מיצובישי אאוטלנדר - סנונית ראשונה
רכב הכביש-שטח היפני מכוון לפלח שוק משגשג במערב, אך דועך בארץ. אלא שאצלנו יש לאאוטלנדר בעיקר תפקיד של שיפור התדמית. וזה עובד?
שוק כלי השטח שלבשו תחפושת, הנראים קצת כמו עובדי אדמה, אך בעצם נשבעים לאספלט ובנויים כמכונית, אינו משגשג אצלנו. בניגוד להצלחתם בעולם, הישראלי מתעלם מיתרונותיהם ומעדיף את הדבר האמיתי, הגדול והמגושם. יש לכך סיבות רבות, חלקן ללא ספק מתחום הפסיכולוגיה. אבל החשובה שבהן מגיעה מהאזור המוכר והכואב לכולנו - הכיס. הבדל המחיר אינו גדול במיוחד, תודות להגדרות מיסוי שונות.
ולכן, קטגוריה שבעבר הייתה מבוקשת כאן מאד, והציעה טויוטה ראב4, סוזוקי ויטארה, הונדה CRV ודומיהם, או סובארו פורסטר ויונדאי סנטה פה מאוחר יותר, כמעט ואינה קיימת היום. לכן ניתן גם לפקפק בהיגיון המסחרי שמאחורי תחילת יבוא מיצובישי אאוטלנדר החדש, רכב כביש-שביל רך. אלא שמטרתו של רכב המבחן אינה לשפר את מאזן הפיננסים של כלמוטור. האאוטלנדר הזה מסמן דור חדש של מכוניות מיצובישי, ומהווה למעשה חיל חלוץ במתקפה מחודשת של היבואן והיצרן על השוק המקומי.
נזכיר רק כי רכב הפנאי של מיצובישי הוצג לראשונה בסוף 2001, תחת הכינוי איירטרק. במהלך 2003 הוצגה גם גרסה אירופאית תחת השם אאוטלנדר. את הבסיס (פלטפורמה) מעניקה הלאנסר, לאחר הארכה קלה של בסיס הגלגלים ל-262.5 ס"מ. התיבה האוטומטית דומה, עם יחסי העברה זהים. בעולם הוא מוצע גם בגרסת הנעה קדמית, פשוטה וזולה יותר.
מושך עין
ופתיחת המבחן טובה מאד. מזמן לא נהגנו במיצובישי חדשה, בוודאי לא בכזו המעוררת תשומת לב וסקרנות. והאאוטלנדר בהחלט מסובב ראשים, בעיקר בזכות חרטום אגרסיבי ומאוד מקורי. החזית הבולטת עם כונסי האוויר מקנה לו הופעה שרירית, ומשתלב היטב עם הצללית.
דווקא מהצד ההופעה פחות מרשימה. הוא נראה נמוך יחסית, למרות 162 ס"מ בין כביש לקו הגג. רבים גם יראו בו סטיישן תמים, לא יותר מכך. וכרגיל, זה יתרון או חסרון, תלוי בנקודת המוצא. חיפויי יחידות תאורה שקופות וספוילר צנוע משפרים את התמונה מאחור, יחד עם צינורות "גגון" עגולים וצמד גווני המרכב - אלא אם בחרתם באפור מטלי.
הפתעה
האמת, תא הנוסעים של האאוטלנדר הפתיע אותנו. הוא משלב עיצוב נקי ונעים לעין, יחד עם איכות חומרים טובה ובחירה בגווני אפור-שחור מזמינים. ניכרת הקפדה יתרה על אסטטיקה, ואהבנו את זה. בעיקר הערכנו את העובדה כי לא מדובר כאן בוואריאציה למשפחתית אפורה, כנהוג אצל מרבית המתחרים.
