האדמה שאגה

"פתאום המיטה שלי התחילה לרעוד. הייתי בטוחה שמדובר בפיגוע חבלני", משחזרת תושבת אילת את שאירע לפני שמונה שנים, "זינקתי למיטה של התינוקת כדי לבדוק שהיא בסדר". השבוע ימלאו שמונה שנים לרעידת האדמה החזקה שפקדה את אילת.

"כל הבית רעד", נזכרת תושבת אחרת, "אני לא אשכח את הרעש שהיה, מין שאגה כזו שלא שומעים אף פעם, שאתה לא יודע מה זה, עד שאתה מבין שזו האדמה שזזה".

מוקד רעידת האדמה, בעוצמה של 7.1 בסולם ריכטר, היה כעשרה ק"מ צפונית לדהב בסיני, אבל היא הורגשה היטב באילת, בשעה שש ורבע בבוקר, בעת שמרבית תושבי העיר עדיין ישנו. הנזק בארצות השכנות לישראל היה גדול: מלון "ברקודה" בנואיבה קרס כמו מגדל קלפים, וארבעה מאורחיו נהרגו; למלון "הילטון טאבה" נגרמו נזקים ורופא המלון נפצע קשה; בקהיר צנח צריח של מסגד; בירדן נבקעו סדקים בקירות הבניינים; ובסעודיה נהרגו שני בני אדם ועוד 20 נפצעו במהלך ההימלטות.

באילת, מלבד נזקים גדולים לרכוש, היו גם נפגעים. יעקב בן יהודה, בן 66 מצפת, נפטר מהתקף לב בעת שניסה לפנות את אשתו המרותקת לכיסא גלגלים מחדרם במלון. 15 בני אדם נפצעו קל או לקו בחרדה והלם.

נזקים בעשרות מיליוני דולרים

"כמו רב תושבי אילת, הייתי שקועה בשינה עמוקה", נזכרת מיכל מאיר סער, דוברת עיריית אילת ומטה מל"ח. "התעוררתי כשהרגשתי את המיטה שלי זזה כמו ספינה בסערה, וזה נמשך שניות ספורות בלבד. לא הבנתי בכלל מה קורה, אבל אחרי ארבע דקות בדיוק, כבר התחיל שטף הטלפונים של העיתונאים".

העיתונאי הראשון, מבאר שבע דווקא, שאל את מאיר סער אם יש רעידת אדמה באילת. "רק אז", היא מספרת, "הבנתי מה קרה. ידעתי שאני צריכה לצאת מהבית. מרוב טלפונים אפילו לא הספקתי לשטוף פנים".

מנהל בית החולים "יוספטל", ד"ר צביקה אפשטיין, הכריז על מצב חירום ולבית החולים הורשו להיכנס רק אמבולנסים שפינו נפגעים. עיריית אילת הקימה מיד חפ"ק בגבעה 106, בה ישב המוקד העירוני. בחדר אחד ישבו שישה מוקדנים שענו לאלפי פניות של אנשים, ובחדר השני ישב ראש העירייה גבי קדוש.

"למרבה המזל לא היה צריך להזעיק כמעט אף אחד", מוסיפה הדוברת. למוקד הגיעו מיוזמתם כל המהנדסים והטכנאים באילת, גם כאלה שאינם מועסקים בעירייה. קבלנים רבים התקשרו והציעו את שירותיהם. כולם עזבו את עבודתם והגיעו לעירייה, שם קיבלו הנחיות לצאת לסרוק את הנזקים.

ראשית הם פקדו את אזור בתי המלון, ולאחריו את בתי הספר. 13 אלף התיירים ששהו באותה עת בעיר התעוררו בבהלה ויצאו בריצה מחדריהם. על פי דיווחי העיתונות מאותה תקופה, נפערו סדקים גדולים במלונות "נפטון", "צופיה", "מועדון הים התיכון", "המלך שלמה", "ספורט" ו"מרינה קלאב".

הנזק הגדול ביותר נגרם למלון "גני שלומית", שהיה בבעלותו של בצלאל מזרחי. הקומה הראשונה קרסה לתוך הלובי, ומהנדסת העיר אוסנת פוסט הכריזה עליו כמבנה מסוכן וכל אורחיו פונו. לאחר כמה חודשים ערך הצבא במקום תרגיל גדול של פינוי נפגעים, בסיומו, החזיר את המלון לבעליו כשטח ישר. במקומו הוקם מלון "דן פנורמה". הנזקים מרעידת האדמה נאמדו בעשרות מיליוני דולרים.

עשרות דיווחים על נזקים הגיעו למוקד מתושבי אילת. חלקם, זוכרת מאיר סער, היו משעשעים. "התקשרו אנשים וסיפרו שהאגרטל היקר שלהם שהיה מונח על הטלוויזיה נפל והתנפץ, ושאלו מי ישלם עבור הנזק". מספר ימים לאחר מכן הודיעה המדינה כי היא לא מפצה אזרחים על נזקים שנגרמים בעקבות רעידת אדמה, ושהם צריכים לבטח את עצמם בחברות ביטוח פרטיות.

