מגרש הגרוטאות של הנפש

"היו רחומים, לעזאזל אתכם. תפתחו את הראש ואת הלב", ביקש במאי הקולנוע המנוח, עמוס גוטמן ז"ל, מצופיו, בראיון שהעניק לבמאי רן קוצר במהלך צילומי סרט תיעודי על חייו. במשפט קצר אחד הצליח גוטמן לקפל חיים שלמים של זרות, פחדים וחיפוש נואש אחר נחמה, קבלה עצמית וחברתית. סרטו של קוצר, "עמוס גוטמן, במאי קולנוע", ישודר הערב (ב') ב"סינמה 1" בכבלים ב-21:30 במסגרת ערב שידורים מיוחד לרגל יום האיידס הבינלאומי, שיוקדש לחייו וליצירתו של במאי הקולנוע הישראלי, שהלך לעולמו לפני 10 שנים מהמחלה הארורה.

גוטמן בחר שלא לדבר מפורשות על המחלה בראיונות שנתן. גם בסרטו האחרון והאישי מכולם, "חסד מופלא", מעין מכתב פרידה מחייו, הוא מפזר פרטי ביוגרפיה מרומזים בכל פריים ופריים, אבל נותן לעולם לחבר את הפאזל. בראיון אחרון שהעניק לענת מידן הסביר: "אין דבר נורא יותר מלהבין שאנשים מתרחקים ממך. הצד החברתי הוא הקשה במיוחד. רובנו לא מספרים וחיים בבדידות נוראה, בלי שום חשק להיכרויות חדשות, ידידויות ואהבה". אם לוקחים בחשבון שבתחילת שנות ה-80 כונתה המחלה Grid, ראשי תיבות של מקבץ המילים Gay Related Immune Disorder ואת העובדה שהמזרח התיכון וישראל בכללו מעולם לא נחשבו לסובלניים בכל הנוגע לקבלת השונה, נראה שגוטמן פשוט בחר במזעור כאבים מיותרים.

באופן סימלי, ביום בו סיים גוטמן לערוך את "חסד מופלא" התפרצה המחלה בגופו. הסרט, שזכה בפרס וולג'ין ובפרס הסרט הטוב בפסטיבל חיפה, היה מועמד גם לפרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע בקטגוריות שונות, אך בסופו של הטקס, נותר יתום מפרסים. יום לאחר הטקס התדרדר מצבו הגופני של גוטמן והוא אושפז בבית החולים.

הקולנוע כחיים

הקולנוע של גוטמן לא היה מרכז חייו, הוא היה כל חייו. באמצעות הקולנוע, כבתהליך תרפויטי חושפני עד כדי ברוטליות, הוא התמודד עם פחדיו. סרטיו, "נגוע", "פרמיירות חוזרות", "מקום בטוח", "בר 51", "חימו מלך ירושלים" וכמובן, "חסד מופלא", היו זירת ההתגוששות הפנימית שלו, מגרש הגרוטאות של נפשו, בו הציג עולם ביזארי, רקוב, כעוס ודקדנטי. הרבה סקס, הרבה כעס, מעט רוך.

למרות הצורך האובססיבי בלספר את חייו ועל חייהם של האנשים שבשולי החברה האנושית, גוטמן הצליח שלא ליפול לתוך הקלישאות המתבקשות וייצר שפה קולנועית יוצאת דופן וייחודית. מעטים הבמאים הישראלים, לפניו ואחריו, שהצליחו ליצור קולנוע כה אסתטי, מוקפד, סוריאליסטי, אבל לא מופשט. גיבורי סרטיו יוצרים לעצמם עולם מלאכותי, גרנדיוזי, מוגזם, ולעתים פתטי. הם פוסעים על הגבול הדק בין הכיעור ליופי ובין העלוב והמגוחך לאנושי. כולם ללא יוצא דופן נלחמים בשדים.

סרטו הארוך הראשון, "נגוע", המבוסס על סרט קצר הנושא את אותו השם, היה זה שמיקם את גוטמן כיוצר קולנוע בעל קול ייחודי. הסרט האוטוביוגרפי, שיצא לאקרנים בשנת 1982, נפתח במונולוג (אותו כתבה עדנה מזי"א), שסוגר חשבונות עם החברה הישראלית הצבועה שמעדיפה להיטפל לאינדיבידואל במקום לטפל בו.