לוח המחוונים מקורי אף הוא, עם פס "דמוי-עץ" כהה שרק מוסיף. הקונסולה המרכזית נקייה מקשקושים, למעט שעון זמן-דמוי-תכשיט נאה במיוחד. אז נכון שחסרה לנו תחושת "הרפתקנות" מסוימת, והמראה מעט "מהוגן" מדי, אבל בסך הכל מדובר בסביבת נהג ונוסעים מצוינת. כמעט יוקרתית.
לכן אנחנו גם סולחים על מנופי תאורה ומגבים פשוטים, מיקום לא מקובל ובעייתי למתגי תאורת ערפל, ותפעול מאד מסורבל של מחשב הדרך - כאילו מישהו נזכר בפרטים אלה ברגע האחרון. עוד בטעוני השיפור הם מחסור בחיווי למצב תיבת ההילוכים לצד הבורר, פתח אוורור קרוב מדי ליד ימין, ותא כפפות מיניאטורי.
תנוחת הנהיגה אינה מבריקה, ודורשת הסתגלות קצרה. כיוון מושב הולם ימקם את ההגה קרוב מדי לידיים. הוא עצמו מתכוון רק לגובה, ובכל זאת אינו גבוה מספיק. ולכן, תנוחת ישיבה גבוהה המתאימה לנהיגת שטח, עולה במחיר אובדן ראות מחוונים. אגב, כיוון גובה המושב מסורבל, ונעשה תוך שינוי זווית הכרית. נוח זה לא.
רכב המבחן צויד בצמד גגות זכוכית קטנים יחסית, כאשר הקדמי שבהם ניתן לפתיחה. זה נחמד מאד, אך יגזול מרחב ראש מחובבי תנוחת ישיבה גבוהה. מאחור מציע האאוטלנדר מרחב מחייה נאה ואווירה נעימה. עם זאת, תא המטען פחות מרשים, ולמרות נפח מוצהר של 400 ליטר, הוא נראה מעט קטן עקב רצפה גבוהה.
כאשר לוחצים
ייצור חטיבות כוח בעלות ארבעה צילינדרים, 16 שסתומים, המקושרות לתיבות אוטומטיות הן מומחיות יפנית - והאאוטלנדר נהנה מכך. הוא מצויד במנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.4 ליטר, המייצר תודות לתזמון שסתומי יניקה משתנה הספק מרבי של 160 כ"ס. אלה עוברים לכל הגלגלים דרך תיבה אוטומטית נמרצת למדי, עם ארבעה הילוכים ואפשרות לתפעול ידני - כולל "נעילת הילוך" בכל יחסי ההעברה.
כך שלמרות מראה מגודל-משהו, האאוטלנדר מגיב היטב ומזנק לדרכו נמרצות. האמת, בזינוק ותודות להילוך ראשון קצר יחסית, נראה כי נתוני ההאצה - 11.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש - אפילו פסימיים. אלא שהקצב הופך בהמשך מתון יותר. ועדיין, בזכות תגובת מצערת נחושה ותיבה שמשתפת פעולה, מרגיש האאוטלנדר נמרץ למדי.
לאותו רושם תורם גם צליל מנוע-מפלט מעט ספורטיבי, שמתפתח מעל 5,000 סל"ד. יהיה מי שיחשוב שהוא רועש מדי, בכל מקרה הוא נשמע מקורי. כדאי רק לציין שבסל"ד גבוה (עוד) יותר, לא מרגיש המנוע במיטבו. אולי זה בגלל אופיו הנינוח, אולי מכיוון שהמנוע בו נהגנו היה צעיר מ-1,000 ק"מ. צריכת דלק? כ-7.0 ק"מ לליטר בנהיגה מהירה.
לא איוו
כאמור, האאוטלנדר מבוסס על פלטפורמת הלאנסר. ובמיצובישי מספרים לנו כי מערכת ההנעה הכפולה הגיעה ישירות ממכונית הראלי האגדתית - איוו 8. ובכן, גם אם אכן הגיעה משם, בדרך עברה מספיק שינויים מורגשים. ומי שציפה להתנהגות מקובלת של הנעה-כפולה-ספורטיבית, עלול להתאכזב.