להרגיע את המראיינים

מה שהלחיץ יותר מכל את תושבי אילת היה החשש מפני רעידות נוספות. באותם ימים נרשם בעירייה מבול של טלפונים מצד תושבים מוטרדים. "היו אלפי שיחות", נזכרת מאיר סער, "פתחנו מוקד טלפוני של הרווחה בשיתוף עם התחנה הפסיכולוגית, כי אנשים היו בחרדות גדולות. הם חששו שיסודות הבית שלהם התערערו ברעש הגדול, ויפלו ברעשים הבאים. אנשים לא ידעו אם ללכת לעבודה, מה לעשות עם הילדים".

הימים היו ימי טרום אינטרנט. המוני כלי תקשורת מחו"ל שלחו נציגים לאילת. "הגיעו נציגים מכלי תקשורת שבכלל לא ידעתי על קיומם", ממשיכה מאיר סער. "בגלל שראש העירייה היה עסוק במתן פתרונות לכל הבעיות, התראיינתי בלי הפסקה. מצאתי את עצמי במצבים ביזאריים, כשאני מנסה להרגיע את המראיינים. אלה שראיינו אותי בטלפון היו בטוחים שאני נמצאת מתחת לבניין הרוס, ורק הראש שלי מבצבץ מעל ההריסות.

"התייחסו אלינו כאילו אנחנו סן פרנסיסקו או יפן, והיינו צריכים כל הזמן לספר שאנחנו בסדר ונחיה ונתגבר. 'הרגשנו אבל לא התרגשנו', אמרתי להם. היה צריך גם לטפל בכל אח"מים שהיו בעיר. הנשיא עזר ויצמן הגיע עם אשתו ראומה לביקור הזדהות. אז במקום לטפל בכל השאלות והבעיות, היינו צריכים לערוך לו טיול בבתים של תושבים שיש להם סדקים בבית. ואחר כך היה צריך להאכיל אותו בארוחה חגיגית, במקביל הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. היינו גם צריכים למזער את הנזקים מבחנת התדמית של העיר. רעידת האדמה היתה שבועיים בלבד אחרי רצח רבין ז"ל, אז שכחו מהר מאיתנו. היינו הסיפור הצבעוני של אותו שבוע וזהו".

דני בוהדנה, מפקד הכיבוי לשעבר, זוכר היטב את הרעש. הסדק הענק שנפער בקיר ביתו לא מאפשר לו לשכוח. "זה היה בסביבות שש בבוקר", הוא משחזר, "בדיוק התעוררתי. ירדתי במדרגות והכל התחיל לרעוד. רצתי לתחנת הכיבוי, והתחילו להגיע ידיעות על כל מיני בתים שנסדקו. למרבה המזל, הרעש נמשך פחות מעשר שניות. אני מעריך שאם זה היה יותר ארוך, ההרס באילת היה הרבה יותר גדול. ליד הגבול עם ירדן נפערו בורות ענקיים שאחר כך הצבא סגר אותם עם טרקטורים".

הרעש שאחרי הרעש

אלא שהטלטלה האמיתית התחילה אחרי הרעש. דר' אליעזר גולדברג, בדו"ח מבקר המדינה 51 ב', מתח ביקורת קשה על כך שמרבית המבנים שניזוקו ברעידת האדמה באילת לא תוקנו, על שתוכנית המתאר של אילת מותירה הקמת בתי מלון גבוהי קומה בחוף הצפוני, בתחום קו השבר, אף על פי שהבנייה באזור זה אסורה על פי התקן, ועל ששני מבנים ציבוריים בעלי רגישות, שדה התעופה ובית החולים "יוספטל", בנויים ברצועת קו השבר ולא מופו מבחינה גיאולוגית. "זה רק עניין של זמן עד שאילת, שיושבת על קו שבר פעיל, תסבול מרעש אדמה חזק נוסף. זה יכול לקרות בעוד דקה, בעוד חודש ואולי בעוד 100 שנה. אילת יושבת על מניפת סחף המכסה את הסלע. בעת רעידת אדמה עלול הרכב זה של הקרקע להגביר את משך הרעידה".

המדידות הסיסמיות מראות כי יש פעילות בלתי פוסקת באזור אילת. בין השנים 95'-99' נמדדו למעלה מ-1,200 רעידות אדמה בעוצמה של יותר מ-2.5 בסולם ריכטר, את רובן לא הרגשנו.

"רעידת האדמה של שנת 95' והמסקנות שהפקנו ממנה הפכו אותנו לרשות שהכי ערוכה לרעידות אדמה", אומרת מאיר סער, "עשינו תרגיל גדול לפני שנה, בהתאם לתרחיש שכתב ד"ר אבי שפירא, מנהל המכון הגיאופיזי. הרשויות לקחו מהניסיון שלנו והפיקו לקחים. אף אחד לא יכול להבטיח שהצוותים המקצועיים וצוותי החירום לא יהיו הראשונים שייפגעו. בכל מקרה, אנחנו למדנו המון מהרעידה של 95', ואני מקווה שלא נזדקק לניסיון הזה שוב".

