ניצחון פיראס
כל הכבוד לפיראס. כל הכבוד לכולם. מברוק. המקרה של האזרח פיראס הוא דוגמה מצוינת של מתן לגיטימיות, שאם נלך בנתיבותיו עוד נגיע למשכנות השאננים של השלום, הדו-קיום והשוויון האמיתיים
זהו הניצחון האמיתי המזהיר הראשון שלנו, האזרחים הערבים, מאז קום המדינה: פיראס דיאב ח'ורי מעילבון ניצח את
הפיינליסטים המסוכנים ב"פרוייקט Y". הוא נבחר לאחר תחרות קשה וממושכת ויזכה להנחות תוכנית משלו, בעברית, ליהודים. אל דאגה, הוא לא ישתמש בתוכנית למטרות אתם יודעים איזה.
המילה "ניצחנו" מתארת אלף ניצחון וניצחון, ולא של הערבים בלבד. על הניצחון המשפחתי, איזו גאווה, איני רוצה לדבר, אף כי עצם העובדה שהמשפחה התירה לו להשתתף בתחרות כזאת, תמכה בו, דאגה לו, התגייסה למענו, ושמחה אתו בפרהסיה ואפילו בהפגנתיות - אלה אינם דברים של מה בכך בחברה המסורתית שלנו, ובמשפחת ח'ורי. ותאמינו לי, זוהי משפחה מיוחדת ונהדרת. תאמינו לי גם שקביעה זו אין מקורה בידידות העמוקה בינינו.
על הניצחון האישי של פיראס הסינדרלה ידבר הוא טוב מכל אדם אחר. אני אכתוב על הניצחון הערבי, על הניצחון הישראלי, וכמובן על הניצחון היהודי, ואין לי ספק שזה, האחרון, הוא ניצחון אמיתי. לא בטעות, לא בשוגג, ניצחון שטוב שלא היה קורה.
עבורנו הערבים, אזרחי המדינה, זהו ניצחון ברור וחד משמעי ראשון מאז שנוסדה המדינה לפני עשרות שנים, ועל כן אנחנו גאים ומתפארים בו. בעיקר מפני שאנחנו (לא שכחתי שהזוכה הוא למעשה פיראס לבדו...) הוכחנו כישורים ויכולות לפחות שוות לאלה שלכם היהודים.
הנה, כשהתחרות עירומה תרתי משמע, אנחנו זוכים להזדמנות שווה, וכשיש לנו הזדמנות כזאת, אנחנו מנצחים. אנחנו יכולים להיות שווים. הנה השגנו את השוויון בחדרים סגורים. תרתי משמע. המשמעות והמסר הם: תנו לנו ולעצמכם להיות עירומים, וכמובן ביחד. בואו נעשה שוויון.
אבל זהו גם ניצחון לישראלים, יהודים וערבים כאחד. מפני שאנחנו מוכנים לשתף פעולה ולנהוג כמו בני אדם. מפני שכאשר אנחנו עירומים, אנחנו הוגנים, אנחנו מרגישים ביחד, אותו דבר. והנה לכם ווידוי קטן: חשבתי כמו אחרים, שאנחנו שונים גם בדברים האלה. שכחתי שאלוהים ברא את כולנו בצלמו, אף כי איני בטוח שצלם אחד לו, לאלוהים.
הנה אנחנו מנצחים את כל המשקעים, את כל השנאה, את כל ההבדלים המלאכותיים. כשאנחנו עירומים נתמוך אחד בשני, ולא בשל היותו של האחד או השני ערבי או בעל שייכות דתית כלשהי. כור ההיתוך התרבותי פעל מצוין, ואלמלא המקרה של פיראס לא היינו שמים לב.
זהו ניצחון גם ליהודים. איך? ובכן, אינכם יכולים לצאת נגד עצמכם על עצם ההזדמנות שניתנה לפיראס. אי אפשר גם לבוא סתם כך ולחשוף מחשבות כמו "לא ידענו שינצח", "חשבנו שיתנדף או ינופה בשלבים מוקדמים", או כמו "אנחנו מצטערים". אי אפשר, שהרי אם תרשו זאת לעצמכם נעבור אנחנו, הערבים, לשמחה לאיד.
להפך, אתם תחפשו, תוך חריקת שיניים ובליעת לשון רעה, הסברים שרק יביאו לכם גאווה: המוסר והתרבות היהודיים במלוא הודם והדרם. הנה ההוכחה שאנחנו היהודים מחפשים דו-קיום ואחווה, ומוכנים לוויתורים מרחיקי לכת.
הניצחון העירום במובן החיובי והמקיף הזה נותן לי השראה, ואני מקווה שגם לכם: בואו ננהיג עירום בכנסת, ואז נשיג ניצחונות, סליחה ושוויון. בואו נהיה עירומים בכל המרחב ואז יתגשם חלום השלום. וכולנו נהיה גאים ושמחים. עד כאן הצחוק והציניות.
אבל באמת כל הכבוד לפיראס. כל הכבוד לכולם. מברוק לכולכם, ולפיראס בעיקר.
המקרה של האזרח פיראס, מתחילתו ועד סופו, הוא דוגמה מצוינת של מתן לגיטימיות. דבר שחסר לכולנו, שאם נלך בנתיבותיו עוד נגיע למשכנות השאננים של השלום, הדו-קיום והשוויון האמיתיים. והכל על בסיס האנושיות והחיים הנורמליים. לגיטמיות לגיטמיות נרדוף, בכל תחום, ונגשים חלומות. לפחות נחיה כמו בני אדם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
