היומנאים: שותפה, עתודאי ואור
סטודנטית שובבה בבלוג קליל על תלאותיה של דיירת בדירה שכורה, עתודאי סקרן ללא קרניים שזומם להיות רופא שיניים וישראלי הנושם פיח אמריקני. הכירו את היומנאים
1. שם הבלוג: השותפה
הבלוגרית: מורגאן, סטודנטית שובבה בבלוג קליל על תלאותיה של דיירת בדירה שכורה המנסה לשמור על שפיות, שלום בית ורצפה נקיה.
הגדרה עצמית: "הבלוג הזה מיועד לכל מי שפעם שכר דירה, או שחושב לעשות את זה בעתיד. זה לא נועד להפחיד אתכם, אם כי יש סיכוי טוב שזה יקרה, אלא להראות לכם פרספקטיבה אחרת, משעשעת יותר על המצב העגום הזה שנקרא 'שותפים'. רוב הזמן, אני לא באמת מפלצת, אלא בעיקר שותפה אומללה שדואגת לספק לכם בידור חינם, בשמחה ועם חיוך".
מרכיבים: מפגשים הזויים עם שותפים מהחלל החיצון, מאבקים על ניקיון וחלוקת אמצעים בדירה השכורה, תקלות ביזאריות ברכב, חוויות מהזירה האקדמית ומבזקי רומנטיקה.
מצב הרוח: תזזיתי ומחוייך.
ציטוט אופייני: "בדירתי יש חדר שהשנה לא גרו בו, כי היינו רק שני שותפים. השבוע עזבתי מעט את בית הוריי ונסעתי לי לעיר בהפסקה להמשיך במסע המפרך לחיפוש שותפים. במסגרת זו, פתחתי את דלתות שני החדרים שמיועדים להשכרה. שני אנשים באו לראות את דירתי יחדיו. כשפתחתי את דלת החדר הריק, אי אפשר היה להתעלם מהעובדה החשודה שהיה שם ריח של... גוויה. החלטתי לשטוף את החדר ולפתוח את החלון, מתוך אמונה שבכך תיפתר הבעיה לפני שהמועמד הבא יגיע, בעוד עשר דקות. לקחתי את הדלי ביד, נכנסתי לחדר, ובתנופה אופטימית פתחתי את החלון. לרגליי נפל גוש, שהיה בעבר יונה".
ציטוט אופייני 2: "פעמון דלתי צלצל, אז פתחתי. מולי עמד בחור ענקי. האקס הפולני שלי, המפוטם, נראה לידו כמו גרסת מיני. מלבד גודלו יש לציין גם שהבחור לבש טי שירט קרועה, ומכנסיים קצרים. אבל רגע השיא היה ללא ספק השיער שלו. על ראשו של עוג מלך הבשן הזה היו תלתלים שחורים ועדינים שגלשו באופן מושלם עד כתפיו, והמשיכו עוד קצת. עם כל תנועת ראש, היו התלתלים נעים בעדינות אין קץ. את כל השמחה הזו הוא צרר בקשת קטנה בצבע תכלת. הוא נראה כמו הגירסה הגברית והמזרחית של היידי בת ההרים".
אבני דרך: "ציפורים מתות בסתר" - הסטודנטית מצטרפת לחברה קדישא, תינוקה של מורגאן - הסטודנטית עושה פר"ח, "המקרר - פרשת השבוע", "שתיקת החונכים" - הסטודנטית ביום עיון
2. שם הבלוג: עתודאים מתים בסתר
הבלוגר: Vlados, עתודאי סקרן בן 21, מזמין אתכם למסע תכליתי במחוזות הפקולטה הדנטלית ובעולמו הפרטי.
הגדרה עצמית: "מתחיל שנה ג' ברפואת-שיניים. מחלק את זמני בין ירושלים (הלימודים) ופתח-תקווה (הבית). עד כיתה יב' רציתי להיות עיתונאי, ואפילו למדתי תקשורת לבגרות, אבל אז כנראה נשרפה לי איזו נורה קטנה במוח, והחלטתי ללכת ללמוד רפואת שיניים בעתודה. ומכאן הכל מתחיל...".
מצב הרוח: מהורהר ומפוכח.