טפס"ר דן הררי, מפקד כיבוי אש אילת-אילות, מספר כי בימים האחרונים הם קיבלו עגלה נגררת המיועדת לאירועים מהסוג הזה. "אנחנו, ככוח חילוץ והצלה ראשוני, מצוידים היום במיטב הציוד הקיים לצורך הצלת לכודים מהריסות. יחד עם זאת, יש לזכור כי תפקידנו לספק רק מענה ראשוני, עד הגעת כוחות מקצועיים נוספים מפיקוד העורף".

ד"ר אפרים לאור, האיש שמינתה הממשלה לעמוד בראש ועדת ההיגוי לרעידות אדמה, מבקש להעמיד דברים על דיוקם. "אילת נמצאת באיזור סיכון, אך השאלה היא איכות הבנייה. המחשבה שכיום בונים לפי התקן היא חלום באספמיה. יש בתים שנבנו לפני אלפיים שנה והם יותר עמידים מבתים חדשים. זה גם לא נכון שכל הבתים על עמודים יותר רגישים מבתים על הקרקע. צריך לבדוק כל בניין לגופו, וזה ייקח 10-15 שנים לבדוק את כל המבנים בארץ. אנחנו נותנים עדיפות למבני ציבור כמו בתי חולים ובתי ספר.

"אם מישהו חושב שיש כסף לתקן את כל המבנים שניזוקו ברעידות האדמה הקודמות, הוא טועה. כל הכסף של מדינת ישראל לא יספיק. אנחנו שוקדים בימים אלה על תוכנית מתאר ארצית תמ"א 38, לחיזוק מבנים לרעידות אדמה. ניתן הרשאות לזכויות בנייה מעבר למותר, בתנאי שבעלי הבתים יחזקו את היסודות. הממשלה לא תעשה את זה. פשוט אין כסף. המצב באילת טעון שיפור כמו בכל הארץ, ואני מעריך שהסדקים יישארו במקומם גם בעוד 10 שנים. אם מישהו מוכן לחזק את השלד שלו, אני אביא לו את המומחים הטובים בארץ. עיקר המאמץ שלנו כיום הוא שלא ייבנה ולו בניין אחד לא עמיד, ושהרשות המקומית לא תבנה מבנים ציבוריים על קו שבר, כפי שהיה באילת. יש אי בהירות מהן סמכויות האכיפה בנושא זה. ובכל מקרה, מה נעשה עם מלון שנבנה על קו שבר פעיל? נמחק אותו? אני יכול לשבת בירושלים ולתת הרבה הנחיות. על זה עשיתי את עבודת הדוקטורט שלי.

"השאלה היא, האם ההנחיות האלה הן בנות ביצוע. אני יכול להמליץ לאנשים שבונים היום את הבית שלהם להשקיע בשלד. מדובר בהשקעה זניחה לעומת מה שהם משקיעים בכיורים או בקרמיקות באמבטיה. אין אדם בישראל שלא יכול להרשות לעצמו בנייה עמידה, ומי שקונה דירה בפרוייקט שיבדוק את הקבלן. שיבדקו שיוצקים את היסודות כמו שצריך. לא צריך להבין, רק להתעניין. כמו שאנחנו יודעים שלא קונים מכונית עם שלושה גלגלים, ככה גם אפשר להתעניין בעמידות השלד. אנשים מבינים במשקפי שמש, בנעליים, אבל נדמה להם שכשמדובר בבניין זו תורה מסיני, וזו לא".

משרד ההסברה הכין חוברת היערכות למקרה של רעידות אדמה גדולות. החוברות, שהיו מוכנות סמוך למלחמת המפרץ השנייה, שכבו במחסנים, כדי לא להוסיף לחץ על הציבור בזמן המתקפה האמריקנית. לאחר מכן, תוכנן לחלק אותן ביחד עם חשבונות החשמל, אלא שהתוכניות נגנזו.

"צריך קודם כל להכשיר את האוכלוסייה", אומר ד"ר לאור, "אנחנו מתכוונים לרעידת אדמה הרבה יותר גדולה מזו שהיתה בשנת 1995. נכון שהכבאים ערוכים, אבל רעידת אדמה גדולה תגרום למספר עצום של שריפות, ולזה הם לא ערוכים, אף אחד לא ערוך. גם מטות מל"ח של הרשויות לא יצליחו לספק מענה בהיקף הנדרש בזמן רעידת אדמה גדולה. אבל אם מכשירים את האזרחים ומשתפים אותם, זה המענה.

"התחלנו בהליכים של הכשרת תלמידים. נעשה את זה גם בצבא אצל המילואימניקים, אצל עובדי הנמלים ועובדי חברת חשמל. נעביר השתלמויות. לא ניתן להסתמך רק על הרשויות. ובינתיים, אם האדמה תזוז תחת רגליכם, ויש לכם ממ"ד, רוצו אליו. הוא מקום מוצלח לחכות בו עד שהאדמה תחזור להיות יציבה".