הנוכחי חשוב גם לזכור היבט מספרי. שיעור המשתתפים-מרחוק בבחירות בארה"ב הוא קטן, ובדרך כלל זניח (אם כי בבחירות לנשיאות לפני שלוש שנים הייתה אפשרות, שלא התממשה, שמשתתפים אלה יכריעו את הכף בפלורידה, ויקבעו מי ייכנס לבית הלבן). לעומת זאת, בדיוני הקונגרס הציוני-ישראלי, ובעצם הטיעון שהצעד המוצע יאפשר להתמודד עם הדמוגרפיה, דובר על סדר-גודל אחר: על תוספת של מאות אלפי מצביעים, ששווים לפחות 10 ח"כים. תוספת כזאת לעולם לא תהיה זניחה. אדרבה, סביר מאוד להניח כי היא שתקבע את השורה התחתונה של תוצאות הבחירות לכנסת.
כלומר, אם יאומץ הרעיון החדש, סביר מאוד שאנשים מבחוץ – אוהבי ישראל ככל שיהיו, ובכל זאת כאלה שאינם רוצים להזיע כאן ואינם מוכנים לשלם את שיעורי המס שלנו – הם שיחליטו, בסופו של דבר, מי יהיה ראש הממשלה וכמה כסף יוקצה לקצבאות ילדים ולגדר ההפרדה.
דמוקרטי? לא בדיוק. ועדיין לא אמרנו מילה על כל התסבוכות ה"טכניות" שיתעוררו כתוצאה ממערכת בחירות לכנסת המתפרסת על פני כל הגלובוס (למשל: איך יובטח טוהר הבחירות? איך יפקחו על גיוס הכספים? איך יימנע הקיפוח מראש של רשימות דלות-אמצעים שלא יוכלו לנהל תעמולת בחירות בקצווי תבל?). אבל נוסף לכך גם אנטי-ציוני.
מתן זכות בחירה למי שבחר להסתלק מכאן פירושו תוספת משמעותית של לגיטימציה לעצם ההסתלקות. אם מי שבחר לעקור לארץ אחרת יכול להשתתף בהכרעות הלאומיות שלנו כאילו לא קרה דבר, מה צריך יותר מזה כדי לומר שאבד הכלח על הנורמה הציונית הבסיסית של הישיבה בארץ ושל המאבק היום-יומי על דמותה?
לחלופין, אם האופי הציוני של המדינה אמור להינצל באמצעות ציונים ערטילאים, מי צריך אותו? איזה ערך ואיזו ממשות יכולים להיות לו? אפילו בשל כך מומלץ להרוג את רעיון העיוועים הזה כבר עכשיו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