ציטוט אופייני: "לא רואים עליי שאני עתודאי. אין לי קרניים, וגם לא זנב זורח בצבע פלואורסנטי. אף אחד לא טרח לשים עליי "צ" גדולה ושמנה בצבע חום – באמת לא בסדר מצידם. וכך, באמצע שיחת חולין, פתאום פולט בן שיחי: "מה, אתה עתודאי?! לא יכול להיות!". וכשאתה משיב לו בחיוב, פתאום אתה רואה את פניו מקבלות הבעה של זלזול מהול ברחמים. "ילד!", הוא אומר לך, "ח-מ-ו-ד!". צביטה של הלחי שלך בהחלט באה בחשבון מבחינתו".
ציטוט אופייני 2: "אם תשאלו את כל דורות הרופאים הדגולים במשפחתי - הם עדיין לא מאמינים ביכולתה של הקשבה לרפא את הנפש. מה שכן - להזריק, לחתוך ולהקרין קרני X הם יודעים יפה מאוד - וגם לצטט מכתבי לנין כשצריך. כן, רבותיי, תאמינו או לא - האסכולה הרוסית גידלה אמנם לא מעט רופאים טובים, אבל הדרכים שבהן עשתה זאת (וממשיכה לעשות עד היום) אינן מקובלות בעליל. פעם רדפו שם גנטיקאים ופסיכואנליסטים, היום סתם מתייחסים אליהם בזלזול, ורק לכירורג הדגול מגישים איברים באמרם: "תחתוך אותי, דוקטור!".
אבני דרך: קריאה אקראית היא שם המשחק
3. שם הבלוג: העולם על פי אור
הבלוגר: אור מאירי, ישראלי החי בלוס אנג'לס בשנים האחרונות ולמרות שהוא נושם את הפיח האמריקני, הוא מרבה לחלום, לצייר ולחשוב בעברית.
הגדרה עצמית: "אתר זה נוצר כדי להציג את הציורים, הקריקטורות ושאר השטויות שאני יוצר. לאחר שהוקם האתר, החלטתי להוסיף גם בלוג, סתם כי אפשר. אתם לא מצפים שאהיה אנדרו סאליבן, נכון?".
מרכיבים: העולם הצבעוני של אור מורכב מפנסי תאורה קטנים ומדוייקים החושפים את דעותיו על הנעשה בארץ, בעולם ובמרחבי הרשת. בואו להנות ממקלחת מהנה של טפטופי אקטואליה ותרבות המהולים בהומור עתיר קישורים.
מצב הרוח: צבעוני ואקטואלי.
ציטוט אופייני: "שבוע ימים ביליתי עם מכרי ומוקירי בהולילנד, ועכשיו, עם שובי להוליווד, אני יכול לומר בביטחה שלמדתי דבר אחד חשוב - ישראל היא אומה מקריחה. הרוב המכריע של האנשים שפגשתי בארץ מסתובבים כיום עם גולגולת מבהיקה, או לכל היותר קצוצה דק-דק. אצל חלק זו בחירה אופנתית ואצל אחרים אלו הגנים שאשמים, אבל אני די משוכנע שאצל רבים מכם זו תוצאת לוואי של הפלאפון שדבוק לכם לאוזן באופן קבוע. פלא ששאול מופז כזה פופולרי?".
ציטוט אופייני 2: "אלוהים לא אוהב את היהודים. אם הוא היה אוהב אותם, הוא היה מצווה עליהם לאכול צלעות חזיר לפחות כל שבועיים-שלושה, במקום לאסור עליהם לגעת בבשר הלבן (וזה מזכיר לי מכר שלי שהתפחלץ כששמע שליהודים כשרים אסור גם לאכול פירות ים, ואמר את המשפט האלמותי הבא: "הזמן היחיד שאני באמת מאמין בקיומו של אלוהים הוא כשאני אוכל לובסטר!"). אם יש משהו שיכול לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטינאי, זה לא הודנה ולא שיחות שלום, לא שרון ולא אבו מאזן, אלא אימוץ החזיר כחלק אינטגרלי מהתפריט של המטבח היהודי והמטבח המוסלמי. קחו את הפנאטים של שני הצדדים, תושיבו אותם אצל מר ססיל, שם חגגנו את היומולדת של אמריקה, ותאמינו לי שתוך שעה ייגמרו הבעיות".
אבני דרך: וובלוג, גלריה, קריקטורות
קריאות מהירות לסיום:
- היהודי הנודד בדרך למוסך?
- אומגה טי והפז"מ דופק
- עלילות נינה ורפאל בעיר הגדולה
- אליסיה שחף כותבת ומצלמת חיים
בשבוע הבא - ספיישל פוטובלוגים (יומני רשת מצולמים) ישראלים
לפנייה לכתב/ת 