"אם הסרט היה מטפל בבעיה חברתית או שהגיבור היה בעל מודעות פוליטית... לפחות שיהיה חייל, שיהיה תושב עיירת פיתוח, שישרת על משחתת, שיחזור בתשובה, שיהיה אלמנת מלחמה... אבל אם אתה מוכרח שיהיה הומו, אז שיסבול לפחות, שלא ייהנה מזה. המדינה בוערת, אין זמן לחיטוט עצמי. יש מלחמה עכשיו. יש מלחמה כל הזמן", אומר השחקן יונתן סגל המגלם את דמותו של גוטמן בסרט ומתחשבן גם עם קהילת הגייז שבחרה לא לחבק אותו, "אגודת ההומואים אפילו לא רוצה לשמוע על הסרטים הקצרים שעשיתי. הם לא סרטים חיוביים, לא מציגים את ההומואים באור הרצוי". רלבנטי היום לא פחות מאשר בתקופה בה נכתב.

"נגוע", אגב, זכה לביקורות משבחות וגרף את פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע באותה השנה, אם כי, גם סרט זה כמו שאר סרטיו (למעט "חימו מלך ירושלים") נדחה על-ידי הקרן לעידוד סרטי איכות.

עולם צללים

ארבע שנים מאוחר יותר יצר גוטמן את "בר 51" במשותף עם עדנה מזי"א. הסרט המלודרמטי, שבו מככבים ג'וליאנו מר וסמדר קלצ'ינסקי, מתרחש בשפך רחוב הירקון, מקבץ הזוהמה של הכרך הגדול. מר וקלצ'ינסקי הם אח ואחות יתומים שבורחים מעיירת פיתוח לעיר הגדולה ומוצאים מפלט בין יצורי עולם הצללים של תל-אביב. מערכת היחסים האובססיבית בין השניים מובילה בסופו של דבר לסוף טראגי ובלתי נמנע. גם את הסרט הזה עיטר גוטמן באושיות תל-אביביות שלאו דווקא באות מתחום המשחק בהן עדה ואלרי טל ז"ל בתפקיד אפולוניה גולדשטיין, שחקנית מזדקנת שחיה ממופעי סטריפטיז במועדון לילה למבוגרים בפאתי רחוב הירקון. טל, שהשתתפה מאוחר יותר גם ב"חימו מלך ירושלים" ו"חסד מופלא", נולדה כגבר ברומניה, שעלה לישראל ונכנס לדפי ההיסטוריה הרפואית בארץ כגבר הראשון שעבר בשנת 1970 ניתוח לשינוי מין.

אצל גוטמן, ככלל, האהבה היא תמיד בלתי אפשרית, נושאת קלון או אסורה. ב"נגוע" (הגרסה הקצרה) הוא מתאר צעיר ישראלי (זאב שמשוני) שאינו מסוגל להשלים עם נטיותיו המיניות, חי עם בחורה ונמשך לבחורים. עצם בחירת השם יש בה מעין התייחסות של הבמאי להומוסקסואליות כאל מחלה; ב"מקום בטוח" הוא מספר על ניסיונותיו של תלמיד תיכון (דורון נשר) להימלט מהחרדה שעוטפת אותו בעקבות הזיות מיניות על בחורים ומוצא מפלט בעולם הפנטזיה של הקולנוע; ב"בר 51" הוא מדבר על אהבה פיזית בין אח לאחות וב"חימו מלך ירושלים" קצת כמו ב"חסד מופלא" האהבה הבלתי אפשרית היא בין יצור חי-מת לבין מה שמסמל את טוהר הנעורים ואת העתיד.

מקבץ הסרטים שישודר היום ייפתח בשעה 18:45 עם סרטיו הקצרים של גוטמן ("פרמיירות חוזרות", "מקום בטוח" ו"נגוע") וימשיך עם סרטו התיעודי של רן קוצר וסרטיו הארוכים של גוטמן. הוא מציג  תמונת חיים מרתקת של יוצר נפלא שסרטיו אמנם עוסקים בהומוסקסואליות דרך דמויות שמייצגות שונות, זרות ובדידות, אך סרטיו מדברים על בני-אדם באשר הם בלי הבדל דת, גזע ומין.