לו הייתה ממשלה
ממשלה ראויה הייתה מודיעה לשוויץ שאם תימשך הפעילות המדינית העוינת, היא תקרא ליהודי העולם למשוך את פקדונותיהם מהבנקים שבארץ שעוני הקוקייה
אילו הייתה בישראל ממשלה, ולא אוסף אקראי של אינטרסנטים שהגיעו לעמדת כהונתם יותר על בסיס מקרי של תכסיס ומזל מאשר על בסיס ענייני של התאמה וכישרון, המהלך התמוה המכונה "יוזמת ז'נבה", שכעת צובר תאוצה מסוכנת, לא היה בא כלל לעולם.
צדק לחלוטין איזי ליבלר, סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, כשכתב בשבוע שעבר, במאמר ביקורת חריף נגד אוזלת ידה של הממשלה הנוכחית: "אין להעלות על הדעת תרחיש שבו הממשלה הבלגית מממנת אנשי ימין (שוויצריים) כדי לקדם מדיניות שממשלת שוויץ מתנגדת לה". ("הכאוס הוא באשמת שרון", ג'רוזלם פוסט, 2/12/03).
על כן, אילו הייתה בישראל ממשלה שהערכתן של האומות העולם, וכבודה העצמי שלה, היו חשובים לה - ברגע שהיה נודע לה על מעורבות ממשלת שוויץ בגיבוש היוזמה היה עליה לקרוא מיד לשגריר שוויץ להתייצב במשרד החוץ, ולהעמיד אותו מול שר חוץ זועף ונוזף, שעל המקום היה מטלפן לשגריר ישראל בברן ומורה לו לחזור הביתה מייד "להתייעצויות". לאחר מכן, הוא היה מודיע לשגריר הננזף כי עומדים לרשותו ימים ספורים כדי להביא להפסקת הפעילות החתרנית של ממשלת שוויץ נגד מדיניות הממשלה הנבחרת בישראל, ואם פעילות זו לא תחדל, יתבקש גם הוא לחזור למולדתו.
אך ממשלה ראויה לא הייתה מסתפקת בכך. היא הייתה מתכנסת לישיבת חירום, שבסופה הייתה מחליטה (ומשגרת הודעה בדבר החלטתה לממשל השוויצרי), שאם תימשך הפעילות המדינית העוינת, תיזום ממשלת ישראל מסע נמרץ ודעתני בקרב יהודי העולם כדי להביא למשיכת פקדונותיהם מהבנקים שבארץ שעוני הקוקייה, ולהימנעות מהפקדות בהם בעתיד –אמצעי שהוכח כיעיל למדי בעבר, בפרשה של נכסי קורבנות השואה.
זאת ועוד, ממשלה הבוטחת בעצמה ובדרכה הייתה מחליטה באותה ישיבה כי היא מכריזה על ענף הבנקאות כענף מועדף בישראל, ונערכת לשינויים מתאימים בחוק הבנקאות הישראלי כצעד ראשון למימוש שאיפתה של המדינה להגיע למעמד מוביל בענף, בדיוק כפי שהפכה לגורם מוביל בענף ההיי-טק.
בהיי-טק, בדומה לבנקאות, התשומה העיקרית היא התשומה האנושית ומיומנותה. לכן, למהלך כזה יכולים להיות מספר יתרונות עבור מדינה נטולת משאבי טבע בתקופת שפל כלכלי - יתרונות שמעבר לערכו של הצעד הנועז לגמול לאלה המתנכלים לה ומוסדותיה הרשמיים, וגם הצבת אלטרנטיבה "ציונית הולמת" לאלה החפצים להפגין סולידריות עם ישראל על-ידי הימנעות מהפקדת נכסיהם בידי המתנכרים לה.
אך כל זה לא יקרה כמובן. עם דעיכת האתוס הציוני, באווירה שבה גאווה היא בושה, בעולם הפוך של יחסיות המוסר שבו תוקף שווה-ערך לקורבנו, שבו ידיד לא אהוד יותר מיריב, שבו אקט של הגנה עצמית מגונה יותר מאשר האקט שמפניו מתגוננים, כאשר מהללים חולשה ומגנים עוצמה - בתנאים כאלה אין כל סבירות שהתרפסות היהודים והתבטלותם בפני הגויים תצטמצם.
כפי שהכמיהה לגדר ההפרדה ממחישה, ניתן אומנם להוציא את היהודים מהגטו, אבל אי אפשר להוציא את הגטו מהיהודים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