זאת מכיוון שמרבית הזמן, התחושה היא של מכונית בעלת הנעה קדמית בלבד, אפילו מודגשת. מעבר כוח לאחור? רק במקרים קיצוניים. למעשה, הצמיגים הקדמיים נאבקים על אחיזה ומחליקים שלא לצורך, הרבה לפני שעובר כוח נדרש לגלגלים האחוריים. ונכון, גם אין מספיק כוח כדי להעביר מומנט לציר האחורי לפי דרישה.
אלא שהתמונה אינה שלילית כלל ועיקר. בדיוק כמו מתחרהו מבית סובארו, גם האאוטלנדר מתגלה חיש קל כרכב מהנה לנהיגה עם אנרגיות. הוא מטפל היטב בכבישים מפותלים, משרה ביטחון רב ומוכיח כי דווקא על הכביש, הנעה כפולה היא אביזר נוח ויעיל.
רוצים לרדת לשטח? אם תסתפקו בשבילי כורכר, ההנאה מובטחת. לא רק שהמיצובישי מרגיש כאן נוח, הוא אפילו מהיר מרכבי כביש-שטח חזקים ויקרים ממנו בהרבה. לכך תורמת הצללית הנמוכה יחסית, ונתון המשקל הצנוע - יחסית. אלא שצריך לקחת דברים בפרופורציה. לא מדובר כאן כאמור במכונית ראלי, ולבטח לא בנשק משוכלל למירוצי מדבר מפרכים.
ההגה עצמו אינו מהמבריקים כאשר הוא ממורכז, ומשתפר קלות תחת עומס. את זה אגב לא ניתן להגיד על מערכת הבלמים, שדעכו מהר מדי ומוקדם מדי בתנאים קשים. נוחות הנסיעה אף היא אינה מהטובות שבנמצא. האאוטלנדר מרגיש אמנם נוח יחסית על הכביש המהיר ובשטח, אך בעיר ובמסלולי אספלט משובשים יותר, הוא מקפץ שלא לצורך.
ניצחון קטן
האאוטלנדר מתייצב באולם התצוגה בעיקר עם רצון עז לסייע בקידום התדמית. ובזאת הוא מצליח, ללא ספק. בין היתר מכיוון שבניגוד למקרים תכופים מדי במיצובישי-ישראל, הוא מגיע אלינו סמוך למועד השקתו. והוא חדש, ומודרני, ומציע תמורה טובה ביחס למתחרים, חלקם יקרים ממנו משמעותית. הוא נראה כנראה צנוע מדי עבור חלק מהרוכשים, אך עם תג-מחיר של 200,000 שקלים, הוא בהחלט מפתה.
אלא שכדאי לשים לב למשפט האחרון. מחיר כלי רכב דוגמת האאוטלנדר פשוט גבוה מדי בישראל, ונופל כנראה בין אלה שלעולם לא יוציאו סכום כה גדול, לבין אלה שיוציאו הרבה יותר, בשם הפוזה הקשוחה. ולכן, גם אם יחשב לבסוף כהצלחה שיווקית, ויוביל את מכירות הקטגוריה, יהיה מדובר בנתח זניח של שוק הרכב. וחבל, כי מדובר ללא ספק באחד הפתרונות האידיאליים למשפחה ישראלית.
| שם יצרן ודגם | מיצובישי אאוטלנדר |
| מנוע | 4 צילינדרים, 16 שס', תז' שס' משתנה |
| נפח | 2,378 סמ"ק |
| הספק מרבי/סל"ד | 160 כ"ס/5,700 |
| מומנט מרבי/סל"ד | 22 קג"מ/4,000 |
| אורך | 454.5 ס"מ |
| רוחב | 175 ס"מ |
| גובה | 167 ס"מ (כולל גגון) |
| בסיס גלגלים | 262.5 ס"מ |
| משקל | 1,560 ק"ג |
| מחיר | 206,000 (לרכב ההדגמה) |
| אחריות | 36 חודשים |
לפנייה לכתב/ת 
